אור ברסלב
שלמי תודה (שוע) או"ח › סימן תצז

שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה

או"ח · סימן תצז

סימן שיט

סעיף א' אין צדין דגים מן הביברים וכו' בריש אין צדין כתב רש"י דאפילו למ"ד נפש בהמה במשמע ה"מ דמזנותן עליך אבל דגים אפשר להם בלא מזונות שהם אוכלים שרשי עשבים וקרקע וגדול אוכל את הקטן יע"ש הנה מבואר מדבריו דאי הדגים הוו מזונותן עליך אע"פ שאינן יכולין לצוד יכולים ליתן לפניהם מזונות ואם אין מזונותן עליך אע"פ שאינן מוקצין אין יכולים ליתן לפניהם מזונות וכמי שמוכח שם מדברי רש"י גבי חיה יע"ש והתוס' שם הקשו עליו מברייתא דקתני התם ביברין של חיה ושל עופות אין צדין מהן ואין ניתנין לפניהם מזונות יהא חיה ועיף מזונותן עליך ואמאי אין נותנין לפניהם מזונות יע"ש ואפשר לומר בדעת רש"י דס"ל דתנאי היא דמתניתין רע"ק היא דאמר אפי' נפש בהמה במשמע ובריית' ר"י הגלילי היא דאמר לכם ולא לכלבים וכדאיתא שם בדף כ"א ולמ"ד דאפי' נפש בהמה אף היכא דמחוסר צידה ואסיר לצדו היכא דהוי מזונותן עליך מיתר ליתן לפניהם מזונות ודגים שאני דאין מזונותן עליך וכן ראיתי שכ"כ מו"ה מש"כ יע"ש ובהכי איתנח לן דברי רש"י בספר הפרדס בהלכות יו"ט וז"ל ואין צדין דגים מן הביברין המחוסרין צידה שאומרים הבא מצודה ונצידנו וכן חיה ועוף אין צרין אם מחוסרין צידה ואם אינן מחוסרין צידה מותר לצוד מהם עכ"ל הרי מבואר מדבריו דב"ה ועוף אף היכא שהם מחוסרין צידה ואסיר לצידן מותר ליתן לפניהם מזונות ולכאורא קשה דהא בברייתא קתני אין צדין ואין ניתנין לפניהם מזונות ובודאי לפירש"י בשבת דטעמא דאין נותנין לפניהם מזונות משים מוקצה לא אתוון דבריו שבכאן דאם כן אמאי נותנין אף היכא שאין צדין אלא ע"כ דרש"י שם אזיל בשיטתו בביצה דטעמ' דדגים משים דאין מזונותן עליך אבל חיה ועוף מזונותן עליך והברייתא כריה"ג ורש"י פסק כרע"ק וכמו שכן דעת הפוסקים ולכך פסק אף היכא שאין צדין מותר ליתן לפניהם מזונות ודגים שאני שאין מזונותן עליך כנ"ל ברור בדעת רש"י ומ"ש הפר"ח בשיטת רש"י דס"ל דבתירוץ הגמ' דתירץ הא בביבר גדול הא בביבר קטן איתרצה נמי לגבי מזונות דבביבר גדול מסתמא מצויין שם מזונו' יע"ש מלבד שדבריו דחוקים אלא גם דבריו אלה לא יכונו בדברי רש"י בספרו הנז' והגם שיש לדחוק מ"מ נ"ל עיקר כמ"ש ואפשר שזו היא דעת ה' ב"ח בדעת רש"י ולפ"ז שפיר מייתי ראיה מהטור מדתלה נתינת המזונות בצידה מוכח דס"ל כדעת התוס' דלדעת רש"י למ"ד נפש בהמה במשמע חיה ועוף דהוי מזונותן עליך לעולם אף היכא שמחוסרין צידה נותנין לפניהם מזונות וכמ"ש בספרו הנז' ול"ק מה שהקשה עליו הפר"ח יע"ש וראיתי להרשב"א בחידושיו לשבת דף ק"ו שכתב דשאינן ניצודין ואינן ברשותנו אסור לפי שאין מזונותן עלינו ומה שהוא ביבר קטן הרי הוא כנצוד וברשותנו הוא לפיכך מותר ליתן לפניהם מזונו' שאף הן מזונותן עליך יע"ש ואפשר שזו היא דעת הטור ואפשר לענ"ד דמרן ב"י וראי אזיל ומודה דלהטור דתלה דין דאיסור והיתר דמזונות גבי חיה ועוף באיסור צידה ודאי דס"ל כדעת התוס' אלא הב"י בא להוכיח מהטור דס"ל דגבי דגים אין היתר למזונות כלל אף היכא שאין מחוסרין צידה משים דלא הוי מזונותן עליך מדלא כתב הטור היתר מזונות גבי דגים היכא שסכר אמת המים ש"מ דס"ל דדגים אין מזוניתן עליך מיקרו והגם שאם אנו מפרשין כפירוש התוס' אינו מוכרח לומר דדגי' אין מזונותן עליך אלא י"ל הטעם משום איסור צידה ונ"מ היכא שסכר אמת המים מותר מ"מ י"ל דהטור סבירא ליה מסברתי דדגים אין מזונותן עליך ומטעם שכ' רש"י דאוכלין הקרקע וגדול אוכל את הקטן וחבירי וידי"ן החו"ש כמה"ר רבי מרדכי מאזיג' נר"ו הקשה אלי לפמ"ש בדעת רש"י מהתוספתא בריש אין צדין דקתני ביברין של חיה ועופות ושל דגים אין צדין מהן ביו"ט ואין נותנין לפניהם מזונות אבל צדין מעי"ט ונותנין לפניהם מזונות הרי מבוא' דמזונות תלויים באיסור צידה ובשלמא לפמ"ש ה' פר"ח א"ש אבל לפמ"ש קשה ולענ"ד דגם להפר"ח צריך לדחוק ולומר דהא דקתני סיפא ונותנין לפניהם מזונות לא קאי אדגים דלרש"י הדגים אין מזונותן עליך הוו ולעולם אסור ליתן לפניהם מזונות ולענ"ד אפ' לפרש דהתוספתא ה"ק אבל צדין מהן מעי"ט ונותנין לפניהם מזונות ג"כ מעי"ט וקאי אמעי"ט דצידה ולהכי לא קתני ביו"ט כמו גבי רישא משים דהכא כולה מיירי מעי"ט ובזה א"ש דקאי נמי אדגים וכן ברישא קתני ואין נותנין לפניהם מזונות סתם וקאי אבי"ט דקתני גבי צידה ולא הוצרך לחזור ולהזכיר יו"ט ה"נ י"ל בסיפא דקאי אמעי"ט דקתני ברישא ולא הוצרך לחזור ולהזכיר מעי"ט והתנא אתא לאשמעינן דהכל צריך מעי"ט הצידה וגם המזונות דאף היכא שצדין מעי"ט צריך המזונות ג"כ ליתן להם מעי"ט ועי' לה' חסדי דוד על התוספתא כנלע"ד לפרש התוס' ליישב דברי רש"י בספר הפרדס ומה שהקשה הפר"ח מההיא דהסוכר אמת המים ולמחר מצא בה דגים מותרים דאמאי כיון דאין מזונותן עליך הו"ל למסרינהו דומיא דיוני שובך דאע"ג שבאין לכלובן לערב מ"מ כיון דאין מזונותן עליך חייב הצד מהם וכדאיתא שם יע"ש לענ"ד ל"ק דשאני גבי יוני שובך דהשתא מיהא אינם נצודים אלא כיין שבאין לכלובן לערב היה ראוי להתיר ולכך היכא שאין מזונותן עליו לא מיקרי מזומן ואזלינן בתר השתא משא"כ בסכר דנצוד ועומד ואינו מחוסר שום צידה וכי משום דאין מזונותיו עליו יקרא מחוסר צידה זה ודאי ליתא ושו"ר לה' מקראי קדש שכ"כ יע"ש:

כתב הרמב"ם בפ"ב דגים שבביברין גדולים וכן חיה ועוף שבביברין גדולים כל שהוא מחוסר צידה עד שאומרים הבא מצודה ונצודנו הרי זה מוקצה ואין צדין אותו ביו"ט ואם צד לא יאכלו וכל שאין צריך מצודה הרי זה מוכן וצדין איתו ביו"ט ואוכלין אותו וכתב עליו הראב"ד דזה א"נ שהרי חיה ועוף שהתירו אינו אלא ביברים קטנים ואפי"ה דגים אין צדין והטעם מפני שהם מכיסין מן העין ע"כ וכתב הה"מ דעת רבינו דרשב"ג קאי אדגים חיה ועוף וזה הכלל אכולה קאי ות"ק שמחלק ביניהם אין הלכה כמותו אבל הר"א סבור דרשב"ג לא קאי אלא אחיה ועוף אבל דגים בכל ביבר אסורים וכן דעת הרשב"א יע"ש ולפ"ז עכ"ל דאביי שהקשה לר"י הלכה מכלל דפליגי ס"ל דרשב"ג לא קאי אדגים ור"י שהשיבו לשיטתו השיבו אבל איהו ס"ל דפליגי והרמב"ם פסק כר"י וכמ"ש הלח"מ ומדברי רש"י בספר הפרדס שהבאתי לעיל נראה דס"ל כשיטת הרמב"ם דזה הכלל דרשב"ג קאי נמי אדגים ומעתה חל עלינו חובת ביאור לבאר מ"ש רש"י בגמ' בד"ה השתא דאתית וכו' ורשב"ג אף בביבר קטן פליג אם צ"ל הבא מצודה א"נ לאו לעפלוגי אתא אלא לפרושי כדלקמן וכתב שם מהרש"א דרש"י מספק"ל בדברי ר"י אם בדרך דחייה וקושטא דמלתא דפליגי או נימא דשמואל נשאר בתימא וקושטא דלא פליגי יע"ש והנה מ"ש רש"י מתחלה דרשב"ג אף בביבר קטן פליג וכו' יש להסכימו עם מ"ש בספרו הנז' דרשב"ג קאי נמי אדגים והא דלא כתב דפליגי בדגים י"ל דס"ל לרש"י מעיקרא דלא פליגי בדגים והיינו משים די"ל דת"ק דמתיר בחיה ועוף היינו בביבר קטן ואף שצ"ל הבא מצודה וא"כ י"ל דת"ק לא אסר בדגים אלא היכא שצ"ל הבא מצודה ורשב"ג בא להחמיר ואמר גם בחיה ועיף היכא שצ"ל הבא מצודה גם בביבר קטן אסור וא"כ בדגים כ"ע ל"פ היכא שצ"ל הבא מצודה שאסור ואי אין צריך לכ"ע מותר ולא פליגי אלא בחיה ועוף דת"ק מתיר בביבר קטן ורשב"ג אוסר היכא שצ"ל הבא מצודה והלכה כרשב"ג ושפיר אתי פסק רש"י על נכון ומוסכם עם פירושו שבכאן אבל לפי הא"נ שכתב רש"י דחדא שיעורא הוא א"כ ע"כ לא קאי אדגים דאם כן לא הוי מפרש אלא פליג אדגים וא"כ עכ"ל דלפי הא"נ שכתב רש"י הדגים אע"פ שאצ"ל הבא מצודה מ"מ אסו' משים שהם מכוסין מן העין ולפ"ז דבריו שבס' הפרדס לא אתי כא"נ שכתב כאן אלא כמ"ש כאן בתחלה דרשב"ג פליג אבל זה דוחק דמפירש"י נראה דיותר נראה לרש"י הא"נ ממ"ש מעיקרא דבד"ה הבא מצודה כתב כא"נ יע"ש ולכך נ"ל לפרש דברי רש"י כמ"ש הפר"ח בשיטת הרמב"ם שמפרש דמתניתין ה"ק אין צדין דגים מן הביברין דהיינו ביברין גדולים של דגים ודכותייהו דהני ביברין בביברין של עופות הוו קטנים והיינו דקתני צדין חיה ועוף וזו היא כוונת רשב"ג דקאמר לא כל הביברין שוין כלומר אל תטעה בדברי ת"ק שיש חילוק בין דגים לחיה ועוף אלא כל המחוסר צידה והיינו דקתני אין צדין ושאינו מחוסר צידה מיתר ובהא קתני התירא דצדין חיה ועוף מן הביברין יע"ש ואפשר שרש"י לפי הא"נ שכתב דרשב"ג מפרש כן במתני' ולפ"ז א"ש דבריו שבספרו הנז עם כל דבריו שבכאן על נכון:

סעיף ג' אפי' ספק צידה אסור פי' אפי' בטלטול ולא מיבעיא לרב דמפרש מותרין לטלטל דוקא מכלל דלר"י דאסר ואפסיקה הלכתא כוותיה אסר אף בטלטול אלא אפי' ללוי דאמר מותרין אף באכילה מ"מ מודה דלת"ק אסור אף בטלטול וכמו שהוכיחו שם מהרש"א ומהר"ם שיף יע"ש וכ"נ מדברי רש"י שם בד"ה ולוי שכתב ולאו דסבירא לרב וללוי כוותיה אלא מלתיה הוא דמפרשי יע"ש ולא כתב דנ"מ לת"ק אלא ע"כ כמ"ש מהרש"א דבת"ק לא פליגי ועיין להפר"ח:

כתב הה"מ בפ"ב ודע שכל דין מוקצה ונולד הוא בכלל זה והטעם מפני שהיא דבר שיש לו מתירין וכו' והרשב"א חילק ואמר שכיון שהמוקצה והנולד מדבריהם הולכין בספיקן להקל ולא אמרו אסור אלא בדבר שקרוב ליגע בשל תורה כגון ספק נצוד וכו' ואני תמיה מזה שא"כ ספק ביצה אם נולדה ביו"ט או מעי"ט למה היא אסורה וכו' ונראין דברי רבינו שלא חילק עכ"ד והלח"מ כתב לתרץ דאע"ג דביו"ט דעלמא אינו נוגע בדבר של תורה מ"מ ביו"ט שלאחר השבת נוגע בדבר של תורה וכולה חדא גדרה היא יע"ש וראיתי לה' יד אהרן שהקשה עליו דא"כ מאי פריך בגמרא לעיל אלא לר"י ולר"י דאמרי משים גזירה ספיקא דרבנן היא וכל ספיקא דרבנן לקולא ומאי קושיא הא ספק ביצה אסורה משים שנוגע בדבר של תורה ביו"ט לאחר השבת יהא לא הוי גזירה לגזירה יע"ש ולכאורא י"ל דשפיר פריך דבשלמא לרבה דאמר יו"ט דעלמא גזירה אטו יו"ט שלאחר השבת א"כ מיקרי דנוגע בשל תורה דכולה חדא גזירה היא אלא לר"י ולר"י דאמרי גזירה משים משקין שזבו ומשום פירות הנושרין ולאו משום יו"ט שלאחר השבת ודאי לא מיקרי נוגע בדבר של תורה וא"כ אמאי ספיקה אסורה אלא דא"כ קשה דא"כ לר"י ולר"י לא מיקרי דבר שנוגע בשל תורה ואפי"ה ר"א תירץ אליבייהו משים דבר שיל"מ ספיקה אסורה וא"כ תקשה להרשב"א וכמו שהאריך הפר"ח יע"ש והפר"ח כתב ג"כ כמ"ש הלח"מ והביא ראיה לזה מדאמר התם בשלמא לרבה דאמר משים הכנה היי ספיקא דאורייתא ולחומרא אלא לר"י וכו' וקשה דאף לרבה לא ניחא דלדידיה לא היי דאורייתא אלא ביו"ט שלאחר השבת וברייתא סתמא קתני אלא ודאי כדאמרן יע"ש וה' יד אהרן כתב דאין זה מוכרח דלדעת רבה י"ל מ"ש בברייתא ביו"ט היינו ביו"ט שלאחר השבת שכן מוכרח שהרי במתניתין נמי קתני סתמא ביצה שנולדה ביו"ט ואפי"ה אוקמה ביו"ט שלאחר השבת וה"ה בברייתא יע"ש ועיין במהרש"א שכ"כ דהברייתא מיירי ביו"ט לאחר השבת אבל אין הדברים מוכרחים די"ל כמ"ש הפר"ח כיון דברייתא סתמא ודאי מיירי בכל יו"ט והא דקאמר רבה התם אמתניתין הכא ביו"ט שלאחר השבת עסקינן לאו למימרא דמתניתין מיירי כן אלא ר"ל משים גזירת יו"ט שלאחר השבת עסקינן וכמ"ש הרשב"א בחידושיו לשבת דף קמ"ט יע"ש ולפ"ד הרשב"א ניחא מ"ש בביצה דף י' אמתניתין דזימן שחורים וכו' לימא מסייע ליה לר"ח דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב יע"ש והקושיא מבוארת מנ"ל דאזלינן בתר הרוב נימא דשוים הם ומספיקא אסורים ולפמ"ש הרשב"א א"ש דלא מחמרינן אלא בדבר שקרוב ליגע בשל תורה אלא ע"כ משום דאזלינן בתר הרוב וכמ"ש הלח"מ שם יע"ש וראיתי להשע"ה בה' יו"ט שכתב דהגמ' אזיל בשיטת הנהו אמוראי דלא ס"ל כרב אשי יע"ש ולפ"ז נתיישב אצלי מה שהקשה מו"ה עה"ש בסי' תמ"ו שהקשה דמאי מסייע אימא דרוב וקרוב הלך אחר הקרוב דהוי רוב לגבי קרוב כמיעוט לגבי רוב והכא חיישינן לרובא משום דשיל"מ כי היכי דחיישינן בעלמא למיעוטא יע"ש ולפמ"ש השע"ה א"ש והפר"ח הסכים דיש לאסור כל ספק מוקצה ונולד ואף שהוא מדרבנן וכסברת הה"מ וכתב וכ"ת והלא ע"כ צריכין אנו לחילוק שכתב הרשב"א דאל"כ מאי ק"ל לר"י ולר"י דספיקא דרבנן ולקולא ותקשה במאי דקי"ל דספק מוכן אסור אלא ע"כ דשאני התם דקרוב ליגע בשל תורה ליתא דמעיקרא הוה מצינן לומר דמוקצה דאורייתא וכדהוה ס"ל לרבה מעיקרא ולהכי ק"ל לדברי ר"י ור"י דספק ביצה אמאי אסורה וכו' יע"ש וק"ל דא"כ מאי פריך לר"י ולר"י נימא דהבריית' מיירי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ולהכי ספיקה אסורה משום מוקצה דהוי דאוריתא ומתניתין שאני דל"מ לאוקומה כן וכמ"ש בגמ' שם אבל בברייתא מצינן לאוקומה הכי לכך נ"ל כמ"ש הלח"מ דאה"נ לפי הס"ד אמרי' כן אבל לפי המסקנא דמסיק ר"א כל דבר שיל"מ לא בטיל וה"ה בספיקו דאסיר א"כ אמרינן דספק מוכן אסור מהאי טעמא הוא ובכל ספק מוכן אסור יע"ש ושו"ר למהרש"א שכתב משם ת"י הא דלא פריך לר"נ דאמר משום מוקצה דמוקצה חמירא והוי כעין דאורייתא כספק מוכן דאסור לקמן יע"ש הרי מבואר כמ"ש הפר"ח ולכאורא קשה על הת"י מה שהקשינו להפר"ח וכן הקשה מהר"ם שיף ומו"ה מש"כ זצ"ל יע"ש וצ"ל דקים ליה להגמ' דהברייתא קאי אמתניתין אפלוגתא דב"ש וב"ה ובמאי דמיירי מתניתין מיירי הברייתא ולכך פריך הגמ' שפיר לר"י ולר"י ודוחק והנה אם נאמר כמ"ש מהרמ"ש שם דהא דלא פריך לר"נ משום דכבר איתותב יע"ש א"ש הכל הא דלא הוק"ל אספק מוכן משום די"ל דשאני התם דקרוב ליגע בשל תורה כגון ספק נצוד ולר"נ לא פריך משים דכבר איתותב ולרבה לא פריך משים דקרוב ליגע בשל תורה וכמ"ש הפר"ח או דמיירי ביו"ט שלאחר השבת וכמ"ש מהרש"א אבל לר"י ולר"י פריך שפיר ילפי מה שמסיק ר"א דבר שיל"מ אפי' בדרבנן ל"ב אז אמרי' בכל ספק מוקצה ונולד אסור משום דשיל"מ וכמ"ש הה"מ והלח"מ יע"ש:

שם ואם מצא המצודות מקולקלות וכו' כתב הה"מ בפ"ב דדין זה לא נזכר בדברי רבינו וגם לא נזכר בהלכות לפי שדבר הכרחי הוא ופשוט ולא הזכירו בגמרא אלא בגררא דאם אין ידוע שהוא אסור ע"כ ולכאורא תימא דהא פליגי בזה ת"ק ורשב"א דבספק מוכן ל"פ וכמ"ש ת"ק אבל לא מן הרשתות ולא הוצרך שמואל למיפסק הלכתא אלא במצאן מקולקלות דבספק מוכן כ"ע מודו דאסור וכמו שנראה מדברי רש"י שם וכמ"ש מהרש"א שם יע"ש וכבר נתעורר בזה מהרש"ל ל ביש"ש וכתב דת"ק לא אסר אלא כשמצא נצוד ברשתות ואפשר שנפרסו היום אבל אם ידוע שנפרסו מאתמול אמרינן מסתמא מיד אחר פריסתן בא הנצוד ופליג עליה רשב"א דבעינן שיהיו מקולקלו' מעי"ט וזהו שחידש באיכא דמתני הכי הלכה קבוע לאסור כל ספק מוכן אפי' בדבר שחזקתו שהוא מוכן יעי' שם וחבירי וידי"ן החו"ש ח"ק כמה"ר ר' שמואל מאני נר"ו הקשה אלי דמה חידש באיכא דמתני אברייתא דת"ק ורשב"א יותר ממה שקאי על מתניתין ואמר אין הלכה כר"ג וכמו שהקשה שם רש"ל יע"ש ותירצתי לו דללישנא קמא לא קאמר שמואל אלא אין הלכה כר"ג ולא אמר הלכה כת"ק ומשו"ה אפ' לומר דכלפי מה שמתיר ר"ג אפי' בספק אם נפרסו דהא עכו"ם שהביא דגים לר"ג קאמר והתם לא ידע אם נפרסו מאתמול ואפי"ה מתיר ולזה קאמ' שמואל דאין הלכה כר"ג דמתיר אפי' בספק אבל במה שאסר ת"ק אפי' במצודות שעשאן מעי"ט לא פסיק כוותיה וחידש בדאיכא דמתני הכי לאסור כל ספק מוכן אפי' בדבר שחזקתו מוכן אלא דק"ל שמואל גופיה אמאי לא קבע דבריו אמתני' ולימא קא כת"ק ואפ' לענ"ד לומ' ע"פ מ"ש בירושלמי והביאו ה' פר"ח אמתני' דקתני לא יטול מהן אלא אם כן יודע שנצודו מעי"ט קאמר עלה מי מודיע אם נתקלקלה המצודה דבר ברי שנצודו מבע"י אבל אם לא נתקלקלה המצודה דבר ברי שלא נצודו מבע"י ואקשינן ואפי' אם נתקלקלה המצודה וחש לומר שמא לא נצודו מבע"י ומשני בפורס בחורשין פי' יער תדע לך שהוא כן דקתני דגים ודגים לא במקום שהם מצויים וכו' וכיון דאיכא תרתי דהוי יער ומצא מצודו' מקולקלות מבע"י מסתמא נצודו מבע"י עכ"ד ואפשר דמשו"ה שמואל לא קבע דבריו אמתני' משום דבמתני' אינו מבואר דמיירי בפורס בחורשין ואפ' דלא אסר ת אפי' שעשאן מעי"ט אלא היכא שאינו פורס בחורשין אב היכא שפורס בחורשין ועשאן מאתמול תלינן דמאתמול נצודו וכת"ק דרשב"א ולהכי קבע דבריו אברייתא דת"ק ורשב"א והתם מיירי בפורס בחורשין מדקאמ' אם מצאן מקולקלות בידוע שנפרסו מעי"ט ואי לאו בחורשין לא הוי ידוע שנצודו מבע"י אלא ע"כ דמיירי בפורס בחורשין ואפי"ה דוקא מצאן מקולקלות ואף שהירושלמי קאמ' תדע דקתני דגים ודגים לא במקום שהם מצויים מ"מ שמואל ניח"ל למיקבע אברייתא דמבוארת בהדיא והשתא לפ"ז בכל לישנא איכא חידושא דליכא באידך דמאן דמתני אמתני' אפ' דדוקא בספק נצוד הוא דפסק הלכתא משום דנוגע בשל תורה ולכך ספקו אסור משא"כ בספק מוקצה או נולד דהוי מדרבנן מותר אבל מאן דמתני אבריית' דקתני ספק מוכן משמע כל ספק מוכן אסור אף בס' מוקצה ונולד וזהו שחידש באיכא דמתני אברייתא דר"ג ור"י ואיכא דמתני אברייתא דרשב"א חידש אפי' היכא שנפרסו מבע"י וחזקתו מוכן אפי"ה אסור וכמ"ש מהרש"ל ובמ"ש יתורץ מה שהקשה מהרש"ל משם חכמי הישיבה יע"ש ומה שהקשה הפר"ח על מהרש"ל דהא הירושלמי פריך אפי' היכא שמצאן מקולקלות שמא לא נצודו מבע"י עי' שם ל"ק די"ל בת"ק דאע"ג דאינו ודאי שנצודו מבע"י מ"מ כיון שנפרסו מבע"י ואיכא למיתלי שנצודו מבע"י ס"ל דמותר והירושלמי לא פריך אלא אהא דקאמ' אם נתקלקלה דבר ברי שנצודו מבע"י ע"ז פריך דמאי ברי איכא שמא לא נצודו מבע"י וכ"ש לפי המסקנא דמשני בפורס בחורשין דא"ש דס"ל לת"ק כיון שנפרסו מבע"י ובפורס בחורשין תלינן שנצודו מבע"י ומותרים ועי' לה' מקראי קדש שכ"כ וראיתי לה' אליה רבא שכתב דע"פ דברי מהרש"ל ניחא מ"ש רש"י והלכה כרשב"א דספק דמוכן דאסור ודלא כמהרש"א דלא ירד לזה יע"ש ולע"ד קשה על פירושו דא"כ למה כתב רש"י והיכא שמצאן מקולקלות יש לסמוך שנצודו מבע"י יע"ש והא בזה ליכ' פלוגתא ושמואל לא הוצרך למיפסק הלכתא אלא בספק מוכן דבשלמא לפמ"ש מהרש"א הוצרך רש"י לומר תרתי משום דבספק מוכן הלכה כרשב"א לאפוקי מר"ג דמתיר והיכא דבא ומצאן מקולקלת יש לסמוך שנצודו מבע"י לאפוקי מת"ק דאוסר וכ"כ הפר"ח והא דהוצרך רש"י לפרש כן משים דכן מוכח בגמ' דמייתי לה אספק מוכן דאסור ולהכי רש"י פירש הלכה כרשב"א בתרתי אבל לפמ"ש ה' א"ר קשה ושו"ר להרב מ"ק שנראה מדבריו שמפרש דברי רש"י הכי דהלכה דספק מוכן אסור ודוקא היכא שמצאן מקולקלות הוא דמותר יע"ש ופשט רש"י לא משמע כן לכך נר' עיקר כמ"ש מהרש"א אבל הרמב"ם ודאי שמפרש כמ"ש ביש"ש ולכך לא הזכיר זה וכמ"ש הה"מ:

סעיף ו' אווזין ותרנגולים וכו' מיתר לצודן וכו' וכן הסכמת כל הפוסקים והתוס' בפ' אין צדין בד"ה ותניא כתבו וא"ח והא כל פטורי דשבת פטור אבל אסיר ומתני' נמי מודה דפטור אבל אסור מדרבנן יע"ש ולכאור' מפשט דבריהם משמע דאסיר מדרבנן אבל הרא"ש כתב דאף לדברי התוס' י"ל דמה שהוצרכו לתרץ דמחוסר צידה אסו' היינו חייב משום דאביי הקשה כל כך בפשיטות לר"י ומאי ק"ל אבל אפשר דלפי האמת פטור ומיתר קאמר כיון דבאין לכלובן לערב ומזונותן עליך יע"ש וה' פר"ח כתב דכונת הגמ' כיין דבשבת פטור אבל אסור אם כן ביו"ט מותר לכתחלה וכמו שכן כתבו התוס' לעיל בפ"ק וכתב עוד דלפמ"ש הוא לעיל דצידה שריא מה"ת א"כ ע"כ הא דקאמ' כל המחוסר צידה אסו' איני אלא מדרבנן וא"כ מאי פריך אלא ע"כ כמ"ש יע"ש ולע"ד עדיין י"ל דלעולם פטיר אבל אסור ואינו מוכרח לפרש קושיית הגמ' כמ"ש הוא ז"ל די"ל כתי' התוס' הב' יע"ש ומה שהביא ראיה עוד מדתניא לקמן אווזין ותרנגולים ויוני הרדיסיות מותרין וא"צ זימון וזה מבואר שלא כדברי התוס' אלא העיקר כדפירש הוא ז"ל יע"ש לעד"נ דהתוס' ק"ל שפיר דאכתי אביי דהקשה כ"כ בפשיטות מבריית' דהצד דקתני פטו' מאי פריך והא כל פטורי דשבת פטור אבל אסו' וכ"ת דסמיך אברייתא דלקמן דקתני מותרין א"כ אמאי לא פריך מינה כיון דעיקר קושייתו היא מבריית' דלקמן אלא ע"כ דמברייתא זאת לחודה פריך וע"ז מקשי' התוס' והא פטיר אבל אסור אבל אה"ן דלפי המסקנא מודו התוס' דפטו' ומותר קאמ' כיון שבאין לכלובן לערב וגם לענין דינא נ"ל דאין ראיה די"ל דגם לפי המסקנ' פטו' ואסור והברייתא דלקמן מיירי בנצודים ועומדים אלא דאתא לאשמעינן דא"צ זימון דהברייתא שם מיירי לענין זימון ולא בענין איסור צידה אבל הכא דקתני הצד אה"נ דפטו' אבל אסור וכמ"ש הרב מקראי קדש יע"ש ונלע"ד דהא דלא פירשו התוס' כמ"ש הפר"ח ויש"ש משים דאפשר דס"ל ל דאינו כלל גמור בכל מקום א"כ מאי הקשה אביי בפשיטות לר"י והא י"ל דביו"ט נמי אסור:

סעיף ז' שאר כל חיה ועוף שמחוסרין צידה וכו' היינו בביבר שאינו מקורה אבל במקורה לא שייך צידה כלל בעופות אפי' בגדול הרבה רק בצפור דרור שייך צידה אפי' במקורה כ"כ ה' משאת בנימין בתשובה סימן ט' יע"ש ולכאורא מדברי התוס' בשבת דף ק"ו נראה דלא כוותיה שכתבו שם בד"ה ואין וז"ל ועוד דבסמוך בעי לאוקומי הא דקתני אין צדין חיה ועוף ואין נותנין לפניהם מזונות בביבר שאינו מקורה וכי בשביל שאינו מקורה מצויין להם מזונות יע"ש ולכאורא נראה מדכתבו בעי לאוקומי דס"ל לפי המסקנא לא קאי האי שינויא דלפי מה דמחלק גבי חיה הא בביבר קטן הא בביבר גדול א"ש נמי גבי עופות וע"כ מיירי במקורה דבשאינו מקורה לא מהני ביבר קטן וכמ"ש המ"א וכ"נ מדברי ר"י הא' בפסקיו לשבת כ"י וכמו שאכתוב דבריו בסמוך בס"ד אלמא גם במקורה יש לחלק בין ביבר קטן לביבר גדול ושו"ר למהרש"א שם שכתב הא דכתבו דבעי לאוקימי משום דס"ל דלפי מה שתירץ הכא בצפור דרור לא צריכין לאוקומי ברייתא דאין צדין באינו מקורה אלא דמיירי בצפור דרור יע"ש וכן פירש בש"מ לביצה וכ"נ עיקר כדבריו דלפי פירושו אתו דברי התוס' שפיר דלא הקשו אלא לפי מה דבעי לאוקומי וכמ"ש ה' שם יע"ש ועי' בחידושנו בביצה שהארכנו בזה ונ"ל הא דלא הקשו התוס' אשינויא קמא דמתרץ הא ר"י הא רבנן דאכתי ממזונות לא משני מידי משום די"ל דאה"נ קשיא גבי מזונו' אלא דהגמ' קאמר דעופות אעופות קשיא גם גבי צידה וראיתי למהרש"א שכתב דהא דלא ק"ל אשינויא קמא משו' די"ל דלמאי דאוקמה כתנאי וברייתא דאין צדין כר"י י"ל דה"ט דאין נותנין לפניהם מזונות משים איסור מוקצה נגעו בה דמצינו בכמה דוכתין דר"י מחמיר במוקצה יע"ש ולכאורא קשה דאם כן השתא מאי מקשים התוס' נימא דה"ט דאין נותנין לפניהם מזונות משים מוקצה דהא השתא קיימי בשינויא דגמרא גבי חיה הא ר"י הא רבנן והא הגמ' לא קאמר הא בביבר קטן הא בגדול אלא בסוף הסוגיא וצ"ל דהתוס' סמכי אהא דקאמר השתא דאתית להכי חיה אחיה נמי ל"ק יכו' א"כ לפ"ז בריית' ומתני' כרבנן וכמ"ש רש"י ולא ניח"ל לומר דגבי מוקצה ס"ל כר"י כנ"ל פשיט בכוונת מהרש"א ונ"ל וזו היא כוונת התוספות בביצה דלא תפסי קושייתם אלא לפי המסקנא דמשני הא בביבר קטן יכו' יע"ש והנה ר"י הא' בכ"י בפסקיו לשבת כתב וז"ל ל"ק הא בביבר מקורה הא בשאינו מקורה פי' אע"פ שהיא בביבר קטן אם איני מקורה בורח מלמעלה ויוצא אבל אם היא מקורה הוי כנצור יע"ש משמע מדבריו דלתירוץ זה מיירי דוקא בביבר קטן דאלו בביב' גדול לא מהני מקורה ויש לדחות דלרבות' קאמ' דגם בביב' קטן אם אינו מקורה לא היי כנצוד אלא דאכתי אמאי לא קאמ' רביתא ג"כ דאפי' גדול אם היא מקורה הוי כנצוד לכך נ"ל דס"ל דלתירוץ זה לא מיירי אלא בביבר קטן ודלא כה' מ"ב יע"ש:

וראיתי להמ"א שהביא ראיה מדברי התוס' שכתבו דאימר הבא מצודה קאי על עופות וביבר מקורה יע"ש והגם שכל הפוסקים חלוקים על פירוש זה מ"מ שפיר מייתי המ"א מדכתבו דגם במקורה שייך לומר הבא מצודה ובודאי בזה לא נחלקו הפוסקים במציאות ובזה אתו שפיר דברי הרמב"ם מדוקדקים שכתב אם הכניס עוף למגדל חייב ואם הכניס צפור לבית פטור ואח"כ כתב המכניס עוף לביבר גדול פטור יע"ש דהנה כתב דין פטור דצפור ולא כתב דין החייב ובדין העוף כתב החיוב גבי מגדל ולא כתב גבי ביבר קטן אלא ע"כ דה"פ דמתחלה כתב אם הכניס עוף למגדל רצה לכלול כל עוף גם צפור דרור ואח"כ כתב ואם הכניס צפור לבית פטור דדוקא אם הכניסו למגדל הוא דחייב ואח"כ כתב דגבי עוף דוקא אם הכניסו לביבר גדול פטיר וא"כ לא מיעט גבי עוף אלא בגדיל אלמא גם במקורה דומיא דבית דצפור דרור אם הוא גדיל פטור ודלא כהמ"ב וכמ"ש כ"ז המ"א יע"ש:

והנה לפמ"ש מהרש"א בפי' התוס' מצאנו ישיב קצת למה שהביא ראיה הט"ז ביו"ד סי' פ"ב מדברי התוס' בביצה שכתבו וז"ל והשתא כשמתרץ מצידה ממזונות נמי ניחא דהא בהא תליא נמצא לפ"ז דברייתא דתני איסור מזונות משום צודה ואי ס"ד דצפור דרור טמא הוא כיון דאותה ברייתא מיירי בצפור דרור אין לך לגזור שמא יצוד וכמ"ש התוס' בסוף דבריהם לגבי שבת יע"ש ולכאורא דבריו תמוהים דהא הגמ' דמוקים בצפור דרור היינו מתניתין דשבת ולא ברייתא דאין צדין וכמ"ש שם רש"י וע"ש במהרש"א וע"ש לה' נקודות הכסף ולפמ"ש מהרש"א יש ליישב קצת דהנה מבואר מהתוס' דשבת דמפרשי הגמ' כן ולפ"ז שפיר מייתי הט"ז ראיה מהתוס' דביצה לפום פירושם בשבת ודוחק לומר דהתוס' בביצה אזלי כפי פירש"י איך שיהיה מצינו שורש לפירוש הט"ז וכן פירש בש"מ וכמ"ש הבר"י יע"ש:

סעיף יג' זימן שלשה ומצא שנים מותרים ואפי' היו מקושרים יכו' כתב הפר"ח דדין זה מוסכם אליבא דכ"ט דאפי' להרמב"ם שפסק כמ"ד בשני כיסין מחלוקת ולדידיה אתיא מתניתין כפשטה דגם בשאינם מקושרים איכא רבותא דמתניתין מ"מ הדין דין אמת דגוזלות מנתחי אהדדי וטפי אית לן למתלי בהכי מלומר שהשלשה שהיו מקושרים לקחום והניחו שם אחרים מקושרים יע"ש ולכאורא קשה דהא היא כתב לקמן דמתניתין בכל גוונא מיירי בין מצאן מותרין בין מצאן מקושרין וא"כ אכתי י"ל דלמ"ד בשני כיסין מחלוקת במצאן מותרין תלינן דאחרים הם וצ"ל דלאו דוקא כתב הפר"ח דה"ה במצאן מותרין דטפי תלינן דאותן עצמן שזימנם הם שמצאן מלומר דאחרים הם כיון שמנתחי אהדדי:

והנה בט"ז העתיק כל הסוגיא והקשה דלמה הוצרך ר"א לפרש דההיא דכיסין דמיירי ג"כ במקושרין לישני דוקא בכיס א' פליגי ובב' כיסין שאינם מקושרין מודו רבנן לרבי ובב' כיסין מקושרין מודה רבי לרבנן יע"ש ודבריו תמוהים דאיך אפשר לומר כן דאם בכיס א' ס"ל לרבי דמנה מינח ומנה מוטל כ"ש בב' כיסין מקושרין ואדרבה לפי האוקמתא דרב אשי בכיס א' כ"ע ל"פ דהכל חולין ולא פליגי אלא בב' כיסין מקושרין ומשים דמימכל קטרייהו וכמ"ש בש"מ שם וע"ש למהרש"א וצ"ע ושי"ר במפרשים שהגיהו בדבריו:

סעיף י"ד זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים בגמרא לימא מסייע ליה לר"ח דאמר רוב וקריב הלך אחר הרוב וכו' רבא אמר בב' קינין זו למעלה מזו עסקינן ול"מ זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה ומצא בתחתונה ולא מצא בעליונה דאסירן דאמרינן הנך אזלו לעלמא והנך אישתרבובי אשתרביב ונחית אלא אפי' זימן בעליונה ולא זימן בתחתונה ובא ומצא בעליונה ולא מצא בתחתונה הנך נמי אסירי דאמרינן הנך אזלי לעלמא והני סרוכי סרוך וסליקו יע"ש והפוסקים לא הזכירו דבר זה כלל וכתב מרן בב"י שטעמם משים דהא דאמרי אביי ורבא לרי לקושטא דמלתא אמרי הכי אלא לדחות דלא לסייע לר"ח וכיון דקי"ל דהלכה כר"ח תו לא צריכין לאוקמי מתניתין בשני קינין והלכך איכא למימר דאפי' זימן בתחתונה ולא בעליונה שרו דכיון דאותן שזימן מצאן במזומן לא חיישינן להו כלל יע"ש והנה מ"ש מצאן במקומן ל"ד דהא אף לדברי רבא אם מצאן במקומן ל"ח דדוקא לפני הקן הוא דאסורין אלא ר"ל לפני הקן וכמ"ש מהרש"ל ביש"ש אבל אכתי קשה דתיפק"ל דחיישינן לרובא דעלמא וכבר תמהו עליו מהרש"ל והב"ח והט"ז וצ"ל דמרן ב"י מיירי בגוונא דליכא למיחש לרובא דעלמא כגון דליכא בתוך ן' אמה אלא ב' קינין ובמדדין בזה ס"ל להפוסקים דלקושטא דמלתא ל"ח כלל אפי' לאשתרבובי אשתרבוב כיון שמצאן לפני הקן שזימן ולא בקן אחר אמרינן שמתוך קינן יצאו ומותרין אבל הרשב"א ורבינו ירוחם העתיקו דברי רבא וכתב הפר"ת דנ"ל עיקר כדברי הרשב"א ור"י והביא ראיה דהא רבא לא אצטריך לדחויי אלא דמיירי בזימן בתחתונה ולא זימן בעליונה אלא ע"כ אינו אלא משום דהכי קי"ל לרבא מסברא דנפשיה וכיון דכן אף למסקנא דקי"ל כר"ח נקטינן כאוקמתת רבא ונ"מ למ"ש יע"ש ולכאורא יש לדחות לפמ"ש רש"י שם דרבא ס"ל דזה לא תצטריך למתניתין לאשמעינן אלא דאתא לאשמעינן דגם בזימן בעליונה ולא זימן בתחתונה דאסורין א"כ ליכא ראיה וי"ל דלפי המסקנא לא קי"ל כרבא דאמרינן סרוכי סריך וסליקו אלא דא"כ קשה על מרן הב"י דכתב דלפי המסקנא לא קי"ל כלל כרבא דאפי' זימן בתחתונה ולא בעליונה שרו והלא הא מלתא פשיט"ל לרבא בלא מתניתין אלא דמתניתין אתא לאשמעינן אף היכא דזימן בעליונה לא זימן בתחתונה וכו' וכמ"ש ואפשר ליישב דדעת מרן הא דהוצרך רבא לאוקימי הכי משים דמשמע ליה דמתניתין מיירי אף דאיכא קינין אחרים בתוך ן' ובזה ודאי כיון דאיכא רובא ואיכא קן עליון שלא זימן בזה אסיר אלא דאתא לאשמעינן אף היכא שזימן בעליונה וכו' אבל מר בב"י קאי היכא דליכא קינין אחרים וכמ"ש בזה י"ל דלפי האמת לא אמרינן אשתרבובי אשתרבוב ועיין לה' א"ר אבל ברש"י אין אנו מוכרחין לומר כן דאפשר דס"ל לרש"י דלרבא מיפשט פשיט"ל אפי' היכא דליכא קינין אחרים בתוך ן' אמה דאסור כיון דכולן נעקרו ממקומן ולא מצא בקן שלא זימן ובתוך הקן שזימן לא מצא אלא לפני הקן דאסור אבל במרן י"ל כמ"ש אבל הריטב"א בש"מ כתב כהפר"ח וע"ע להמאור ודו"ק:

תוכן העניינים

שלמי תודה (שוע)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה