שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה
או"ח · סימן רסא
סעיף א' בהגהה וכן מי שקבל עליו שבת וכו' יכיל לומר להדליק הנר וכו' שירש דין זה הוא ממהרי"ו סי' קי"ו וכתב שם הטעם משים כיון שעוד היום גדול בודאי כל ישראל לא קבלי שבת עליהם דיש מקומות שעדיין לא קבלו עליהם ודמיא להא דאמרינן באלו טרפות אנהו מיכל אכלי אנן מסתם נמי לא סתים יע"ש ומשמע מדבריו דגם בקבלו הצבור עליהם מ"מ מותר לומר להדליק הנר אף לדבר הרשות וכמי שמבואר בתשיבה שם וה"ט כיון דאיכא מקומות שלא קבלי עליהם לדידן נמי שרו באמירה ולכאורא קשה מסעיף ד' שכתב אחר עניית ברכו אף ע"פ שעדיין יום הוא אין מערבין ואין טומנין משים דהא קבלו לשבת עליהם הרי מבואר דבקבלת שבת נאסר השבות גם לדבר מצוה ואפשר דבאמירה יש להקל דשבות שיש בו מעשה חמיר ואסיר גם לדבר מצוה משא"כ באמירה מקילינן גם לדבר הרשות וכמהרי"ו ואף דמדברי מהרי"ו משמע דאין לחלק בזה והכל תלוי בעוד היום גדול מ"מ רמ"א ס"ל לחלק בהכי דלענין אמירה אינו אסור אא"כ קבלו כל המקומית משא"כ בשבות שיש בו מעשה תלוי בקבלת צבור וכיון שקבלו שבת עליהם אסור גם בדבר מצוה וכדעת רבי' שמריה לאחר חזרה אבל אכתי עדיין קשה דבסימן שצ"ג סתם כדעת המתיר וצ"ל דלקמן מיירי ביחיד וכמ"ש המח"ב יעש"ב ולפי תי' זה יוצא לדינא דאם הוא ביחיד מותר לערב ע"ח או הטמנת חמין שהם דבר מצוה וכדלקמן סימן שצ"ג אבל לדבר הרשות אסיר דהא רבינו יואל למד מדקי"ל דבין השמשות מערבין וטומנין ואין לנו להתיר אלא אלו אב דבר אחר לא ואם קבלו צבור עליהם אסיר גם בשבות שיש בו מצוה והיינו סעיף ד' ואם היא שבות דאמירה לבד יש לחלק בין עוד היום גדול לאין עוד היום גדול דבעוד היום גדול מותר גם בדבר הרשות ואם אין עוד היום גדול מיתר לדבר מצוה וכמ"ש המ"א אבל לדבר הרשות אסו' או אפ' לומ' באופן אחר דאין לחלק בין אמירה למעשה אלא נאמר דבסעיף ד' מיירי בקבלו הצבו' ולכך אסור גם לדבר מצוה ולקמן מיירי ביחיד ולכך סתם להתיר ודין זה דהגהה מיירי ביחיד ולכך מתיר אלא דאכתי לא א"ש דהא בסי' שצ"ג משמע דאינו מתיר אלא כגון ע"ח שהוא דבר מצוה ואלו כאן מותר גם לדבר הרשות אבל אכתי י"ל דבאמירה יש להקל גם בדבר הרשו' ומיהו דוקא ביחיד אבל בצבור אסו' גם באמירה אפילו לדבר מצוה או אפשר לומר באופן אחר והיא כשיטת מהרי"ו דבסעיף ד' מיירי באין היום גדול ולכך אסו' גם לדבר מצוה וכסברת רבינו שמריה לאחר חזרה והגם דמשמע מדברי מהרי"ו דגם בקבלו כל המקומות מותר בדבר מצוה מ"מ בהא לא ס"ל כוותיה אלא כרבי' שמריה ולקמן בסי' של"ג מיירי בעור היום גדול ולכך סתם כדעת המתיר והגהה מיירי בעוד היום גדול ולכך מתיר באמירה גם לדבר הרשות ולדינא נלע"ד כצד הראשון ועי' להמח"ב ולה' א"ר ז"ל: