פרק י · אות ז
ז וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עָפָר שֶׁהֵגֵן עָלֶיךָ כְּשֶׁהָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי אֵינוֹ דִין שֶׁיִּלְקֶה עַל יָדֶךָ, לְפִיכָךְ לָקוּ שָׁלשׁ מַכּוֹת אֵלּוּ עַל יְדֵי אַהֲרֹן. וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְּמַטֵּהוּ, לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם כִּנִּים, לְפִי שֶׁשָֹּׂמוּ יִשְׂרָאֵל מְכַבְּדֵי חוּצוֹת וּשְׁוָקִים, לְפִיכָךְ נֶהְפַּךְ עֲפָרָם לְכִנִּים וְחוֹפְרִין אַמָּה עַל אַמָּה וְלֹא הָיָה שָׁם עָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים. וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאֵין הַשֵּׁד יָכוֹל לִבְראוֹת פָּחוֹת מִכִּשְׂעוֹרָה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אֲפִלּוּ כְּגַמְלָא לָא מָצֵי בָרְאוּ, אֶלָּא הַאי מִכְנִיף לֵיהּ וְהַאי לָא מִכְנִיף לֵיהּ. וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַחַרְטֻמִּים שֶׁלֹא יוּכְלוּ לְהוֹצִיא הַכִּנִּים, מִיָּד הִכִּירוּ שֶׁהָיוּ הַמַּעֲשִׂים מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים וְלֹא מַעֲשֵׂה שֵׁדִים, וְעוֹד לֹא חָשְׁשׁוּ לְדַמּוֹת עַצְמָן לְמשֶׁה לְהוֹצִיא הַמַּכּוֹת.