פרק ט · אות ד
ד דָּבָר אַחֵר, לָמָּה אָמַר לָהֶם נֵס שֶׁל תַּנִּין, לְפִי שֶׁפַּרְעֹה נִדְמָה לְתַנִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כט, ג): הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו, כְּשֶׁהָיָה משֶׁה יוֹצֵא מֵאֵצֶל פַּרְעֹה הָיָה אוֹמֵר אִם יָבוֹא אֶצְלִי בֶּן עַמְרָם אֲנִי הוֹרְגוֹ אֲנִי צוֹלְבוֹ וַאֲנִי שׂוֹרְפוֹ, וּכְשֶׁהָיָה משֶׁה נִכְנָס מִיַּד נַעֲשָׂה פַּרְעֹה מַטֶּה.