פרק יז · אות ד
ד וְעָבַר ה' לִנְגֹף אֶת מִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לא, יד): וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל וְכִי יִפְקֹד מָה אֲשִׁיבֶנּוּ, מִי אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה, שַׂר הָעוֹלָם אֲמָרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֲמָרוֹ אִיּוֹב עַל עַצְמוֹ, וְכֵן כָּל בָּאֵי עוֹלָם עֲתִידִין לוֹמַר כָּךְ. אָנוּ מוֹצְאִין בְּדוֹר הַמַּבּוּל בִּישִׁיבָה דָּן אוֹתָם הָאֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, י): ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב, מַה כְּתִיב בָּהֶם (בראשית ז, כג): וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם, אֲבָל מִצְרַיִם בַּעֲבָרָה דָּן אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַר ה' לִנְגֹף אֶת מִצְרַיִם, וּכְתִיב (שמות יב, יב): וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הוּא עוֹמֵד וְדָן אֶת עוֹלָמוֹ בַּעֲמִידָה, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, ד): וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא, וּכְתִיב (צפניה ג, ח): לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם ה' לְיוֹם קוּמִי לָעַד, אוֹמְרִים בָּאֵי עוֹלָם אִם בִּישִׁיבָה דָּן דּוֹר הַמַּבּוּל וּמָחָה אוֹתָן, וּבַעֲבָרָה דָּן אֶת הַמִּצְרִים וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶן, לִכְשֶׁיַּעֲמֹד לֶעָתִיד לָבוֹא וְדָן עוֹלָמוֹ מִי יוּכַל לַעֲמֹד, לְכָךְ כְּתִיב (איוב לא, יד): וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל. מִפְּנֵי מָה עָתִיד לָקוּם, מִפְּנֵי צַעֲקַת עֲנִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ו): מִשֹּׁד עֲנִיִים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה'.