פרק לא · אות ח
ח וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. וּמָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ דִין וּבָא אֵצֶל הַדַּיָּן וְזִכָּה אוֹתוֹ, וּבָא וְיָצָא אוֹתוֹ שֶׁנִּזְדַּכָּה וְאָמַר פְּלוֹנִי הַשּׁוֹפֵט אֵין כְּמוֹתוֹ בָּעוֹלָם, אַחַר יָמִים הָיָה לוֹ דִּין וּבָא אֶצְלוֹ וְחִיְּבוֹ, יָצָא מִלְּפָנָיו וְאָמַר אֵין דַּיָּן שׁוֹטֶה הֵימֶנּוּ. אָמְרוּ לוֹ אֶתְמוֹל הָיָה מְשֻׁבָּח וְהַיּוֹם שׁוֹטֶה, לְכָךְ הִזְהִיר לְךָ הַכָּתוּב: אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, וְאִם קִלַּלְתָּ תְּבוּאָתְךָ אַתָּה מְקַלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, כח): מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר, לְכָךְ נִכְתְּבוּ זֶה אַחַר זֶה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁהַדַּיָּנִין מִתְקַלְּלִין הַתְּבוּאָה מִתְמַעֶטֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (רות א, א): וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, לְכָךְ נֶאֱמַר: מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר, לֹא תַפְרִישׁ מַעַשְׂרוֹת שֶׁלֹא כְּתִקְּנָן, לֹא תַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר וְאַחַר כָּךְ תְּרוּמָה, וְלֹא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאַחַר כָּךְ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר: לֹא תְאַחֵר. וְאִם הִפְרַשְׁתָּם כְּתִקְּנָן, בָּנִים זְכָרִים אֲנִי נוֹתֵן לְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, כח): בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי, שֶׁבְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ כֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ה): וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּכְשֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל הוֹצִיאָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֶעֱמִיד לְוִיִם תַּחְתָּם, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (במדבר ג, יב): וַאֲנִי לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִם תַּחַת כָּל בְּכוֹר, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי.