שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה
או"ח · סימן כ
סעיף א' הלוקח וכו' אבל אם לקח מעכו"ם שאינו תגר פסולה מרן בב"י הביא משם מהרי"א שהקשה על זה דדוקא גבי תכלת ניחוש לקלא אילן משום דתכלת דמיו יקרים מזייף אבל בלבן דל"ל הכי לא יע"ש ומדברי רש"י אין נראה כן דכתב פסולה דשמא הוא צבעה ושלא לשמה נעשית הרי דמפרש הטעם משום שלא לשמה ולפי האי טעמא ודאי אף בלבן דינא הכי ועיין למרן כנראה מדבריו שמסתפק בדברי רש"י וצ"ע ועוד כתב מהרי"א והנה לפי סברת בעל העטור הוא חולק על זה שהיא סובר שהעכו"ם יכיל לעשות ציצית וכתב עליו מרן בב"י דאינו נראה דלא מכשיר אלא בתלייה אבל טויית החוטין או שזירתן מודה דבעינן לשמה וגוים לאו בני לשמן נינהו ע"ש וראיתי למו"ה עה"ש ז"ל שתמה עליו דהא רב לא בעי טוייה לשמה וגוי כשר לעשות ציצית וא"כ עכ"ל דס"ל דברייתא לא מיירי אלא בתכלת דוקא דחיישינן לקלא אילן אלא דאנן קי"ל דבעינן טוייה לשמה ע"ש ולא ידעתי מאי קאמר דשפיר מתמה מרן אמהרי"א דאע"ג דבעל העטור ס"ל דבעשיה כשרה מ"מ בטוייה ס"ל לבעל העטור דבעינן לשמה ושלא לשמה פסול וכמ"ש מרן בב"י לעיל בסי' י"א שכתב הרא"ש משם בעל העטור כן וא"כ לשיטת שמואל דקי"ל כוותיה יש לפרש הברייתא אף בלבן ומטעם שלא לשמה כנ"ל פשיט והנה לכאורא יש להוכיח מדברי מרן הנז' דדעתו דאם לא היו שזורין לשמן פסילים וכמ"ש המ"א לעיל בסי' י"א ויש לדחות ועיין במ"ש לעיל: