שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה
או"ח · סימן רמט
סעיף ב' אסור וכו' ואפילו היא סעודת אירוסין וכו' פי' להמ"א שהקשה מסי' תמ"ד דמבואר שם דסעודת אירוסין מקרי סעודת מצוה גם בע"פ ול"ל דמיירי בחה"מ דבחה"מ אסור בסעודת אירוסין, וכמ"ש בסי' תקמ"ו יע"ש ולכאורא י"ל דמיירי שלא בשעת אירוסין דמותר בחש"מ וכמ"ש בסי' תקמ"ו ולכאורא י"ל דא"כ לא הוי סעודת מצוה ולא יבטל מצות ביעור משום זה וכדתניא התם גבי סעודה שניה משום דהוי רשות יחזיר מיד יע"ש ושי"ר להמ"א בסי' תקס"א ס"ק ל"ד שכתב דשלא בשעת אירוסין ושלא בבית ארוסתי מקרי סעודת מצוה אלא שכ' דבסי' תמ"ד משמע קצת דלא הוי מצוה יע"ש הרי המ"א מסופק בזה ולכאורא גם לפי מה שהוכיח המ"א מסימן תמ"ד אינו מוכח אלא שלא בבית ארוסתו דלא הוי סעודת מצוה מדנקט לבית חמיי משמע דשלא בבית חמיו לא הוי סעודת מצוה אבל שלא בשעת אירוסין ליכא הוכחה דלא הוי מצוה ומ"ש לה' מחצית השקל שכתב דהוכחת המ"א היא ע"פ הפירוש שפירש בירושלמי א"כ ש"מ דשלא בשעת אירוסין לא הוי מצוה יע"ש א"כ אנן בדידן נאמר דפירוש הירושלמי כפשטי ומתני' מיירי בחש"מ ושלא בשעת אירוסין דהיו סעודת מצוה ומותר לעשיתה בחה"מ והרב דגול מרבבה כתב דלפי מסקנת ה' מ"א צ"ל דההיא ברייתא דקתני יחזיר מיד ומוקי לה בגמרא בסעודה שניה דהוי רשות צ"ל דמיירי בחש"מ ומותר לעשות בחש"מ כיון דלא הוי שמחה של מצוה יע"ש וא"כ י"ל דמתניתין נמי מיירי בהכי שלא בשעת אירוסין ובסעודה א' דהוי מצוה ובחש"מ כמ"ש: