שמחת יום טוב· רבי אריה לייב צינץ
פרק רביעי · דף לה.
בגמרא שאני התם דאמר מכאן ועד כאן אני אוכל למחר קבעי ליה. עיין בצל"ח שתמה לפ"ז מתני' דכלכלת שבת ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין וקשה הא אפילו בחול אם יחדה לאכילה נמי הו"ל קבע ונלע"ד דלא אהני היחוד רק לזמן שיחדה למחר אבל אם יחדה למחר יוכל היום לאכול עראי דאכתי ליכא קבע עד למחר מיהו בכלכלת שבת אפילו מבעוד יום לא יאכל עד שיעשה דלענין זה שבת עדיף דשם מיירי בדבר שנגמרה מלאכתו דשבת קובע לכן עדיף מיחדה לחול למחר דיכול לאכול היום עראי אבל ביחדה לשבת אסור מבעוד יום ג"כ עד שיעשר. גם י"ל בפשיטות דכלכלת שבת איירי בנגמר מלאכתו לכן אסור גם מבעוד יום אבל בלא נגמרה מלאכתו אפשר דאפילו בשבת לא היה קביעות עד מחר שקבע לו לאכול ומתינוקת משמע דוקא למוצאי שבת לא יאכל. לכן י"ל כלכלת שבת הוא שהופרשו בכלי מיוחד על שבת:
שם ורמינהו כו' חשיכה בליל שבת ר"א אומר יגמור כו'. ויש לדקדק לפמ"ש התוס' בפסחים (דף ק"א) בד"ה ובקדושא שיכולין לקיים שלשה סעודות ביום. משמע דבלילה אין חיוב אם ירצה. וא"כ קשה דלעיל אמרינן דלכך שבת קבעה דכתיב וקראת לשבת עונג. וא"כ י"ל דבלילה דאין חיוב סעודה לא קבעה רק ביום. וצ"ע. ועמ"ש לקמן:
בתוס' בד"ה ר"א אומר יגמור בשבת. עיין במהרש"א במה שהקשה מנ"ל במתני' דר"א ס"ל שבת קובע דילמא מיירי בחצר ונקט שבת לאשמועינן דטבל מוכן אצל שבת. ולפמ"ש לעיל לק"מ דחצר דקובע הוא מצד עצמו ואין לזה ענין מה שטבל מוכן אצל שבת רק למאי דאמרי' דהקביעות הוה מכח שקבע לאכילה ואומר מכאן אני אוכל שפיר י"ל משום הא גופיה דטבל מוכן אהני דיבורו שאפשר לאכול ממנו בשבת אם עבר ותקנו אבל בחצר שקובע מצד עצמו אין ענין למה שטבל מוכן אצל שבת וזה ראיה ג"כ על אמיתת פירושי לעיל. ודו"ק:
בד"ה שבת כו'. דהו"מ למינקט לאפוקי מדר"א וכו' דר"א שמותי כו' עכ"ל. והקשה המהרש"א הא ר' יהושע נמי ס"ל שבת קבעה ע"ש. ולכאורה נראה ליישב ע"פ מ"ש לעיל דקשה מנ"ל דליל שבת קבעה די"ל דוקא ביום כתיב עיקר עונג. וצ"ל דקושטא דמילתא כיון דמשכחינן רבי נתן אמר הכי בהדיא דיגמור למ"ש לא ניחא לן לחלק בהכי. ומ"מ י"ל דניחא ליה להביא שאפילו ביום אינו קובע דמשמע דוקא הלל אומר ולרבנן ליכא איסורא כלל. מיהו עיקר הקושיא לא ברירא לי דודאי ר' יוחנן מייתי סייעתא לנפשיה מאי טעמא דלית הלכתא כהני תנאי כי שבת משמע הלל לעצמו משמע שכל בני דורו חלוקים עליו ומה"ט ס"ל דאין הלכה כמותו וחצר ג"כ סתם במתני' ומחלוקת בברייתא ותרומה דפליגי ר"א וחכמים מסתמא הלכה כרבים ומקח אע"ג דאינו במשנה כמ"ש מהרש"א מ"מ איכא סתמא בברייתא דמקח אינו קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו וליכא מאן דפליג בברייתא רק המשנה דתנן המחליף שהיא ספ"ב דמעשרות. הנה כבר כתב התוי"ט שם דהוה סתם ואח"כ מחלוקת והלכה כר"י: