אור ברסלב
שלמי תודה (שוע) או"ח › סימן ח

שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה

או"ח · סימן ח

סימן ז

סעיף ט' קודם שיברך יעיין בחוטי הציצית וכו' הב"ח כתב כיון דהחזקה דהכא אינה ממילא אלא תליא במעשה האדם שתיקן הציצית לא סמכינן אחזקה דשמא נתקלקל אח"כ וכדמסיק רבינא בבכורות גבי רובא וכ"ש גבי חזקה יע"ש ולע"ד לא הבנתי דשאני התם דהרוב הוא שמתעברות ויולדות וא"כ כיון דתליא במעשה דהרבעה א"כ מאן לימא לן שנרבעה כדי שנאמר שזאת הבהמה מהרוב שמתעברות ויולדות אבל הכא שהוחזק בכשרות שתיקנו הציצית מהיכ"ת לומר שנפסק אח"כ ואח"כ ראיתי להמ"א שכתב דש"ה דאיכא ס"ס וראיתי לה' מחצית השקל שהכניס מ"ש בדברי המ"א ואין זה במשמעות דברי המ"א ולפמ"ש א"ש מה שהקשה מו"ר ה' שלחנו של אברהם ביו"ד סי' א' אהא דקי"ל דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין והא רוב דתלוי במעשה דלימוד הוא יע"ש וכמבואר ודו"ק ואחר כמה שנים ראיתי שנתכוונתי בזה לדעת קדיש הרב הפלתי ביו"ד סימן א' יע"ש עוד כתב הב"ח אם בדק טליתו והניחו במקום ידוע ומצאו במקום שהניחו אין צריך לבודקי דזה ודאי בחזקת בדוק הוא וכמו הראש לגבי סכין של שחיטה ועיין ביו"ד סי' י"ט עכ"ל וק"ל דהא לא שרינן אלא בדיעבד ונאבד אבל לכתחלה לא שרינן בלא בדיקה וראיתי לה' מחצית השקל שכתב דשאני התם דאיכא חזקה איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת יע"ש וק"ל דא"כ מאי ראיה מייתי לעיל מרוב מצויין אצל שחיטה מומחין דאי איכא לפנינו צריך לבודקו אימא דשאני התם דאיכא חזקת איסור דבהמה וצ"ע ואפשר לחלק בין פגימת הסכין דבקל היא נפגמת משא"כ בציצית ולכך הכא שרי אף לכתחלה כיון דמצאו במקומו: מ"ב סעיף ט' קודם שיברך ועיין בחיטי הציצית וכו' כתב הב"ח דמדינא אין לסמוך על החזקה לגבי ציצית דכיון דתליא במעשה האדם שתיקן הציצית לא סמכינן אחזקה דשמא נתקלקל אח"כ וכמ"ש רבינא בבכורות בר"פ הלוקח בהמה לענין רובא וכ"ש לענין חזקה דעדיפא מרובא והביא עוד ראיה מדאיתא ביו"ד סי' א' דאי איתיה קמן צריך למבדקיה ולא סמכינן ארובא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם והייני משים דהחזקה אינה ממילא אלא ע"י שלמד הלכות שחיטה ושמא שכח יע"ש והנה מה שהביא ראיה מההיא דבכ רית אינה ענין לכאן דשאני התם דאיכא למימר דאימור לא נרבעה כיון דמעשה דהרבעה תלוי במעשה אבל הכא דנתברר לן שתיקן הציצית מהיכ"ת שנאמר דשמא נתקלקל אח"כ ולא ניזל בתר חזקה שנתבררה לנו שהוא כשר ועיין להמ"א שמבואר חילוק זה בדבריו אבל לא היה צריך לומר דהתם משום ס"ס כמו שיראה המעיין שם ולפמ"ש י"ל מה שהביא עוד מיו"ד וכמו שמבואר ועוד לפמ"ש הר' עצמו שם ביו"ד דה"ט דצריך למבדקיה משום דכיון דאיכא חזקה כנגדו דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת הלכך לא סמכינן ארובא היכא דאפשר לברורי ועוד מיעוט המצוי ששוחטין ואינם יודעים הלכות שחיטה יע"ש וכ"כ הרשב"א בת"ה משם הרמב"ן יע"ש ליכא ראיה כלל והמ"א כתב דחייב לבודקן מט"א דאין סומכין על החזקות במקום שיכול לברר כדאיתא ביו"ד סי' א' יע"ש הנה לפמ"ש הרמב"ן ליכא ראיה כלל יע"ש בב"ה ובמ"ה והרב מחצית השקל הקשה על המ"א מדכתב לקמן סי' תל"ז דהתם משים דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכן בית כל השנה בחזקת חמץ ולכך לא סמכינן אחזקה יע"ש וא"כ הא ל"ד אלא לבהמה דלא בדקינן לה מכל הטרפות וסמכינן אחזקה אע"ג דאיתא קמן ותירץ דהתם שאני משים דרובא דבהמות כשרות אבל הכא דליכא רובא אלא חזקה אע"ג דליכא חזקה כנגדה שסותרת אותה מ"מ לא סמכינן עלה היכא דאפשר לברורי יע"ש וק"ל דא"כ מאי ק"ל להמ"א לקמן משרפות דלא בדקינן דאימא דשאני התם דרוב הוא ולכך סמכינן עליה אפי' היכא דאפשר לברורי אבל גבי בית דליכא אלא חזקה דבדוקה היא הילכך היכא דאפשר לברורי לא סמכינן עלה וכן תירץ הפר"ח שם בעיקר הקושיא יע"ש ואפשר לומר דהמ"א ס"ל דהאי חזקה דבדוק עדיפא מרובא וכמו שהכריח מו"ה עה"ש ז"ל שם ולכך ק"ל שפיר מטרפית דלא בדקינן ליה אבל הכא גבי ציצית ליכא אלא חזקה ולכך לא סמכינן אחזקה היכא דאפשר לברורי:

סעיף י"ב אם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות כולם חייבין בציצית עיין להרב אליה רבא לקמן בסי' י"ד שכתב דהטעם הוא כיון דקי"ל חובת עלית לכן כל הבגדים חייבין בציצית אבל למ"ד חובת גברא מבואר במנחות דף מ"א דאין חייבין כל הבגדים יע"ש ולא ידעתי מאי קאמר דהא מרן פסק לקמן בסי' י"ט דציצית חיבת גברא ואפי"ה פסק הכא דין זה ומ"ש דבגמ' משמע דלמ"ד חובת גברא אינו חייב בכל הבגדים לא ידעתי מהיכן הוציא דין זה מגמ' ועיינתי שם ולא מצאתי שום רמז מזה והב"ח כתב ג"כ זה פשוט ממאי דקי"ל דציצית חובת טלית הוא וכו' יעוי' שם ויש לפרש דבריו דמאי דקאמר דחובת טלית הוא לאפוקי חובת הגוף כמו תפלין וכמ"ש בגמ' שם וכמו שפירש המ"א בסי' י"ז סעי' ב' דברי ההגהה שם יע"ש ועיין להרב ע"ת בסעיף ד' ובסעיף י"ד שלכאור' דבריו סתרי אהדדי ולפמ"ש בכונת הב"ח א"ש די"ל דברי הע"ת כמו שכתבתי אבל בדברי ה' אליה רבא א"א לפרש כן וצ"ע:

שם ואם מפסיק ביניהם צריך לברך כתב המג"א פי' אם סח ביניהם וכמ"ש בס' י"ג והרא"ש לשיטתיה אזיל ביו"ד סי' י"ט דשיחה בין שחיטה לשחיטה הוי הפסק וה"ה כאן אבל להפוסקים שם דא"צ לברך ה"ה כאן עי' שם אבל מרן ביו"ד כתב דהרא"ש מספק"ל בזה יע"ש ולפ"ז מ"ש הרא"ש הובא בב"י וז"ל אבל אם מתעטף בהם בזא"ז בלי הפסק מברך ברכה א' על שתיהן עכ"ל דמשמע הא אם הפסיק צריך לברך שתי ברכות היינו אם הפסיק בהילוך או בהפסק גדול דלכ"ע צריך לברך ומרן המחבר דנר' מדבריו בסי"ג דשיחה הוי הפסק לאו מהרא"ש דהכא יליף לה אלא סמיך אהנך רביותא דס"ל דשיחה בין שחיטה לשחיטה הוי הפסק וכמ"ש שם בדברי הטור דאע"ג דהרא"ש מסופק מ"מ פסק הטור דצריך לחזיר ולברך מאחר שכמה גדולים סוברים כן וכו' יע"ש וכמו שכן פסק סברא זו ביו"ד בסתם יע"ש והכא אזיל לשיטתיה ביו"ד ודלא כהט"ז שם שכתב דבדברי מרן אין הכרע כמאן ס"ל דמדבריו כאן נר' שס"ל כסברא שהביא ביו"ד בסתם ועיין למו"ה בספר עה"ש בהשמטות ועיין לה' ש"ך שם שכתב דהסכמת האחרונים דאם סח צריך לברך וע"ע בנקודות הכסף ועי' לה' תבואות שור מ"ש בזה יע"ש וה' מג"א כתב דאם סח הסכמת האחרונים דא"צ לברך וכבר נתעוררו בדבריו האחרונים וכתבו דט"ס הוא וצ"ל דצריך לברך:

תוכן העניינים

שלמי תודה (שוע)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה