שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה
או"ח · סימן תריא
סעיף א' יום הכפורים וכו' ואין חיוב כרת אלא וכו' כתב הר"ן דשאר ענויים הויין דאורייתא מדקתני בברייתא התינוקות מותרין בכולן ומוכח בגמ' דמותר לגדולים לרוחצן ולסוכן ואי דאורייתא היכי שרינן והא כתיב לא תאכלים להזהיר גדילים על הקטנים אבל אי מדרבנן שפיר דכל שהוא לצרכי של תינוק ספינן ליה איסור דרבנן יע"ש והנה האי סברא כתבה הרשב"א בחידושיו ליבמות דף קי"ד והביא ראיה מפרק תולין דפריך הגמ' וליתן ליה לתינוק ישראל ומשני דאתי למיסרך ומאי פריך הא כיון דלגדול אסור מדרבנן אף לתינוק אסור לומר לו אלא ע"כ במידי דרבנן מיתר לו לספות בידים יעש"ב אבל הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' מ"א פסק דאף באיסור של דבריהם אסור ליתן לו בידים ולפ"ד נ"ל ליישב ההיא דפרק תולין דשאני ההיא דאפי' איסור מדרבנן ליכא דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אלא משום שאינם בני תורה כמ"ש התוס' שם בד"ה רב עמרם ולכך הקילו ליתן לתינוק וכן ראיתי להריטב"א ביבמות שכ"כ וע"ש וראיתי לה' קול אליהו בח"א סי' ל"ו שהקשה על הרשב"א מדתניא התם לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח ומוקי לה התם בכרמלית דרבנן אלמא אף באיסור דרבנן אסור למיספיה ליה לתינוק בידים יע"ש ול"ק דכל שהיא שלא לצורך התינוק אסור אף באיסור דרבנן אבל צריכין אנו לתירוצי גבי ההיא דקתני התם מצא בידו פירות אין זקוק לו ומוקי לה התם בתרומה דרבנן ודוקא מצא אבל ליתן לו אסור ולפ"ד ה' א"ש: