שמחת הרגל על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
מגיד · הא לחמא עניא
פסקה א
יכוין לקיים מצות עשה דאורייתא לספר בליל הפסח ספור יציאת מצרים ובקול רנה ותודה וגילה ברעדה יאמר ההגדה. ויזכור להמשיך דברי הגדה ואחר ימלא פיהו לבני ביתו להגדיל ולהאדיר חסדי ה' כי לא תמנו. ויזהירם להאמין בכל דברי התורה ומפרשיה רז"ל בסיפור הנס. ויגלה טפח ממעשה נורא בימי רבינו מהרח"ו זצ"ל שאשה אחת לא היתה מאמינה ביצ"מ ולקתה ועל ידי רו"ח נשברה ויצל"ח דברו בפירוש אמרי יושר המגיד כפי כחו מפי סופרים וספרים ורמוז בתיבת מגיד לשון ממשיך שם רמז להמשיך ולהאריך הדברים לכבוד ה':
ודע דנשים חייבות בהגדה (ודלא כהרב בית דוד [בספרו הקטן ברכי יוסף סי' תע"ג כתבנו בעניותינו באורך]) ומדברי ספר מנהגי מהרי"ל דף כ"ב שכתב דמהר"ש הורה ללכת אצל אשת הקושי"ת וליתן לה ד' כוסות וירקות הכל כסדר ואין צריך לומר הגדה ע"ש לכאורה אתי כסברת הרב בית דוד. אמנם יען התוס' בסוכה דף ל"ח כתבו בפירוש דנשים חייבות בהגדה ונעלמו דבריהם מהרב בית דוד נראה להשוות דעת מהר"ש דסבר דנפטרה בקידוש ובהלל ולעולם דחייבת בהגדה אך סדר זה של הגדה שאנו קורין אינו חיוב ומהרי"ל שם דף כ"ב כתב משם רבינו שמחה דחייבות בהלל ולפי זה אומרים הודו ע"ש ודו"ק.
[אחורי תרעא: מעשה שראה אור כי יהל ספר המאיר דרך המלך הנדפס מחדש מאור עינינו הרב המובהק כמהרי"בר נר"ו שגם הוא נר"ו הקשה על הרב בית דוד ושם ראיתי שתמה על הרב החינוך דמוכח מדבריו נשים חייבות בהגדה מדאורייתא ואסיק בצ"ע ולי ההדיוט נראה דסבר הרב חינוך שטעם שאף הן מחייב מדאורייתא לנשים במצות דאורייתא כמו שמבואר בברכי יוסף דיש סברא זו ושם נאמר דהכי סבר הרב החינוך ע"ש וסבר הרב החינוך דריב"ל פשיטא ליה דבמצות דאוריתא חייבות מטעם שאף הן ולפוטר' אצטריך מיעוטא ואשמועינן ריב"ל רבותא דאף במצות דרבנן אמרינן שאף הן וכבר רב חביבא הנז' יאחז צדיק דרכו לפי רוב הענוה שבשפלנו זכר לנו בענין זה בסיומא דמילתא ועיין מה שכתבנו בעניותנו בספר הקטן מחזיק ברכה סי' תע"ג ושם בקונטריס אחרון בס"ד:] ועמ"ש בספרי הקטן מחזיק ברכה בקונטרס אחרון סימן תע"ג ע"ש. ועוד כתבתי בזה מחדש בקונטריסי בס"ד. לכן אז יגלה אזן הנשי"ם ובמוסר"ם יחתום להיות אזנן קשבת לשמוע אל הרנה ולספיר"ת תפארה:
פסקה ג
הָא לַחְמָא עַנְיָא. דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרָיִם. כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל. כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הַשַּׁתָּא הָכָא. לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל. הַשַּׁתָּא הָכָא עַבְדֵּי. לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּנֵי חוֹרִין:
ישתכל המשתכל וירדוף הקורא נעים למען דעת בארש מה זה היה למסדר ההגדה אשר כולה אמרה בלשון הקדוש חוץ מפסקא זו ראשית הג"ש קראה תרגום. וכבר קדמונים אחזו שער עשות ספרים במדרש הגדה זו ואני בעוניי לעת כזאת לא פניתי לעיין בדברי מפרשי ההגדה חדשי' גם ישני' רק אשר חנן אלהים את עבדו איזה גרגיר עתה אמת אגי"ד לקראת מגי"ד והיתה לבא"ר שנים שלשה גרגרים בס"ד:
ואחשבה לדעת מגי"ד מראשי' תרגמ' להאי פיסק' באשר זה שנים ראיתי בס' אחד מרבני אשכנז זה שמו לב אריה ריש פ' שמות שרטט וכתב משם גדולים בפי' הכתו' ארמי אובד אבי דאיתא בס' גלי רזיא בשביל שהביא יעקב אע"ה לשון תרגום בתורה כשרדף אחריו לבן ויקח יעקב ובניו מאבני המקום ויעשו גל ולבן קראו יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד ומפני זה היה גלות מצרים והוא אומרו ארמי אובד אבי הכונה בשביל לשון ארמי שגרם אבי ליכתב בתורה לכן הוכרח וירד מצרימה עכ"ד אמור מעתה הלא מראש אשר לו זכר המגיד גלות מצרים שאכלו לחם עוני בעבודתם אי משום שהוא קשה העיכול ואי משום כי לא יכלו להתמהמה עד אשר יחמץ למהר לעבודתם וסבלותם להשלים מתכונת הלבנים דבר יום ביומו וכמ"ש הראשונים. אי לזאת מילתא אגב אורחיה קמ"ל סברת גלי רזיא דבעבור לשון ארמי ירד ירדנו מצרים לכן יגי"ד זאת הפסקא בלשון ארמי מחוי במחוג דמסיבת לשון ארמי באו אבותינו למדה זו לעבוד עבודת עבד ויאכלו גם אכול לחם עוני. איברא דעיקר מטרין הקדמה זו צריכה ביאור וכבר ראיתי מי שעמד על זה ומסיק דיעקב אע"ה עשה לשון הקדש בית יד לתרגום דפירש יעקב אע"ה דיגר שהדותא הוא גלעד והאריך בזה שזו היתה כונת הרבנים הנ"ז:
ואנן בדידן עוד אשוב לדקדק בפסקא זו כי עין בעין יראו דהפסקא הלזו היא בתרגום אבל תיבות לשנה הבאה בני חורין הם בלשון הקודש וצריך טעם מה נשתנו תיבות אלו. ויראה במה שנודע דעיקר הגלות לברר ניצוצות הקדושה איש איש ממקומו וזאת היתה סיבת גלות מצרים לברר ניצוצות הקדושה אשר נפוצו שמה ועל כן קראה הכתוב כור הברזל למצרים שהיתה דומה לכור אשר בו מתיכים הכסף והזהב להפריד הסיגים ולזקקם וכן הי' מצרים לישראל לברר ניצוצות הקדושה ע"י השעבוד בחומר ולבנים ולהפריד הסיגים להוצי' לאור הקדוש' נקיה וברה. וידוע דחוצה לארץ ניתן לשבעה שרים וכל אומה ול' תחת שר אחד אכן ארץ ישראל לגבולותיה היא רשות הגבוה מלכות שמים שכינת עוזנו והשכינה נקראת שנה. גם ידוע דבחינת התרגום נגד קליפת נוגה וענין קריאת הפרשה ב' מקרא וא' תרגום הוא לברר מקליפת נוגה וסדרי בירורין להכניסם בקדושה: וכל ההקדמות האלו מבוארות באר היטב אצל עין רוג"ל פרק כל כתבי הקודש מגורי האר"י זצ"ל. ועפ"ז אפשר דזו היתה כונת המגיד ליסוד אר"ש ארשת שפתיו בפסקא זו בלשון תרגום רומז על הרא"ש הלזו כי עתה שם ישבנו מושב דכ' רחמנא לכל שר ושר בגלות כדי לברר ניצוצות הקדושה כמו קריאת התרגום וכן השרים בחינת התרגום מעם לועז ומשם חפר אוכל איש ישראל בגלותו כמצרף וכמטהר כסף וזה יצא ראשונה בגלות מצרים כור הברזל ומשם נקיש לשאר גליות ושמדות שהוא ע"ד קריאת שנים מקרא ואחד תרגום.
ולכן תיבות לשנה הבאה הם רמז למלכותא דרקיעא הבאה להתחבר עם דודה בגאולה פנים בפנים והיא שעמדה לאבותנו ולנו כי בעבור זא"ת תשועת ישראל ועמה יפקון כמ"ש בזוהר על כן רמז הגאולה בתיבות לשנה הבאה ונהיה בארץ ישראל תחת רשות השכינה בני חורין ולזה כל הפסקא היא בלשון תרגום ואף ארעא דישראל כי בהיות אשר בעונינו שולחה אמנו גבר אויב גם בארץ ישראל מקום הקדש ולא עוד אלא דישראל הגולין שם מוכים ומעונים פטיש מכה בירושלם עד שבחברון וארץ הגליל כלו ייליל על גליל"י קצ"פ והטעם מבואר דכיון דהגלות להוציא לאור ניצוצות הקדושה אשר בחלקו של טורף ורבים אשר אתו מכח עונותינו אשר נעשו על אדמת הקדש לזה בארץ ישראל היסורין והשעבוד יותר קשה כלפי פתגם אשר נעשו שם שם מחטאת הציבור והיחיד וצריך שם יסורין והבירור יותר קשה וזה טעם אחד מכמה טעמים שיש על רזא דנא אין כאן מקומם. אבל תיבות לשנה הבאה בני חורין הם בלשון הקודש כי בגאולה אשר תשוב אם הבנים עם דודה ועמה יפקון בני מלכי' אין עוד צר ומשטין ובני ישראל יוצאים מרשות השרים בחינת תרגום ובצל שדי נחסה בחינת לשון הקודש: הראת לדעת מה עמקו מחשבות מגי"ד לאדם מה שיחו נועם שיח כל הפסקא בלשון תרגום ותיבות לשנה הבאה בני חורין בלשון הקודש דכאשר יקים סוכת דוד וישראל בני חורין הם קודש ויבואו אל הקודש כי אז א"י טהורה וקדושה ולשונם תהלך באר"ש קודש היא:
עתה אקום והיתה לבא"ר מה טיבה של הקדמה זו טרם אומרו כל דכפין הלא טוב פתח דברו יאיר קרוא מקרא כל דכפין וכל דצריך. ושוב יסדר דבריו הא לחמא עניא. ואפשר לומר במ"ש ריש פ' השוכר את הפועלים גבי ר' יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור לנו פועלים הלך ופסק להם מזונות וכשבא אצל אביו א"ל בני אפי' אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטניות בלבד. והנה עתה שהוא רוצה להזמין קרואיו אחינו בנ"י בני אברהם יצחק ויעקב אשר גדלה מאד מעלתם כי הגם שאנחנו בגלות ולרש אין כל ואין כסף. המעלה האמיתית אינה משום האושר המקריי אשר אינו דבק עם האדם כי הכל הבל וכל מעלה שאינה מעצם אדם אינה כלום. לא באלה חלק יעקב כי בדלותם ושפלותם הנה נשמתם מרגלית טובה חלק אלוה ממעל שהם בני אברהם יצחק ויעקב אשר בימי אברהם בדור הפלגה כל הנשמות של קדושים אוצר ה' יבואו נתונים נתונים המה לזרע האבות הקדושים וזו מעלה אמיתית לא מקרית בעושר ובגדי חמודות וזו היתה כונת ר' מתיא בן חרש לבן חכם דאף ע"ג כי עיניך הרואות הני פועלים עניים ואביונים בלחם נשכרו אל תבט אל מראה בגדיהם וחסרון מעותם כי הם בני אברהם יצחק ויעקב מקור הקדושה ונשמותיהם מה עצמו ראשיהם ואפי' אם אתה עושה להם כסעודת שלמה וכו'. וזאת היתה כונת המגיד אשר טרם קרוא איש יהודי כל דכפין יש לחוש כי איככה יוכל לשים לפניהם לחם עוני ואין זה כבודם כי גדלה נפשם ואף כסעודת שלמה מילתא זוטרתי לגבייהו על כן בא דברו פתח ואמר הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים ואנו עושים זכר ללחם ההוא ואדרבא מצד היותנו זרע אברהם יצחק ויעקב יתובי יתבינן בארץ מצרים בגלות וזכר לגלות זה לחמנו לחם עוני ולא מצד שנקל אצלינו כבוד הנכנסים אחינו בני אברהם יצחק ויעקב רק שמוכרחים אנו לערוך שלחן ערך לחם עוני אשר לא במסכנות תאכל בה לחם הזה אלא אתיא זכירה כי לחמו לחם זה אבותינו ואחרי שהודיע בס"בת עשויה הא לחמא עניא קרא עליה את הקריאה כל דכפין וכו':
ובאופן אחר יראה לי בהקדים אשר ראיתי בגיליוני עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שכ' משם החכם השלם החסיד כמה"ר דוד חזן זלה"ה במשז"ל ראויי' היו ישראל ללקות במכת הערוב אלא שהקב"ה הלקה את המצריים עליהם הה"ד נתתי כפרך מצרים ויש לדקדק מאי שיאטיה דערוב שישראל היו ראוי' ללקות משאר מכות. ומאי דמייתי ראיה מקרא דנתתי כפרך מצרים לאו ראיה דסתמא כתיב ואימא דעל כל המכות בכללן הוא אומר ותרגמה במ"ש רבינו בחיי ז"ל דמה שנשתעבדו במצרים היה בעבור דיד עני ואביון לא החזיקו והעלימו עין מעשות צדקה והיו צרי עין וכן צרי עין עול' בגימט' ת"ל כשנות גלותם ואמרו בזוהר דמי שאינו עושה צדקה דמות דיוקנו כלו סר וכן נבוכדנצר כל זמן שקיים דברי דניאל שיעצו וחטאך בצדקה פרוק לא נעבר דמות דיוקנו וכאשר קפץ ידו מלתת צדקה סר כרגע דיוקנו ושלטו בו כל החיות כי בכל עת אשר החיות בעין יראו דמות אדם מורא יעלה עליהם ויראו מגשת אליו דכתיב ומוראכם וחתכם אמור מעתה זאת היתה לרז"ל במימר קדישין ראויים היו ישראל ללקות במכת הערוב דמאחר דלא עשו צדקה צלם דמות תבניתם העדיו מינייהו וכך היא המדה שמי שסר דיוקנו מעליו החיות שולטים בו ובכן ישראל היו נכונים ומזומנים בדין ערובא שישלטו בהם החיות על שהיו צרי עין ולא עשו צדקה אך נכנסו המצריים תחתיהם יען שמהם למדו להיות צרי עין כמ"ש ויתערבו בגוים וכו'. ויומתק בזה מאמרם ז"ל במדרש אבכיר כשיצאו ישראל ממצרים כרתו לעשות חסד זה עם זה אשר יקשה מאי שיאטיה לכרות ברית זה בצאתם ממצרים אמנם יען ישראל קדושים המה ראו דסיבת שעבוד' על אשר מנעו צדקה וחסד על דבר זה נכרת ברית לגמול חסד זה עם זה הן הן הדברים אשר ראו עיני בכתב מפרש מידי אביר עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה:
הוא הדבר אשר דיבר המגיד הא לחמא עניא זכר לאבותינו אוכלי לחם העצבים בארץ מצרים ורמז שאכלו לחם עוני על אשר לא נתנו לחם לעני והיו צרי עין מדה כנגד מדה ודין גרמא זה שבתם בארעא דמצרים וז"ש הא לחמא עניא זכר די אכלו אבהתנא מדה כנגד מדה שמנעו לחם מהעני וזה בא להם בארעא דמצרים שמהם למדו אי לזאת כל דכפין ייתי ויכול כדרך טוב עין ונדיב נדיבות אשר פתחו פתוח לרוחה. ואמר ייתי וייכול לרמוז מ"ש בסוטה דף ל"ח כל הנהנה מצרי עין עובר בלאו שנאמר אל תלחם וכו' כי כמו שער בנפשו ופירש מהרש"א באגדתיה שהאוכל מצרי עין לא יטעם לחם וטעם אכילה אלא טעם מר ע"ש באורך ולזה אמר ייתי ויכול שיטעם טעם אכילה לאפוקי מצרי עין אשר האוכל מפתם אינו טועם טעם אכילה כי בטוב לב גם עינים קראתי למאהבי הם יאכלו בלחמי כי הלא נגד עיני מה הגיע לאבותינו על שהיו צרי עין וכרות הברית ולגמול חסד זאת היתה לי ויהי נא פי שנים קורא בגרון כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך ייתי ויפסח. ומזה ימשך השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל וכו' כי בזכות הצדקה מתקרבת הגאולה כמשז"ל:
ועל דרך האמת אפשר לרמוז במ"ש מהר"ם קורדובירו זצ"ל דמצוה הם אותיות השם המיוחד ב"ה אותיות ו"ה נגלות ואותיות י"ה הם מ"צ באתב"ש והיו לאחדים מצוה ובזוהר פ' ויצא אמרו כד בעא קב"ה לקרבא לון לגבוה יהב לון אתר דלחם עני מאן עני דא דוד מלכא והאי לחם עני אקרי מצה נוקבא בלי דכורא מסכנותא הוי התקריבו לגבי מצה בקדמיתא כיון דקריבו יתר עייל לן קב"ה בדרגין אחרנין ואתחבר דכורא בנוקבא וכדין מצה אתקרי מצוה ע"ש באורך ובס' זקן אהרן כרגע נראה לי והאריך שם ואנן בעניותין נימא בה מילתא באופן אחר ממה שכתב הרב הנ"ז ע"ש הכונה ה"א לחמא עניא כלומר ה"א אחרונה שבשם הא תתאה מלכות שמים לחמא עניא בחינת דוד דלית לה מגרמא כלום די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים דשם לא זכו אלא למצה נוקבא בלי דכורא כמ"ש בזוהר: כל דכפין ייתי וייכול שהוא מצוה שאח"כ זכינו למצוה דאתחבר דכורא עמה ולכך עתה אנו עושים מצוה וכל המצות הם ליחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ואפשר כי לזה מצוה אותיות ו"ה נגלות כי אותה אנו מבקשים ע"י עשיית המצוה יחוד קבה"ו ויען זהו ע"י מוחין דאו"א והם בהעלם לכך אותיות י"ה באו בהעלם באת"בש מ"ץ וכמש"ה הנסתרות לה' אלהי"נו אוא"י ו"ה נגלות לנו וכו' לעשות את כל דברי התור"ה הזא"ת שבכל התורה והמצוה צריך כונה זו ליחדם בדחילו ורחימו ויתר על כן במצות הצדקה שעיקרה וכללה ופרטה היא ליחד קבה"ו כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל ולכן אנו אומרים כל דכפין לזכות למצו"ה דכורא בנוקבא. השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל דהמצות הם משפטי אלהי ארץ וצד מה הן נגרע במעשה המצוה בהיותנו בגלות שעיקר המצוה בארץ ישראל וז"ש השתא הכא עבדי לומר כי יש גלות לנפש ג"כ שאין אנו יכולים לקיים המצות וגם מה שאנו מקיימים אינן כתקנן שהמקום גורם לשנה הבאה בארעא דישראל ונקיים המצות כתקנן וכמשפטן ועוד נהיה בני חורין שיהיה השם שלם וכסאו שלם ונהיה בני חורין ממקום החירות שלא ישלטו בנו הקליפות כלל שהשם שלם וכסאו שלם ושם ציוה את הברכה שפע רב:
ודרך רמז אפשר לרמוז הא לחמא עניא עניא גי' ס"מ לבטלו די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים מקור הטומאה ערות הארץ וציונו לאכול מצה לבטל ס"מ כשמכניסנו תחת רשות השכינה והיא לחם עני עני גימ' ס"מ עם הכולל ונקרא מצה באותיות מ"ץ לבטל ס"מ כי כן מ"ץ גי' ס"מ עם הכולל ונתחבר ה' עם מ"ץ ונעשה מצה כי ניצולנו ממנו שנכנסנו תחת רשות השכינה שהיא ה' שבתיבת מצה. כל דכפין שהיצה"ר לוהט ולוחם בו ע"ד אם רעב שונאך האכילהו לחם דדרשוהו רז"ל על היצה"ר ולכן אמר ייתי וייכול מצה שהיא מבטלת יצה"ר ס"מ וכל גונדא דיליה. כל דצריך שהוא צדיק אבל לא יבצר מאיזה חטא קל כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וצריך סעד לתומכו ייתי ויפסח כל חוקות הפסח בפרטי פרטות לא יראה ולא ימצא ופשפוש ובדיקה וביטול וביעור ויעשה כל זה כלפי היצה"ר שאור שבעיסה ובודאי אם כה יעשה ביום טהרתו ומצא גאולתו ויהיה ניצול מהיצה"ר והנה ה' נצב עליו לשומרו. ואם ככה נעשה לשום לבנו לינצל מהיצה"ר השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל שנעלה לקיים המצות בפלטין של מלך ואז ודאי נוכל לומר השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין ויגאלנו גאולת עולם שהכל תלוי בתשובה כמשז"ל:
ואני שמעתי בשם הרב החסיד מהר"ר שבתי הלוי ידיע גאואל זלה"ה שהיה מפרש במשז"ל גלתה יהודה מעוני על שלא קיימו לחם עוני ואידך אמר על שבטלו הצדקה והמעשרות וז"ש הא לחמא עניא ואנו מקיימי' מצות לחם עוני כל דכפין וכו' ואנו מקיימים מצות הצדקה השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל דשם נהיגי המעשרות ואנו מקבלים כשנהיה בארץ לקיים כל מצות הארץ שמיטה ומעשרות וכיוצא ומאחר שכן שאנו מתקנים מה שקלקלנו ומקיימים המצוות שבעבורם גלינו מארצנו א"כ יש מקוה לישראל על זאת השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין ותפרה ישע ישועת ישראל: [עתה ראיתי בספר שבלי הלקט כ"י שדרך בתחילת דרך זה ומטי בה משם אחיו הרב בנימין]:
ומהר"ד אבודרהם פירש כל דכפין כל מי שהרעיב עצמו ערב פסח ייתי וייכול ולפי דרכו יש לפרש כל דצריך ייתי ויפסח במ"ש דהאסטניס מתענה ערב פסח וכמ"ש בירושלמי דרבי הוה מתענה דאלו אכיל ביממא לית אכיל בליליא כנגד זה אמר כל דצריך ירצה אף שאמרתי כל דכפין כל מי שהרעיב עצמו לאו למעוטי אתינא אלא כל דצריך כל מי שצריך להתענות שהוא אסטניס או שהוא בכור ייתי ויפסח:
הני ארבע בעיי דבע' מיני' הבן חכם ויאמר אבי מה נשתנה צריכים פירוש לצדד צדדי כל בעיא על מה אדניה הטבעו. כל קבל דנא תיתי בקל תשובת אביו באומרו עבדים וכו' למען תהיה תשובה מספק' לשאלת בנו. ואנן בעניותין נפרשם כל שאלה ותשובתה לפי קצורנו:
הנה תבענ"ה שפתיו ושאל"ו בראש על עסקי הטבולים ואפשר לפרש במ"ש הרב פרי חדש סי' תע"ג דין ו' וז"ל רשב"ם ורש"י פירשו דטיבול ראשון הוי היכרא לפי שאין בני אדם רגילין לאכול ירק קודם סעודה וכן כתב הרוקח סי' רפ"ג והוסיף עוד דישיבו זכר לתחילת השעבוד לקושש קש לתבן ויש מי שכתב שישיבו דהוי דרך חירות כדרך בני חורין שמטבלין קודם סעודה להמשיך תאות המאכל עכ"ל וזהו כונת שאלת בן חכם שבכל הלילות אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת קודם סעודה כי בשגם זימנין דמשכחת לתת טב"ל בנעימה היינו בתוך הסעודה אבל קודם הסעודה אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים קודם הסעודה והיינו דפתח ואמר מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות כונתו דודאי לא איתי אינש דכל הלילות כלן שוין וקצב אחת לכולנה אין זה כי אם בימי החול מתנהג באופן אחד ובלילי שבתות וי"ט באופן אחר. ולא עוד אלא גם בימי החול עצמן אין לילה דומה לחבירתה שמתנהג בלילה כפי מצב בריאות גופו וכפי מעשיו ביום אם לטוב או למוטב אם הרויח או הפסיד וכיוצ' וגם בלילי שבתות וי"ט יש ויש שינוי לפי מעמד ומושב הלילה ההוא ומזגו ושמחת לבו. וזה לא נעלם ממנו היות שינוי בלילות מזו לזו אך מצאה הקפידה שמשונה לילה זו מכל הלילות אף מלילות המשונות דהגם שיהיה איזה שינוי באותו הלילה לטובה או להפך ניכר טעם השינוי. אבל זו הלילה משונה מהכל וכגון דברוב הלילות אין כאן טיבול כלל ויקרה לפעמים שיטבלו בתוך הסעודה אך זה שינוי נפלא מאין כמוהו בשום לילה לטבל קודם הסעודה ולא סגי בפעם אחת אלא אמור בכפילא והלילה הזה שתי פעמים קודם סעודה:
ויהי כמשי"ב עבדים היינו וכו' כלומר שמע נא בן יאי"ר לכך היו הטבולים קודם הסעודה להורות כי אין הטבולים לצורך הסעודה רק יש בהם רמז הרומז אחד לזכר תחילת השעבוד לקושש קש וזאת שני' זכר לחירות כדרך בני חורין שמטבלין קודם להמשיך תאות המאכל והיינו דקאמר עבדים היינו וכו' ויוציאנו וכו'.