אור ברסלב
שלמי תודה (שוע) או"ח › סימן לט

שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה

או"ח · סימן לט

סימן לח

סעיף א' תפלין וכו' או מוסר וכו' כתב מרן בב"י דאפשר דמוסר מיירי בשלא לתיאבון דהוי פורק עול ואצטריך למתני משום דהו"א דלא מקרי פורק עול כיון דמוסר לא כתיב בהדיא וכתב דלפ"ז א"ש מה שהשמיט הטור למוסר דהשתא כ"ע קים להו שהמוסר הוא מעבירות החמורות ובכלל מומר הוא עכ"ל וכוונתו דאפי' דהתנא אצטריך למתני משום דהו"א דלא הוי פורק עול מ"מ הטור השמיטו משים דהשתא בזמן הזה קי"ל דהמוסר מעבירות החמורות הוא וא"כ ודאי מי שימסור הוי פורק עול מעליו ובכלל מומר הוא ולא הוצרך הטור להביאו כנ"ל פשוט בכונת מרן ועי' לה' יד אהרן שהניח דברי מרן בצ"ע וליתא ומ"ש הוא ברור וכ"נ מה' ט"ז שתפס על הב"ח שתירץ תירוץ אחר על שהשמיט הטו' המוסר יע"ש ולא תפס על תירוץ מרן ה' ב"י ולעד"נ דפשוט שהבין בדברי מרן כמ"ש ולכך לא תפס על מרן שדבריו ברורים כמ"ש: סעיף ד' תפלין וכו' וי"א יגנזו כ"ה דעת הטור דבתפלין גם כשכתבן מין יגנזו משום דבתפלין מסתמא אין כותבן לשם ע"ז משא"כ בס"ת וכמ"ש ביו"ד סימן רפ"א יע"ש ועי' למרן הב"י שהוכיח דדעת הרי"ף והרא"ש דבין בס"ת בין בתפלין ישרפו יע"ש ואכתי עדיין קשה מ"ש הרי"ף והרא"ש בה"ת תני רב וכו' סתי"מ שכתבן מין ישרפו ותני חדא יגנזו יע"ש דלא אשכחן בגמ' מאן דתני יגנזו אלא אכותי ולא אמין וכן תמה הרב מע"מ יע"ש והב"ח כתב דמ"ש הרי"ף דתני חדא יגנזו היינו מדקאמר בגמ' דהך ברייתא דתני ס"ת שכתבו גוי יגנז האי תנא הוא דתני רב חיננא וכו' מין ומוסר וכו' פסולין אלמא דמוקי להך בריית' דתני פסולין היינו יגנז ומדתני מין בהדייהו אלמא דמין נמי יגנז ולא ישרף יע"ש ולע"ד דבריו תמוהים שהרי הרי"ף והרא"ש כתבו תני רב חיננא וכו' סתי"מ שכתבן מין ישרפו אלמא דמפרשי ברב חיננא דמאי דקאמר במין פסילים היינו ישרף ובהנך פסולין פסולים ובגניזה וכל חד כדיניה ומשו"ה פלגינהו למלתיה דר"ח לתרתי משום דדיניהם אינם שוים וכמו שמבואר בדבריהם שם וצ"ע:

סעיף ח' אין נקחין אלא מן המומחה וכו' הרמב"ם השמיט דין זה וה' מע"מ בה"ת כת' דס"ל להרמב"ם דאינה הלכה אפי' בתפלין כיין דאשכחן בפרק המוצא תפלין מכניסן זוג זוג אע"פ שלא בדקן והשתא אפשר לומר דאף ע"ג דלפי הבריית' שאין מזוזה נקחת מכל אדם בעיא עיבוד לשמה והואיל ואינה הלכה בגוף הדין הלכך בעיבוד לשמה נמי אינה הלכה דאם איתא דצריכה עיבוד לשמה לא אידחיא מהלכה לא היו מתירין למוצא תפלין שיכניסן זוג זוג בלא בדיקה עכ"ל וה' יד אהרן הקשה עליו דא"כ איך כתב הרמב"ם בפ"א מה"ת דתפלין צריכין עיבוד לשמן והלא לפי דבריו דברייתא זו אינה הלכה אפילו בתפלין יע"ש ולק"מ דכוונת המע"מ דבריית' זו אינה הלכה בגוף הדין דקתני אין נקחין אלא מן המומחה משים דחיישי' לעיבוד לשמה אין כן ההלכה משום דאם איתא דחיישינן לעיבוד לשמה לא היי מתירין למוצא תפלין שיכניסן זוג זוג כיון דחיישינן לעיבוד לשמה אלא עכ"ל דל"ת לזה וכיון שבגוף הדין דקתני דחיישי' לעיבוד לשמה לא קי"ל כותיה וכמו שמוכח ממתני' אם כן גם בעיבוד לשמה דס"ל דצריכה עיבוד לשמה לא קי"ל כותיה אלא אין צריכה עיבוד לשמה וכמ"ש הרמב"ם אבל בתפלין קי"ל דצריכה עיבוד לשמה וכרשב"ג דאמר עד שיעבדן לשמן וכדאיתא בפ' התכלת אבל מ"מ נקחין מכל אדם ול"ח לעיבוד לשמה וכמו שמוכח ממוצא תפלין אבל במזוזה לא מצינו בשים מקום דמבואר דצריכה עיבוד לשמה אלא בהך ברייתא וההיא בריית' לא קו"ל כוותה ואע"ג דלא מצינו במתני' אלא דל"ת לעיבוד לשמה אבל כגוף הדין דצריכה עיבוד לשמה לא מצינו מזה מ"מ כיון דב הדין לא קי"ל כוותה גם בזה לא קי"ל כוותה כיון ד מצינו בשום מקום דצריכה עיבוד לשמה ועוד הקשה ה' הנז' דמה הכרח ממה שהביא הרי"ף ז"ל גירסא זו דמאן לימא לן דמפרש הרי"ף משים עיבוד לשמה נימא משום חסרות ויתרות יע"ש ולק"מ דלפי גירסתו שגריס בהרי"ף דתפלין ומזוזות אין נקחין מכל אדם אבל ספרים נקחין ל"ל כפירוש התוס' דאכתי למה לא יקח ויבדוק בשלמא בתפלין משום דגנאי לסותרן אבל במזוזות ל"ל הכי ודוחק לומר משום דילמא משתלי ולא בדק ובספרים מיירי בשאר ספרים אבל קושייתו הא' שהקשה שם צ"ע ובמה שהשמיט הרמב"ם דין זה עי' במ"ש לעיל בסי' ל"ב בס"ד:

תוכן העניינים

שלמי תודה (שוע)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה