פרק מא · אות ד
ד דָּבָר אַחֵר, וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים יח, לו): וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ, מְדַבֵּר בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בּוֹטְחִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוּא מָגֵן לָהֶם, כְּדִכְתִיב (תהלים יח, לא): מָגֵן הוּא לְכֹל הַחוֹסִים בּוֹ. (תהלים יח, לו): וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי, זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב (דברים לג, ב): מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. (תהלים יח, לו): וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי, וְכִי יֵשׁ עָנָו גָּדוֹל מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר אַחָא, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם הַתַּלְמִיד יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ, וּמִשֶּׁהוּא גּוֹמֵר הַתַּלְמִיד אוֹמֵר לָרַב יְגַעְתִּיךָ, וְכָל הָעִנְיָן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה, עַד (בראשית יח, ב): וַיִּשָֹּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים, יֵשׁ עָנָו גָּדוֹל מִזֶּה, הֱוֵי: וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי. אָמַר רַבִּי סִימוֹן בּוֹא וּרְאֵה מַה כְּתִיב (בראשית יח, טז): וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וגו', לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא [על פי (בראשית יח, כב)]: וַה' עוֹדֶנוּ עֹמֵד לִפְנֵי אַבְרָהָם, אֶלָּא תִּקּוּן סוֹפְרִים הוּא, הֱוֵי: וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי. דָּבָר אַחֵר, וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי, אָמַר בֶּן עֲזַאי בּוֹא וּרְאֵה עֲנָוָה שֶׁבְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּשָׂר וָדָם [כמו שכתוב שם וכו']. דָּבָר אַחֵר, וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם כָּל הַיָּמִים שֶׁהַבְּרִיּוֹת מֻשְׁלָמִים לוֹ הוּא נִזְקַק לִתֵּן לָהֶם דּוֹנָטִיבָא, לְחַלֵּק לָהֶם אָנוֹנוֹת, וְהוּא זָקוּק לְחַיֵיהֶם, אֲבָל אִם מָרְדּוּ בוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵינוֹ נִזְקַק לָהֶם לְכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם אֶלָּא פּוֹסֵק אָנוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם, לָמָּה, שֶׁכָּפְרוּ בְּמַלְכוּתוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הֵם עוֹסְקִים וּמַכְעִיסִים אוֹתוֹ לְמַטָּה, וְהוּא עוֹסֵק לְמַעְלָה לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה שֶׁכֻּלָּהּ חַיִּים, הֱוֵי: וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ, יֵשׁ עָנָו גָּדוֹל מִזֶּה, הֱוֵי: וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי.