אור ברסלב
שלמי תודה (שוע) יו"ד › סימן סה

שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה

יו"ד · סימן סה

יו"ד

סעיף י"א שולח וכו' ואם נותנה לו בפני ישראל וכו' עיין בהטור שכתב וז"ל ואם אינו נותנו לגוי בפנ"י יכול ליתנה לו בין אם היא שלמה או חתוכה ואם נותנה לו בפנ"י לא יתננה לו כשהיא חתוכה וכו' והב"ח פירש דנותנה לו בסתם דאין בסתם משים גניבת דעת ולא חיישינן נמי לשמא יתננה לו בפנ"י אבל אם נותנה לו בפנ"י אסור אפי' מכרו או נתנו בסתם דיש לחוש בחתוכה שמא סבור ישראל וכו' יע"ש ועיין בהב"ח לקמן שכתב לדעת ר"ת דהא דחיישינן לשמא יתננה לו בפנ"י משים דגניבת דעת אסור ויסבור הישראל שכשרה היא דאל"כ גניבת דעת אסיר יע"ש וא"כ לכאורא קשה דכיון דהכא מיירי בנתנו לו בסתם דליכא איסור גניבת דעת א"כ הו"ל להתיר אפי' ליתנו בפנ"י דלא חיישינן שיקנה הישראל דמימר אמר דאיסור הוא והא דנתנו לו בסתם משום דליכא בסתם משום גניבת דעת ול"ק דלא כ"כ הב"ח אלא בחששא דשמא יתננו בפנ"י דלא חיישינן אי מותר לגנוב דעת משום דכיון דחששא רחוקה היא דמימר אמר דלגנוב דעתו אמר לכך לא חיישינן היכא שלא נתנו בפנ"י שמא יתננו בפנ"י ויקנה ממנו אבל היכא דנותנו בפנ"י בהא חיישינן דיקנה הישראל ממנו ולא אסיק אדעתיה דלהטעותו הוא אומר כן וכן מבואר בהב"ח לקמן עמ"ש הטור דאפי' להסוברים דבמתנה ליכא משים גניבת דעת מ"מ ליתנו בפנ"י אסור יע"ש והיינו מטעמא דכתיבנא ולדעת הטור צ"ל הא דהביא הגמ' מדאיקפד שמואל דגניבת דעת אפי' של גוי אסור דקים ליה להגמ' דהמעשה היה שלא בפנ"י וע"ש בהתוס' אבל מדברי התוס' בד"ה אביי נראה מר"ת דלא כהב"ח שכתב דאפי' יהא מותר לגנוב דעת הגוי מ"מ לא מסיק אדעתיה שלהטעותו אימר כן יהא דדייק מדאיקפד שמואל יודע היה שמואל שבצנעה נתן לו וכו' הרי מבואר בהדיא דלאו הא בהא תליא ודלא כמ"ש הב"ח לקמן ובדעת הרמב"ם נלע"ד כמ"ש הרשב"א בחידושיו ובת"ה דלא חיישינן להך חששא דשמא יתננו בפנ"י דליתא וליכא למיסר אלא במוכר לו בפנ"י ומפרש לו שהיא כשרה יע"ש וכ"כ המע"מ יע"ש ולכך לא אסר הרמב"ם אלא היכא שנותנו לו בפנ"י ומפרש לו שהיא כשרה וכמ"ש הה"מ אבל שלא בפנ"י אף במפרש לו שהיא כשרה מותר ואע"ג דאכתי איכא משום גניבת דעת י"ל דמיירי בענין דליכא גניבת דעת שלא אמר לו בפירוש שמנוקדת היא וע"ש בהלח"מ ז"ל ושו"ר שכ"כ מו"ה עה"ש ז"ל יע"ש שהביא ראיה מהתוספתא ולע"ד ל"מ דלדעת הטור נמי א"ש דהתוספתא מיירי בנתנו לו בסתם ולא אמר שכשרה היא ולהכי קתני המוכר ירך מחותכת לעכו"ם א"צ להפריש ממנה גיד הנשה דליכא משים גניבת דעת בסתם ולהכי לא חיישינן לשמא יתננה בפנ"י דלתרתי לא חיישינן כיון דליכא גניבת דעת יסביר ישראל שלהטעותו נתן לו בסתם ובלבד שלא ימכרנה לו בפנ"י דהשתא איכא למיחש שיקנה הישראל ממנו ולא מסיק אדעתיה שלהטעותו הוא נותן לו בסתם וכמו שכן מוכרח הוא בדברי הטור כאן ולקמן וכמ"ש הב"ח ועיין למהרש"ל ביש"ש אבל לדעת התוס' דלא מחלקי בין מפרש לסתם דבמכירה אסור קשה ההיא דתוספתא דאמאי א"צ להפריש ממנה גיד הנשה והא אסור משים גניבת דעת ואמאי לא חיישינן לשמא יתננו בפנ"י ולזה י"ל דהברייתא מיירי במקום שמכריזין והכריזו ולהכי לא חיישינן אבל אם נותנה לו בפנ"י חיישינן ועיין להרשב"א מ"ש משם הרמב"ן אבל אכתי תיפק"ל דאסיר משים גניבת דעת וצ"ע ואי גרסינן הנותן א"ש והיא ראיה לדברי הטור בסי' קי"ז שכתב דאף להסוברים דבמתנה וכו' מ"מ אסור ליתנה בפנ"י יע"ש בב"ח ובט"ז ז"ל:

והנה התוס' בד"ה שריפה כתבו דלא חיישינן שמא ימכרנו בפנ"י דלא יקנה הישראל דחייש דלגנוב דעתו של גוי אומר כן יע"ש ובד"ה אמר וכו' חילקו בין מתנה למכר לענין דלא חיישינן שמא יתננה בפנ"י משים דבאיטליז טובא ישראל קיימי וכו' והקשה מו"ה עה"ש כיון דס"ל דבמתנה ליכא ג"ד מה"ט נמי לא חיישינן שמא יקנה ישראל דחייש דלגנוב דעתו של גוי אימר כן משא"כ במכר דאסור לגנוב דעתו יע"ש ולעד"נ דלפמ"ש מהרש"א שם דבסתם אף אי מיתר לגנוב דעת לא חייש ישראל דלגנוב דעתו אומר כן דא"כ למה לא פירש לו בהדיא ומדלא פירש מוכח דלא נחית לגניבת דעת ומנתן לו סתמא יסבור הישראל שכשרה היא יע"ש וא"כ י"ל דהתוס' דחיק"ל לאוקמי ברייתא דוקא במפרש אלא מיירי אף בסתמא ולכך הוק"ל דלמה א"צ ליטול והלא איכא למיחש לשמא יתננה בפנ"י ויסבור הישראל שכשרה היא ולא חייש ישראל דלגנוב דעתו של גוי אומר כן כיון דנתן לו בסתם ולכך כתבו משום דלא שכיחי ישראל טובא וכו':

תוכן העניינים

שלמי תודה (שוע)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה