שמחת יום טוב· רבי אריה לייב צינץ
פרק ראשון · דף יד:
בגמרא וכ"ת חזי למימך תותי והתניא לא יעלה עליך כו' אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תוכרך נימא על בשרו. תמוה לי מה בכך הא קיי"ל מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוון בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, וכ"ש כאן שאינו רק חששא בעלמא ואינו מתכוין כלל שיכרך נימא על בשרו. ודוחק לומר דכולהו דלא כר"ש דכל הפוסקים פוסקין כן. ואין לומר דגזרו שמא יכרח נימא ויהי' פסיק רישא. דהא ליתא דהא הר"ן בפרק גיד הנשה כתב בהדיא דבהנאה אפילו פסיק רישא שרי באין מכוין. והתוס' שבת (דף כ"ט ע"ב) שכתבו בענין דלא הוה פסיק רישא כגון שהוא לבוש מלבושים אחרים להגן עליו מפני חמה וצינה, עד כאן. והא ודאי במציע תחתיו ויכרך נימא על בשרו אינו סומך להתחמם על ידי הנימא שתוכרך על בשרו. וא"כ תמוה למה יאסר בהצעה. ודוחק לומר שמא תכרך נימא ולא ידע ומתכוין לחמם בנימא, שהוא דוחק גדול דמסתמא אינו מתכוין ליהנות מכלאים. גם רחוק שבשביל הנימא יתחמם בכלאים, וצ"ע: