אור ברסלב
שמחת יום טוב פרק רביעי › דף ל.

שמחת יום טוב· רבי אריה לייב צינץ

פרק רביעי · דף ל.

פרק רביעי

בפירש"י בד"ה ומתחילין כו' והשתא משמע דלית ליה מוקצה עכ"ל. בגמרא איכא תרי לישני בזה. ולכאורה קשה על רש"י כיון דרש"י ס"ל דגם ביו"ט קיי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה. וכמו שמבואר בפירש"י לקמן (דף ל"ג) בד"ה והלכתא. א"כ טפי הו"ל לאוקמה כהלכתא כר"ש דלית ליה מוקצה. וי"ל דמ"מ לא ניחא ליה לרש"י כיון דאיכא סתמא דאין מבקעין עצים כר' יהודה ניחא ליה לאוקמה כולהו סתמי כחד תנא:

בתוס' בד"ה דדרו כן ברגלא כו' פ"ה וקשה דבס"פ האומנין משמע דמשאוי כבד נושאין בקל ברגלא עכ"ל. ויראה דלק"מ דהא אמרינן התם באגרא נפיש לחד וזוטר לתרי וברגלא הוה פשיעה שהרבה במשאוי שני בני אדם. א"כ מסתמא דרו ברגלא משאוי כבד בשני בני אדם והשתא אי דרו באגרא בתרי שהוא זוטר לתרי שפיר הוה שינוי להקל. וכן משמע מלשון רש"י כאן:

בגמרא תנן אין מטפחין ואין מספקין ואין מרקדין. צ"ע שלהי תענית ביום הכיפורים בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ואולי יש חילוק בין מרקדין למחולות דמחולות שרי וריקוד אסור. מיהו זיל בתר טעמא שמא יתקן כלי שיר. א"כ מה חילוק בין מחולות או ריקודין כיון שדרך מחולות ג"כ ע"י כלי שיר. וצ"ע:

בתוס' בד"ה אין מטפחין פ"ה משום שיר או אבל. ולא נהירא ת"ל דאסור משום צער אפי' במועד. ואפשר בת"ח אין מועד בפני ת"ח הה"ד ביו"ט היה מותר אי לא גזירה דכלי שיר. ושייך אף לקינן:

בד"ה תנן אין מטפחין פירש"י שמא יתקן כלי שיר מיהו לדידן שרי עכ"ל. צ"ע דהוה דבר שנאסר במנין וצריך מנין אחר להתירו. וגם יתקע שופר בשבת להפוסקים דאין רה"ר בזמן הזה. ואפשר דקשיא קושיית המג"א לימא הטעם דאין תוקעין משום שמא יתקן כלי שיר ול"ל טעמא שמא יעבירנו. ואי אמרינן סברת התוס' דמשום כלי שיר כשאין בקיאין לאסור. משא"כ משום שמא יעבירנו ד' אמות בר"ה. מיהו צ"ע להפוסקים דאין ר"ה בזמן הזה אטו נימא להתיר תקיעת שופר בשבת וכ"ש שאין להתיר משום שאין בקיאין לתקן. לכן לא ירדתי לסוף דעת התוס' ופוסקים שנמשכו אחריהם בזה:

בגמרא ולא היא כו' דהא תוספת יה"כ דאורייתא ואכלו ושתו עד שחשיכה וכו'. וקשיא לי לפמ"ש הה"מ (בפ"ה משבת) והביאו הב"י (בסי' רס"א) שתוספת זה אי אפשר שיהיה בעוד השמש זורחת על הארץ. דהא תנן וכולן ב"ה מתירין עם השמש. ואי אפשר שיהיה ג"כ בין השמשות שהרי תוספת זה אינו אלא עשה ובין השמשות ספק כרת הוא. אלא ודאי תוספת זה מתחילת השקיעה סאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות וכו' עכ"ל וא"כ יש לתמוה כיון דאמר דאכלו ושתו עד חשיכה. משמע אפילו בין השמשות בכלל שהוא ספק כרת ועדיף מן עשה דתוספת. וא"כ למה תלה כאן בתוספת. אפילו לא יהיה תוספת יה"כ דאורייתא. מ"מ הא אפילו בספק כרת לא מחינן בהו כיון דאכלו עד חשיכה. ול"ל למיתלי בתוספת יה"כ שהוא דאורייתא. ומכאן אפשר להביא ראיה לדברי הרמב"ם שסובר דספיקא דאורייתא מדאורייתא לקולא. וא"כ כל הבין השמשות מן התורה להקל ואין איסור תורה בין השמשות במלאכה ואכילה ותוספת יה"כ הוא מובלע בבין השמשות. וכמ"ש בקונטרס עשרים גרה במגן אלף. וא"כ הבין השמשות לאו מן התורה הוא רק מה שאוכלים בתוספת של יוה"כ, ומכאן ראיה ג"כ לשיטת התוס' דפ"ד דכריתות הביאם הפר"ח בקונטרס הספקות דבין השמשות של ערב שבת לא מקרי אתחזק איסורא. ולהכי שפיר ספיקו להקל אבל אם נימא בין השמשות הוה אתחזק איסורא. א"כ מאי אריא תוספת יום הכיפורים הא הוה ספק כרת וכמ"ש. ואפשר דהרמב"ן מפרש עד חשיכה היינו בין השמשות. וצ"ע:

תוכן העניינים

שמחת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה