פרק כד · אות ד
ד אֶל מִדְבַּר שׁוּר, אֵין אָנוּ מוֹצְאִין שֶׁיֵּשׁ מִדְבָּר שֶׁשְּׁמוֹ שׁוּר, וּמַהוּ מִדְבַּר שׁוּר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בִּזְכוּת אַבְרָהָם שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ וְאָמַרְתִּי לוֹ (בראשית טו, יד): וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ וגו', שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית כ, א): וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר. רַבִּי אָבִין אוֹמֵר, מַהוּ מִדְבַּר שׁוּר, שֶׁנִּתְאַוּוּ יִשְׂרָאֵל לֵעָשׂוֹת בּוֹ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת דְּגָלִים דְּגָלִים. דָּבָר אַחֵר, מִדְבַּר שׁוּר, מִדְבַּר כּוּב, אָמְרוּ עָלָיו עַל מִדְבַּר כּוּב שֶׁהוּא שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת פַּרְסָה וּמָלֵא נְחָשִׁים שְׂרָפִים וְעַקְרַבִּים. רַבִּי אַבָּא הֵסִיחַ לִפְנֵי רַבֵּנוּ פַּעַם אַחַת עָבַר אָדָם בְּתוֹךְ מִדְבַּר כּוּב זֶה וְרָאָה נָחָשׁ אֶחָד יָשֵׁן וְהָיָה בּוֹ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד, וְרָאָה אֶת הַנָּחָשׁ וְהוּא לֹא רָאָהוּ מֵרֹב שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ חֲרָדָה נִתְבַּהֵל וְנָשַׁר שְׂעָרוֹ, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ מְרוּטֶה. הוּא שֶׁמּשֶׁה אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל (דברים ח, טו): הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְמִי הוּא אוֹמֵר גָּדוֹל, אִם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹ לַמִּדְבָּר, אֶלָּא אָמַר לָהֶם משֶׁה גָּדוֹל וְנוֹרָא הוּא אֱלֹהִים, שֶׁהֱיִיתֶם מַכְעִיסִים אוֹתוֹ וּמְהַלְּכִין בְּאוֹתוֹ מִדְבָּר שֶׁהוּא מָלֵא נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וּשְׂרָפִים וּרְעָבוֹן, וְהוֹלִיךְ אֶתְכֶם בְּתוֹכוֹ בְּשָׁלוֹם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיוּ הַנְּחָשִׁים וְהַשְֹּׂרָפִים רוֹבְצִים בִּפְנֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹא יִתְבַּהֲלוּ יִשְׂרָאֵל מֵהֶן. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ מִדְבַּר שׁוּר, אֶלָּא עַד שֶׁלֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיָה הָעוֹלָם מִדְבָּר, כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ נַעֲשָׂה הָעוֹלָם שׁוּר. דָּבָר אַחֵר, עַד שֶׁלֹא קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה הָיָה הָעוֹלָם עָשׂוּי מִדְבָּר, כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה נַעֲשָׂה הָעוֹלָם שׁוּר. אֵלּוּ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֶעָתִיד לָבוֹא כֵּן אֲנִי עוֹשֶׂה לְצִיּוֹן שֶׁהִיא מִדְבָּר, כְּדִכְתִיב (ישעיה סד, ט): צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה, וְלֶעָתִיד לָבוֹא אֲנִי אֶהְיֶה לָהּ שׁוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ב, ט): וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָהּ.