אור ברסלב
שלמי תודה (שוע) או"ח › סימן רסו

שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה

או"ח · סימן רסו

סימן רסג

סעיף א' מי שהיה וכו' מפני שהוא מצווה על שביתתו כתב המ"א אבל אם החמור של נכרי יניחנו עליו דאין מצווה על שביתתו ועיין במ"ש עליו ה' אליה רבא ועיין להרמב"ן בחידושיו ולהמאירי שם:

שם משחשיכה מותר אבל רש"י כתב מבע"י ועיין בהרא"ש וז"ל ר"י הראשון מ"ט אע"ג דב"ה שרו כל המלאכות עם חשיכה הנ"מ בקבולת דנותן לו סתם והגוי עושה בזמן שירצה אבל לפרש לו שיעשה המלאכה בשבת אסור וגבי הא דקאמר בגמ' לא אמרן אלא דלא אתאי לידיה אבל אתאי לידיה ככיסיה דמיא כתב דמהכא מוכח דכיסו אפי' בשבת מצי למיהב לגוי אם לא היה עמו מבע"י ונזדמן לו אחר חשיכה דהא מציאה בשבת בעי למימר ליה ואסיר מכלל דכיסו כיוצא בו שרי עכ"ד וזה נ"ל דעת רש"י ול"ק מה שהקשה הרא"ש וכמ"ש הב"ח בדעת רש"י ודברי ר"י תנא דמסייע ליה להב"ח:

וע"פ דברי ר"י יש להשיב על הא"ר בס"ק כ"ב דכתב גבי חבילה דרש"ל בביאורי סמ"ג כתב דדוקא מבע"י הוא דמותר לרוץ אבל בשבת אסור משום דעביד עקירה בשבת והקשה הש"ג כיון דעוקרו ואינו מניח מותר אף בשבת וכתב ה' הנז' דהסמ"ג אזיל בשיטת רש"י דכתב דגם ליתן לכותי דוקא מבע"י הוא דשרי אבל לפי מאי דלא קי"ל הכי ה"נ שרי אף בשבת יע"ש והנה מדברי ר"י שהבאתי מבואר. דאף משחשיכה מותר ליתן לגוי ואלו גבי חבילה כתב פי' אם היתה מונחת לו מבע"י וקדש עליו היום רץ תחתיה דכל זמן שלא עמד לפוש אין כאן עקירה עכ"ד הרי מבואר דס"ל דוקא מבע"י אבל בשבת אסור ואפשר לענ"ד לומר דטעמם דבעינן מבע"י ע"פ מ"ש מהרש"א שם אהא דקאמר הגמ' שם דזריק לה כלאחר יד וז"ל אע"ג דהנחה בלא עקירה אסורה כדאמרינן בפ"ק הכא משום הפסד חבילתו התירו לו ועי"ל דבזורק כלאחר יד אפשר דמצי למיעבד כדי שיעמוד שם פורתא יע"ש ואפשר דהסמ"ג ורש"י ור"י סוברים כתירוץ א' של מהרש"א ולכך דוקא מבע"י דליכא כ"א הנחה ומשום הפסד חבילתו התירו משא"כ בשבת דאיכא עקירה ואיכא הנחה משום דא"א דלא קאי פורתא א"כ איכא עקירה והנחה בר"ה דאיסור דאורייתא הוא ומשום הפסד לא התירו לו ועיין לה' אליה רבא בס"ק כ"ג:

סעיף ט' הגיע וכו' ואם היתה טעונה כלי זכוכית וכו' הקשה המ"א אמאי השמיטו הרי"ף והרא"ש והב"י דין עששיות דלא חששו להפסד מועט כדמסיק הש"ס בהדיא יע"ש וראיתי למו"ה עה"ש שכתב דנ"ל דסבירא ליה כמ"ש הרז"ה דביטול כלי מהיכנו לפי שעה שרי אפי' בהפסד מועט והא דלא חששו להפסד מועט היינו משו' דס"ל לר"ה דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל ואם כן למאי דקי"ל בסי' ש"י דכלי ניטל אף לדבר שאינו ניטל אפי' הפסד מועט שרי יע"ש ותמיה לי דהא הרי"ף והרא"ש כתבו מהא שמעינן דלית הלכתא כר' יצחק דאמר בפ' כירה אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל דהא הכא אוקימנא בקרני אומני דלא חזיין וקאמר מביא כר או כסת ומניח תחתיהן יע"ש אלמא דס"ל דר"ה לא ס"ל כר"י ואפי"ה קאמ' בגמ' אליביה דלא חיישינן להפסד מועט וע"ש במאור ולהרמב"ן במלחמות:

סעיף י"א היתה חבילתו וכו' ז"ל הסמ"ק מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי וכולי ואם לאו יוליכנו פחות פחות מד"א או ירוץ ולא יעמוד משחשיכה ודוקא כיסו אבל מציאה לא מבואר מדבריו דהריצה וההליכה פחות מד"א שקולים ומה שירצה יעשה וכ"נ מדברי הרמב"ן בחידושיו יע"ש אבל בספר התרומה כתב דדוק' במקום שאין יכול להוליכו פחות מד"א כגון שמתיירא מהלסטים פן יראוהו ויגזלוהו יניחנה עליו וירוץ וכמ"ש הא"ר משמו וכ"כ בסמ"ג ובמרדכי יע"ש וכ"כ בשבלי הלקט:

תוכן העניינים

שלמי תודה (שוע)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה