שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה
או"ח · סימן רעה
סעיף ב' בהגהה וי"א דבשני ספרים אפי' בענין אתד אסיר וכו' אבל מרן דעתו דאין חילוק בין ספר אחד לשני ספרים וכדעת המתירים לומר פיוטים ביו"ט שחל להיות בשבת ולכאורא יש להוכיח כן מדכתב בספר התרומה ובסמ"ג וז"ל שאסור לקרות לאור הנר בשבת אלא א"כ קורא אדם אחר עמו במקום אחד יקראו שניהם אבל לקרות בשני עניינים אפי' בספר אחר לא יועיל ואסור וכו' עכ"ד ומדנקטי אפי' משמע הא דבענין אחר מותר אפי' בב"ס הוא דאל"כ מאי אפי' והא לא מיירי אלא בספר אחר דאי בב"ס גם בענין אחד אסור אלא ע"כ דבענין אחד מותר בכל גוונא ושו"ר למהרש"ל בפירושו על הסמ"ג שדקדק כן מדברי הסמ"ג אבל מרן בב"י כתב דמדכתב הסמ"ג דאסור לקרות פיוטים ביו"ט שחל להיות בשבת מוכח דבשני הפרים אפי' בענין אחד אסור ולפמ"ש מרן הא דנקט הסמ"ג אפי' שלא בדקדוק הוא וקושטא דמלתא נקט ומדברי רש"י בספר נראה דס"ל דאין חילוק שכתב וז"ל ואי איכא אחרינא בביתא וקרו תרוייהו בחד עניינא שרי יע"ש הרי דתלה הדבר כיון דיש אחר עמו בבית סגי ומ"ש מרן בב"י דלדעת המתירין לומר פיוטים ה"נ מותר כאן יע"ש אינו מוכרת דהא בסמ"ק ובארחות חיים כתבו טעמא דמתירין מפני אימת צבור ונותנים לב זה על זה יע"ש ואדרבה אפשר למידק איפכא וי"ל:
סעיף ז' מותר לקרות ב"מ וכו' וכתב ארחות חיים וי"א דה"ה בכל מקום שמזכיר איסור שבת מותר וה' בית מנוחה נסתפק בזה יע"ש: