פרק י · אות ו
ו וַיֵּצֵא משֶׁה וַיִּצְעַק אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ, לֹא דַי לָהֶם לַמִּצְרִיִּים הַשְׁחָתַת הַצְפַרְדְּעִים, אֶלָא שֶׁהָיָה קוֹלָן שֶׁל צְפַרְדְּעִים קָשֶׁה לָהֶם מִמַּכָּתָן, שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת בְּגוּפָן וְצוֹעֲקִין בְּתוֹכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה, עַל דִּבּוּר הַצְּפַרְדְּעִים. וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר משֶׁה וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים, לְפִי שֶׁלֹא הָיָה לָהֶם שׁוּם הֲנָאָה בְּנִבְלָתָם וּבְעוֹרָן, לְכָךְ מֵתוּ. וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם, מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן הָיָה עוֹשֶׂה אַרְבַּע אַשְׁפּוֹת, וְהָיְתָה הָאָרֶץ מַבְאֶשֶׁת, לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִבְאָשִׁין מִמַּכּוֹת הַמִּצְרִיִּים, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה, כָּךְ דֶּרֶךְ הָרְשָׁעִים כְּשֶׁהֵן בְּצָרָה הֵם צוֹעֲקִים וּבְעֵת הָרְוָחָה חוֹזְרִין לְקִלְקוּלָן. כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', וְהֵיכָן דִּבֵּר (שמות ג, יט): וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ.