פרק יד · אות א
א וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קה, כח): שָׁלַח חשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ, רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ עַל שֶׁלֹא קִבְּלוּ בְּמָרוּת דְּבָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָכִים, הַמִּצְרִיִּים רְאוּיִין לִלְקוֹת בְּחשֶׁךְ, מִיָּד הִסְכִּימוּ כֻּלָּן כְּאַחַת וְלֹא הִמְרוּ. מַהוּ שָׁלַח חשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאָדוֹן שֶׁסָּרַח עָלָיו עַבְדּוֹ, אָמַר לְאֶחָד לֵךְ וְהַכֵּהוּ חֲמִשִּׁים מַגְלְבִין, הָלַךְ וְהִכָּהוּ מֵאָה וְהוֹסִיף לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְעַלֶּה שָׁלַח חשֶׁךְ עַל הַמִּצְרִיִּים וְהוֹסִיף הַחשֶׁךְ מִשֶּׁלּוֹ, הֱוֵי: שָׁלַח חשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ. וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ, כַּמָּה הָיָה אוֹתוֹ חשֶׁךְ, רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ עָבֶה כְּדִינָר הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ, שֶׁהָיָה בּוֹ מַמָּשׁ.