אור ברסלב
שלמי תודה (שוע) יו"ד › סימן רעו

שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה

יו"ד · סימן רעו

סימן רעה

סעיף ב' אע"פ וכו' צ"ל שכותב לשם קדושת השם וכו' אבל הב"ח כתב דבדיעבד אם לא אמר אלא חישב סגי במחשבה ולא מיפסל והביא ראיה מדאיתא בפרק הבונה ופרק הניזקין דף נ"ד ע"ב היה צריך לכתוב השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר"י מכלל דבנתכיון לכתוב השם וכתב השם א"צ להעברת קולמוס ולקדשו דבמה שנתכוון לקדשו במחשבתו די בכך בדיעבד יע"ש ולע"ד עדיין קשה ולדידיה מי ניחא דאכתי לאשמעינן בכתב סתם ולא נתכוון לקדש השם אפי' במחשבתו דצריך העברת קולמוס וכ"ש בנתכוון לכתוב יהודה דצריך העברת קולמוס אלא עכ"ל כמ"ש הט"ז דאתא לאשמעינן דאף בטעות גדול כזה מהני העברת קולמוס יע"ש ועוד לפמ"ש הרדב"ז בח"א סי' ע"ו דבכתב השם סתם בלא כוונה נתקדש ממילא ואסור למוחקו מפני שכתיבת האותיות מוליך אותן לקדושתן ומהני העברת קולמוס אף לרבנן והיינו דלא פליגי אלא בנתכוון לכתוב יהודה יע"ש אזדא לה ראיית הב"ח והנה מדברי הרב מבואר דאף בנתקדש ואסור למוחקו מ"מ יכול להעביר קולמוס ולית ביה איסור מחיקה אבל הרשב"ץ בח"א בסי' קכ"ז כתב דבהעברת הקולמוס אסור משים מוחק והא דאר"י התם מעביר עליו קולמוס ומקדשי היינו משים דכיון דשלא לשמן נכתבו לית בהו קדושה כלל ומותר למוחקן יע"ש ואהובי כנפשי וידי"ן החו"ש ח"ק כמה"ר רבי שמואל מאני נר"ו אמר דעפי"ד הרשב"ץ יש לדחות דהנה מבואר מדברי הרדב"ז דאף בכתבו סתם דפסיל לס"ת מ"מ נתקדש השם לענין שאסור למוחקו וע"ע להבר"י בסעיף ט' ולפ"ז אזדא לה ראיית הב"ח דבנתכוון לכתוב השם וכתב השם אינו יכול להעביר קולמוס דהוי מוחק את השם עכ"ד ונכון הוא והנה בהא מלתא דחדית לן הרדב"ז דבסתם נמי אסור למחוק הנה הרשב"ץ בריש סי' קע"ו הוא חולק עליו בזה שכתב שאין השם מתקדש אלא א"כ נתכוון הכותב לקדשו אבל כתבו שלא בכוונת קדושה אינו קדוש ומותר למוחקו וכמו שמבואר שם ודברי הרדב"ז הם תנא דמסייע להפר"ח בפ"ו מהלכות יסוה"ת והביאו הבר"י לקמן יע"ש ועיין לה' בית יהודה בח"ב סי' מ' ומה שהביא ראיה הט"ז דמדנקט תנא דבר זה אצל אזכרות כגון שצריך לכתוב אמר ונתכוון לכתוב יאמר ודילג היו"ד דצריך להעביר עליו קולמוס לקדשו אלא ודאי דבזה א"צ להעביר קולמוס משא"כ באזכרות דחמירי טפי וצריך אמירה בפירוש כשמעביר עליו קולמוס יע"ש לע"ד י"ל דאתא לאשמעינן רבותא דאפי' באזכרות מתיר ר"י להעביר עליהם קולמוס ואע"ג דהוי מוחק את השם מ"מ כיין שלא נכתבו לשמן מותר למוחקן וכמ"ש הרשב"ץ בסי' צ"ז יע"ש ועוד י"ל דאתא לאשמעינן רבותא לרבנן דאין זה מן המובחר ומותר למוחקן ודלא כהרדב"ז בסי' הנז' שנסתפק דאפשר דאין זה מן המובחר אבל אסור וכ"ה בהדיא במ"ס בפ"ה וכמ"ש ה' בית יהודה בסי' נ"א מהירושלמי ואח"כ ראיתי לה' כסא רחמים במסכת סופרים שדחה כן יע"ש ומדברי הב"ח נראה דבין לכתיבת ס"ת ובין לשמות סגי במחשבה ודלא כרמ"א בהגהה בסי' ל"ב כשמחשב שכותב האזכרות לשמן סגי הואיל והוציא בתחלת הכתיבה בפיו יע"ש דמשמע דאם לא הוציא בתחלת הכתיבה שכותב לשם קדושת ס"ת או תפלין פסול אבל לפ"ד הב"ח דאע"ג דלא הוציא גם בתחלת הכתיבה בפיו כשר בדיעבד וכמו שמבואר בדבריו ולפ"ז דברי הש"ך בסעיף א' אינם מדוקדקים כמו שיראה המעיין שם וע"ע לה' נקודת הכסף מה שהאריך בזה:

וראיתי לה' בית יהודה ביו"ד סי' ג' שהאריך בפלוגתא דרבוותא בענין אי כתיבת ס"ת וכתיבת האזכרות סתמן לשמן אי לא והביא דברי התוס' בע"ז דף כ"ו שכתבו דסתם ס"ת לאו לשמן וצריך לפרש בתחלת הכתיבה שכותב לשם תורת ישראל והאזכרות לשם קדושה והקשו שם כיון דסתמא לאו לשמן קאי א"כ אמאי אצטריך בפ' השולח למעוטי עכו"ם משום כל שישנו תיפק"ל דעכו"ם אדעתא דנפשיה עביד ותירצו וז"ל י"ל דתני עכו"ם אגב אשה וקטן דה"נ תנא מין דבלאו קרא פסול משום דמחשבתו לעכו"ם והקשה הרב שם דא"כ מנ"ל להש"ס בפ' השולח דהך חנא ס"ל דכתבו כותי יגנז דילמא ישרף דומיא דמין דתני בהדה וכמ"ד דסתם מחשבת טכו"ם לעכו"ם יע"ש ולעד"נ דל"ק דודאי דכוונת הגמ' דמייתי להאי חנא דקשירה אינו אלא לומר טעמא דפסול משום דס"ל כהאי תנא דדריש כל שישנו בקשירה וכו' אבל במאי דאמר יגנז י"ל בפשיט דס"ל כחכמים דר"א ולכך לא ישרף וכמו שכן הקשו התיס' שם דהומ"ל דרשב"ג היא דבעי כתיבה לשמה אלא מייתי תנא דאיירי בה בהדיא יע"ש הרי מבואר בהדיא דלא צריך הגמרא לאתויי האי תנא אלא לענין הפסול ולא לענין גניזה ולכך כתבו דהומ"ל דרשב"ג היא דבעי לשמו ולכך פסול וטעמא דיגנז משום דס"ל כחכמים דר"א אלא דמייתי חנא דאיירי בה בהדיא ר"ל בכתיבה משא"כ רשב"ג דלא מיירי אלא בעיבוד וכמ"ש שם מהרש"א יע"ש והמרדכי בס"פ התכלת תירץ לקושיא זו של החוס' דהאי תנא סבר לא בעינן כתיבה לשמן והקשה ה' הנז' דכיון דלא קי"ל כהך תנא דאנן כתיבה לשמה בעינן א"כ איך פסקו הפוסקים להך ברייתא דקשירה וכ"ת דפסקו כרשב"ג הא רשב"ג נמי לית ליה הך דרשא דקשירה וכמ"ש מהרש"א שם יע"ש ולעד"נ לפמ"ש ה' שם בשיטת הר' אלחנן דגר שחזר לסורו מחמת יראה מיקרי ישנו בקשירה א"כ י"ל דפסקו הפוסקים כרשב"ג דבעינן כתיבה לשמה ורשב"ג נמי אית ליה דרשא דקשירה ושאני גר שחזר לסורו מחמת יראה מיקרי ישנו בקשירה וההיא דתני התם ס"ת שכתבו כותי קורין בו מיירי נמי בגר שחזר לסורו ודלא כמהרש"א שם וכ"כ הריטב"א שם דההיא ברייתא דקורין בו מיירי בגר יע"ש ומה שתורץ הרב שם דכי לית ליה לרשב"ג דרשא דקשירה היינו דוקא גבי עכו"ם משום דאם ירצה יבא להתגייר ויקשור יע"ש ק"ל דהא מייתו הפוסקים דישראל מומר ומסור דפסולים והתם ע"כ דמפסלי מטעמא דקשירה דהא בני לשמן ואע"ג דאם ירצה יחזור בחשובה ויקשור ומומר ודאי לא מיפסל מטעם שלא לשמו וכמו שמבואר בדברי התוס' דפרק התכלת לכן נ"ל פשיט כמ"ש וכמ"ש הריטב"א וכ"כ המרדכי בסיף הלכות קטנות ועיין להפר"ח בס' מים חיים בחידושיו לגיטין יע"ש ואחר כתבי ראיתי למו"ה בס' עה"ש שכתב כמ"ש ושלי"ת:

עוד כתב המרדכי וז"ל ועוד תירץ הר' אלחנן דתורה סתמא לשמה קיימא ומה שמדקדק מההיא דהנזקין מדלא קאמר כתבתים שלא לשמן דהא גבי גט וכו' עי' שם והקשה עליו ה' הנז' דאמאי לא מייתי ראיה מריש זבחים דאיתא התם הכי וכו' וכן קשה לסברא א' שהביא המרדכי שהביאו ראיה מדקדוק הלשון ובריש זבחים דחו אותי הדקדוק יע"ש ולע"ד יש ליישב די"ל דאה"נ דמצינו התנא אינו מדקדק בזה אבל הכא דאם איתא דלא מיפסל אלא בשלא לשמו בפירוש א"כ אמאי קאמר ההוא דאתא לא כתבתים לשמן דודאי דרך בני אדם לדקדק בזה כשבאין לשאול הוראה אלא ודאי דסתמא נמי פסול ולכך א"ש הא דקאמ' לא כתבסים לשמן ומה שהקשה עוד הרב הנז' על הר' אלחנן מהא דפריך ורשב"ג עבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי וכמו שהקשו התוס' שם יע"ש מ"ש וחבירי הנז' אמר דעפ"ד יתורץ באופן אחר דבלא"ה צריכין להאי תירוצא משום דאכתי תקשה מעבוד וכמ"ש התו' שם ואף שכתב מהר"ם שם דמעבוד ל"ק די"ל דנתנו לו קלפים מעובדים לשמן מ"מ דוחק הוא ומשו"ה מוקי לה בגר שחזר לסורו דהשתא א"ש בפשיטות:

והא"ח הביאו מרן הב"י בסי' ל"ב כתב וז"ל כשכותב א' מהאוכרות צריך שיכיון לכתיב אותם לשם ה' אלהי ישראל ושיוציא בשפתיו ואם לא עשה כן פסול ולפי דעת בעל התרומה א"ל שיאמר בפירוש אלא בתחלת הכתיבה אבל מחשבה ודאי בעי על כל שם ושם וכן דעת הרמב"ם ז"ל ועי' למרן הב"י מה שהקשה עליו שם ועי' להרב הנז' מה שיישב יעש"ב ולע"ד קשה דמהיכן למד מסה"ת דבאזכרות נמי סגי באמירה דתחלת הכתיבה ואף על גב דבס"ת קי"יל דבאמירה דבהתחלה סגי י"ל דגבי אזכרות בעי אמירה מל כל אזכרה דהא השתא נמי גבי אמירה דהתחלת הכתיבה דבס"ת סגי באמירה זו וא"צ תו לא דבור ולא מחשבה וכמ"ש מרן בב"י יע"ש ואלו גבי אזכרה בעי מחשבה על כל איכרה א"כ גבי דבור נימא הכי דבעי אמירה בפירוש על כל אזכרה ומה שכ' שם בדעת הרמב"ם לע"ד אחר המחילה לא הבנתו וכי משום דאזכרות חמירי טפי מס"ת לא יזכיר דין ס"ת ע"כ נראה עיקר כמ"ש ה' קרית ספר בפ' א' מהל' תפלין דהרמב"ם ס"ל דס"ת לשמו קאי וגבי אזכרו' דוק' הוא דכתב הרמב"ם דבעי כוונה יע"ש ועי' לה' דבר שמואל סי' ע"ו ולע"ד אפ' ליישב דמ"ש א"ח וכן דעת הרמב"ם קאי למ"ש דבכל שם ושם סגי במחשבה לזה כתב דכן דעת הרמב"ם דא"צ לומר בפירוש והוא ממ"ש הרמב"ם בפ"א וז"ל הכותב ס"ת וכו' ובשעת כתיבה לא היתה לו כוונה וכתב אזכרה מן האזכרות שבהן שלא לשמן פסילים יע"ש מדכתב לא היתה לו כוינה משמע הא אם היתה לו כוונה כשר מדלא הזכיר האמירה משמע דהדבר תלוי בכוונה ראם כוין אע"פ שלא אמר כשר והן בע"תה ראיתי לה' יד אהרן בסי' ל"ב שכ"כ ועיין להט"ז ולפ"ד אפ' ליישב נמי קצת קושיא הא' שהביא הב"י ז"ל שם כמו שיראה המעיין שם:

סעיף ב' בהנהה כתב שם אלהים אחרים לשם קדושה אינו פסול וכו' מקור דברים אלו הם מהרשב"ץ בתשיבה סי' קע"ז הביאה מרן בב"י ובב"ה וז"ל אם נחכוון לקדש שם שאינו קדיש כמו עד האלהים יבא דבר שניהם או הארצית האל וכיוצא מסתברא דלא מהניא כוונה דידיה לקדושינהו דהו"ל כמתפיס בעלי מומין למזבח דלא מקדשי יע"ש הנה מבואר בדבריו דלאו דוק' שם אלהים אחרים אלא כל שם שאינו קדוש אף דנתכוון לקדשו אינו קדוש וכ"ה מבואר בבדק הבית וא"כ מיש רמ"א שם אלהים אחרים לאו דוקא אבל בשה"ג בס"פ שבועת העדות שכתב סופר שטעה וכתב שני אלהים שצריכים להיות חיל וטעה וכתבן לשם קדושת השם חייל עליהם קדושה לענין מחיקה ולענין פסול ס"ת יעי' שם וראיתי לה' בעי חיי ביו"ד שהקשה על הרשב"ץ מדאיתא במ"ס בפ"ה היה צריך לכחיב יהודה ונתכוין וכתב את השם אע"ג שכתב בו דל"ת מחטבו וכותב יהודה אחר:

סעיף י"א נדבקה אות לחברתה באותיות השם יש לו לגרדו כ"כ הרא"ש בתשובה כלל ג' והמרדכי בשם ר"י וז"ל ואור"י שאם הדביק אות שם יכול למחוק אע"פ דאזהרה למוחק מלא תעשון כן הא תקון הוא ושרי וראיה דאמר במ"ס וכו' ה"נ כוונתי לתקן ושרי יע"ש וראיתי לה' שה"ג בס"פ שה"ע שכתב שאין בדבוק איסור מחיקה כלל כיין שאין נוגע באותיות השם יע"ש ולפ"ז ע"כ הא דהיצרך ר"י להתיר משום מתקן משום דס"ל דגם בהפרדת הדבוק א"א לצמצם שלא יגע בגוף האות של שם וכמ"ש ה' זרע אמת בחיו"ד סימן קכ"ד יע"ש אלא שהקשה עפ"ז על מה שנסתפק מהריא"ס באות ה"א דדביק דוביק לגגה כחוט השערה וכ"ע קרו לה ה"א אי מותר למחוק רגל הה"א דלא דמי לנפלה טפת דיו דהתם בטלה צורת האות אבל הכא כ"ע קרו לה ה"א וכמ"ש בב"י והקשה עליו ה' הנז' דדבריו הם הפך דברי ר"י שהביאו המרדכי דמתיר להפריד אותיות השם שנדבקו כיון דכוונתו לתקן אע"ג דכ"ע קרו להני אותיות למה שהם עם כי נדבקו יע"ש ונלע"ד דשאני הדבוק דבמחיקה עצמה הוא מתקן משא"כ בנדון מהריא"ס וכן מבואר חילוק זה בדבריו שכ' ומאחר שנתחייב מאי נ"מ במה שמתקן אח"כ יע"ש הרי מבואר דעיקר האיסור משים שהתקון בא אחר כך וכן מבואר בה' שה"ג בס"פ שה"ש חילוק זה אלא שמבואר בדבריו שם דהפרדת הדבוק לאו מטעם תקון הוא דשרי דבלא"ה לא מיקרי מוחק כיון שאינו נוגע באותיות השם וע"ש ונ"ל דזו היא כוונת מהר"ם פאדווא בסי' פ' שהק' על מה שנסתפק התה"ד בנגיעת רגלי הההי"ן של שם והביאו מרן יע"ש מר"י שכתב דאם הדביק אותיות של שם יכול להפרידן ולכאורא מאי קושיא הא התם שאני דאינו נוגע באותיות של שם אלא כוונתו כמו שהקשה ה' הנז' אבל מ"מ ל"ק וכמ"ש שוב ראיתי להר' הנז' בתשובה אחרת שחילק כמו שכתבנו יע"ש ועי' למהר"י הלוי סי' פ"א ועוד ראיתי להרב הנז' בסימן קכ"ו שהקשה על מהריא"ס שמוקים לההיא דמ"ס בבטלה צורת האות וע"כ יכול לגוררה דאם כן למה הוצרך למ"ס להתיר מטעם מתקן תיפק"ל דאינו מוחק אות מהשם אלא מה שאינו אית יע"ש ונעלם ממנו מ"ש השה"ג בס"פ שה"ע שכת' דאצטריך משים דהו"א כי היכי דאשכחן במחמץ אחר מחמץ ומסרס אחר מסרס חייב ה"ה מוחק אחר מוחק יעש"ב:

תוכן העניינים

שלמי תודה (שוע)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה