פרק כז · אות ה
ה דָּבָר אַחֵר, וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לא, לב): בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְעֵיל בַּפָּרָשָׁה (שמות יב, מג): זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח, עַד גֵּר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל וְהוֹלִיד בַּת וְהָלְכָה הַבַּת וְנִשֵֹּׂאת לְכֹהֵן כָּשֵׁר וְיָלְדָה בֵּן, הֲרֵי זֶה רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְנִמְצָא הַגֵּר מִבִּפְנִים וּבֶן לֵוִי מִבַּחוּץ, הֱוֵי בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר. (איוב לא, לב): דְּלָתַי לָאֹרַח אֶפְתָּח, זֶה יִתְרוֹ, שֶׁהוֹרִיד לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, כג): וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח.