פרק כד · אות ג
ג דָּבָר אַחֵר, וַיַּסַּע משֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עח, נב): וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ, כְּאֵיזֶה צֹאן כְּצֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ, מַה צֹּאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ יָצָא מִן הַיִּשּׁוּב לַמִּדְבָּר, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם לַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, נב): וַיְנַהֲגֵם כָּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר. דָּבָר אַחֵר, מָה הַצֹּאן אֵין נִכְנֶסֶת לְצֵל קוֹרָה כָּךְ הִנְהִיג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַרְבָּעִים שָׁנָה יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְּבָּר. דָּבָר אַחֵר, מָה הַצֹּאן אֵין מְתַקְּנִין לָהּ אַפּוֹטִיקוֹן אֶלָּא רוֹעָה בְּכָל יוֹם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל לֹא הִתְקִין לָהֶם אַפּוֹטִיקוֹן אֶלָּא בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ד): וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ. דָּבָר אַחֵר, מָה הַצֹּאן, אֲפִלּוּ מְחַבֶּלֶת אֶת הָאִילָנוֹת אֵין בְּעָלֶיהָ מַעֲלִין עָלֶיהָ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חוֹטְאִין, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹהֵג בָּהֶן כַּצֹּאן. אִי מָה הַצֹּאן אֵינָה מְקַבֶּלֶת מַתַּן שָׂכָר יָכוֹל אַף יִשְׂרָאֵל כֵּן, שֶׁקְּרָאָם צֹאן, אֵין לָהֶם מַתַּן שָׂכָר. תַּלְמוּד לוֹמַר (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, צֹאן לָעֳנָשִׁים וְאָדָם לְמַתַּן שָׂכָר. אִי מָה הַצֹּאן מְתֻקָּן לִטְבִיחָה אַף יִשְׂרָאֵל כָּךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר (יחזקאל לו, לח): כְּצֹאן קֳדָשִׁים, מַה קָּדָשִׁים כָּל מִי שֶׁנּוֹגֵעַ בָּהֶן מִתְחַיֵּב, כָּךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ג): קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ. מָה הַצֹּאן כָּל מָקוֹם שֶׁהָרוֹעֶה מַנְהִיגָהּ שָׁם נִמְשֶׁכֶת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל כָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה משֶׁה מַסִּיעָן הֵן נִמְשָׁכִין אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֶמַר (שיר השירים א, ד): מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיַּסַּע משֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, הִסִּיעָן מֵחֶטְאוֹ שֶׁל יַם סוּף, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה מָחֲלָה לָהֶם הַשִּׁירָה עַל שֶׁחָטְאוּ בַּיָּם.