פרק לב · אות ה
ה רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (ירמיה ג, יט כ): וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים, אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ. וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים, כָּל הַנִּסִּים וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם לֹא שֶׁתִּתְּנוּ שְׂכָרִי אֶלָּא שֶׁתִּהְיוּ מְכַבְּדִים אוֹתִי כְּבָנִים וְקוֹרְאִים אוֹתִי אֲבִיכֶם, (ירמיה ג, יט): וָאֹמַר אָבִי תִּקְרְאִי לִי, וּמַה נִּסִּים עָשִׂיתִי לִבְרִיָה בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִכֶּם, שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם שֶׁהֱיִיתֶם מְהַלְּכִים אַחֲרַי וַאֲנִי מְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וּמֵאִיר לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. וָאֹמַר אָבִי תִּקְרְאִי לִי, וְאַתֶּם מָה עֲשִׂיתֶם, אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ, מֵאִישָׁהּ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מֵרֵעָהּ, לָמָּה, אֶלָּא אָדָם שֶׁהוּא נוֹטֵל אִשָּׁה וְעוֹשֶׂה עִמָּהּ יָמִים הַרְבֵּה אֲפִלּוּ הֶעֱנִי אִשְׁתּוֹ אֵינָהּ כּוֹפֶרֶת בּוֹ אֶלָּא אוֹמֶרֶת בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עָשִׁיר הֶאֱכִילַנִי וְהִלְבִּישַׁנִי, וְעַכְשָׁיו שֶׁהֶעֱנִי אֵינִי כּוֹפֶרֶת בּוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא זוֹנָה אִם נָתַן לָהּ הֲרֵי הִיא מוֹדָה לוֹ, וְאִם לֹא נָתַן לָהּ אֵינָה מַכֶּרֶת אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ. דָּבָר אַחֵר, הַזּוֹנָה בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ אוֹהֵב וְהוּא מְכַבְּדָהּ בְּחֵפֶץ, הִיא מַרְאַתּוֹ לְחַבְרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת רְאוּ כַּמָּה כִּבְּדַנִּי אוֹהֲבִי, וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא עֲשִׂיתֶם כֵּן, אֶלָּא עָשִׂיתִי לָכֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁהָיוּ עַנְנֵי כָּבוֹד מַקִּיפִין אֶתְכֶם וְהַמָּן יוֹרֵד וְהַבְּאֵר עוֹלָה וְהַשְֹּׂלָיו מָצוּי, וְלֹא קִלַּסְתֶּם אוֹתִי וְלֹא הֱיִיתֶם כַּזּוֹנָה לְקַלֵּס אֶתְנָן [על פי (יחזקאל טז, לא)]: שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ו): וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַף אֲנִי (שמות לג, ג): כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, אֶלָּא מָה אֶעֱשֶׂה הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ.