שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה
או"ח · סימן שח
סעיף מ' כל בהמה וכו' מדדין אותן בחצר וכו' והר"ן הובא בב"י חילק בין גדולים לקטנים דבקטנים שהם קשין להנהיגם גזרינן אבל לא בגדולים יע"ש וכ"כ המאור בר"פ נוטל והמאירי יע"ש אבל מרן בב"י כתב דמהרמב"ם והטור דסתמי דבריהם משמע דאין לחלק יע"ש ולכאורא יש להוכיח מהתוס' שם דלא כהר"ן דכתבו בד"ה אין עוקרין וז"ל לספרים דגרסי ר"ה פליגא הך ברייתא אקמייתא בתרתי וכו' יע"ש ואי כהר"ן מאי ק"ל נימא הא דקתני דמדדין אפי' בר"ה מיירי בגדולים אלא ע"כ דס"ל כהרמב"ם ויש לדחות משום דלהאי גירסא דגרסי בר"ה ע"כ דס"ל להגמ' דליכא לחלק כן משום דאל"כ מאי פריך רישא לסיפא נימא הא דקתני אין עוקרין אבל מדדין מיירי בגדולים והא דקתני דוחין אבל אין מדדין מיירי בקטנים אלא ע"כ ליכא חילוק אבל לפי גירסתנו דגרסינן בחצר שפיר י"ל דיש חילוק והא דלא משני בקושיית רישא לסיפא כן משים דא"כ אפי' בר"ה שרי ואמאי קתני חצר אבל אכתי ק"ל דלפמ"ס מרן דדוקא אם צריכין הבעלי חיים לכך אבל אם א"צ אסור לדדות והיא דעת הר"ן יע"ש א"כ מ"פ דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא נימא הא דקתני אין עוקרין בשנריכין והא דקתני דוחין מיירי בשא"צ ול"ל דאי בשא"צ אפי' דוחין לא דמדברי הר"ן לא משמע כן מדלא כתב דבריו ארישא דמתניתין דקתני דוחין אותה עד שתכנס אלא קבע דבריו גבי מדדין משמע דס"ל דדוחין לא חשיב אפי' טלטול מקצת וכ"מ מדברי ה' עולת שבת יע"ש ושו"ר לה' פ"מ שנתקשה בזה והניח בצ"ע יע"ש:
סעיף מ"א האשה מדדה וכו' ובלבד שלא תגררהו וכו' הנה מדברי התוס' בפ' המצניע משמע דאפי' קטן שנוטל אחד ומניח אחד אם נשאו חייב דאל"כ לא מקשו מידי על פירש"י דפרק מפנין והא דלא תירצו כן דההיא דפרק נוטל בקטן כ"כ שאינו ניטל אחד משום דס"ל כמ"ש המאור בר"פ נוטל דקטן כ"כ שאינו נוטל אחד וכו' הו"ל ככפות ואפי' ר"נ מודה יע"ש והא"ר הקשה כן על התוס' ונעלם ממנו המאור יע"ש אבל אכתי יש להקשות לפי גירסת מהרש"ל שם שכתבו ושמא דהתם איירי בתינוק בן יומו יע"ש דאמאי הוצרכו לדחוק ולומר בתינוק בן יומו הא יש לחלק בין נוטל אחד ומניח אחיד וכ"כ הרשב"א והריטב"א אבל בתינוק בן חדש כתבו דהוי ככפות ואפי' ר"נ מידה יע"ש וכ"כ מהרלנ"ח בתשובה סי' יע"ש: