פרק יד · אות ב
ב וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה, מֵהֵיכָן הָיָה הַחשֶׁךְ הַהוּא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵחשֶׁךְ שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יח, יב): יָשֶׁת חשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מֵחשֶׁךְ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב י, כב): אֶרֶץ עֵפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים וגו', אוֹי לוֹ לַבַּיִת שֶׁחַלּוֹנוֹתָיו פְּתוּחִין לְתוֹךְ חשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב י, כב): וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל. אוֹר שֶׁלָּה מִתּוֹךְ חשֶׁךְ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל לא, טו): בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם, הוֹבַלְתִּי כְּתִיב. רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אָמַר בַּמֶּה הָרְשָׁעִים מִתְכַּסִּים בַּגֵּיהִנֹּם, בַּחשֶׁךְ. חִזְקִיָּה אָמַר הַגִּיגִית הַזּוֹ בַּמֶּה מְכַסִּין אוֹתָהּ, בִּכְלִי חֶרֶס, מִינָהּ וּבָהּ, כְּשֵׁם שֶׁהִיא שֶׁל חֶרֶס כָּךְ מְכַסִּין אוֹתָהּ בִּכְלִי חָרֶס. כָּךְ הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): וְהָיָה בְּמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַסֶּה עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּהוֹם שֶׁהוּא חשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ב): וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, זֶה גֵּיהִנֹּם. הֱוֵי אוֹמֵר חשֶׁךְ שֶׁבָּא עַל הַמִּצְרִים מִתּוֹךְ גֵּיהִנֹּם הָיָה.