אור ברסלב
שלמי תודה (שוע) אה"ע › סימן א

שלמי תודה (שוע)· הרב שלמה דאנה

אה"ע · סימן א

אה"ע

סעיף ו' נולדו וכו' בד"א וכו' זכר ונקבה כן היא דעת הרמב"ם והסמ"ג וסמ"ק אבל דעת הטור לפי נוסחת מרן בב"י וה' שלטי הגבורים ס"ל דאפי' בב' בנות הבאים מכח זכר ונקבה מהני והתוס' שם כתבו דבשני זכרים נמי מהני כיון שבאים מכח זכר ונקבה והתוס' לא ביארו דעתם בשתי בנית וכ"נ דברי רש"י שם ד"ה בני יע"ש והב"ח כתב דהנוסחא העיקרית בדברי הטור כיו"ד סי' שצ"ב והיא כדעת הרמב"ם וראיתי לה' נחלת צבי שכתב וז"ל והטור לפי גירסא שלנו שסבר ג"כ כדעת הרמב"ם ולא כתבו בלשון אע"ג יש לתמוה עליו ג"כ א"כ ודאי שמפרש הסוגיא במה שאמר וכ"ש ברא לברתא בבן לבת ובת לבן א"כ למה אמר אביי אבל ברתא לברא לא דהיינו בשתי נקבות הלא בשני זכרים נמי דינא הכי עכ"ל יע"ש ודבריו אינם מובנים לע"ד דאיך אפשר לפרש דמאי דקאמר וכ"ש ברא לברתא דהיינו בבן לבת ובת לבן דמאי כ"ש והלא אע"ג דאיכא עדיפות כח לגבי בת מ"מ הא איכא גריעות כח לגבי בן ועוד איך אפשר לפרש דמאי דקאמר אבל ברתא לברא לא היינו בשתי נקבות דא"כ איך פסק הטור דבעינן זכר ונקבה והלא רבא השיב לו לשבת יצרה בעינן והא איכא משמע דס"ל לרבא דאפי' בשתי נקבות נמי מהני ואף אביי חזר בו מדקאמר סבר אביי ועיין להרדב"ז בח"א בלשונות הרמב"ם סי' ל"א ולמהר"ם לובלין סי' ט"ז ולהט"ז מ"ש בדעת הרמב"ם ומבואר מדבריהם בהדיא דגבי מצית שבת נמי בעינן זכר ונקבה ועיין למורי הרב בס' שלחנו של אברהם שנסתפק בזה יע"ש והנה ראיתי לה' לחם רב בסי' י"ז שכתב בדעת הטור דס"ל דבשתי נקבות נמי מהני דמפרש דמאי דקאמר הגמ' אבל ברתא לברא לא היינו בשתי נקבות דל"ל דמאי דקאמר הגמ' היינו בבת לבן וכן לבת משים דאי אמרת דכ"ש ברא לברתא דמהני היינו בשני זכרים ודאי דה"ה וכ"ש הוא דמהני בן ובת לבן ובת אע"ג דהוו בהפך אלא ע"כ דמאי דקאמר אביי היינו בשתי נקבות יע"ש ולא הבנתי דבריו דהא הגמרא קאמר וכ"ש ברא לברתא א"כ משמע דהגמ' ס"ל דשני זכרים עדיפי מברא לברא וברתא לברתא וא"כ כ"ש דעדיפי מדהוו ברא לברתא וברתא לברא א"כ י"ל דמאי דקאמר אבל ברתא לברא לא לעולם בברא לברתא וברתא לברא ושאני שני זכרים דעדיפי וצ"ע וה' יאיר עיני:

סעיף ח' אע"פ וכו' אסור לו לעמוד בלא אשה וכו' הנה לענין מכירת ס"ת יש ג' דינים וכמ"ש ה' בית שמואל ז"ל א' מכירת ס"ת בשביל פ"ו ובהא ליכא פלוגתא ב' בשביל ולערב אל תנח ידך ובהא איכא מחלוקת דהמאור והרא"ש כתבו דסובר הרי"ף דמצוה לישא בת בנים אם יש סיפק בידו אבל אם אין סיפק בידו אין מוכרין ס"ת בשביל בת בנים אלא יקח שאינה בת בנים והב"ח כתב וז"ל וסברא זו כתבה בעל המאור וכ"כ התוס' ע"ש ר"י יע"ש והב"ש השיג עליו כי שם כתבו אליבא דמתניתין אבל לר"י פשיטא דצריך למכור יע"ש ובאמת כ"כ היש"ש ז"ל דלתנא דמתניתין מצוה לישא בת בנים אבל אין מוכרין ס"ת ולר"י מוכרין יע"ש וראיתי לה' אבני מלואים שכתב דהוכחת הב"ח מדכתבו מצוה והאי מצוה אינו אלא לר"י יע"ש ומדברי מהרש"ל אין נראה כן וכמבואר אבל מדברי פסקי התוס' משמע כהב"ח ולע"ד אפשר לומר בכוונת הב"ח דלאו לענין דינא אלא כוונתו שסברא זו שכתבה בעה"מ דאע"ג דמצוה איכא מ"מ אין מוכרין ס"ת סברא זו כתבוה התוס' ע"ש ר"י אליבא דמתניתין ולחזק הדברים הביא דברי התוס' כנ"ל ליישב בדוחק אבל דעת המאור והרמב"ן בדעת הרי"ף דלעולם מוכרין ס"ת לישא בת בנים ועיין להלח"מ פט"ו שנעלם ממנו דברי הרמב"ן במלחמותיו דין ג' בשביל שלא לעמוד בלא אשה והנה הרמב"ן במלחמות כתב דמוכרין ס"ת אבל הנ"י ס"ל דאין מוכרין ומדברי התוס' ותוס' הרא"ש נראה שס"ל כדעת הרמב"ן שכתבו כיון דיש לו בנים לא ימכור כיון שמוצא שאינה בת בנים ולא יצטרך למכור יע"ש משמע מדבריהם הא אם אינו מוצא מוכרין והאי מכירה לאו בשביל בנים דהא אין מוכרין בשביל בנים אלא ע"כ האי מכירה כדי שלא לעמוד בלא אשה אמנם לפמ"ש הט"ז לא מוכח מידי יע"ש:

אם נשבע שלא לישא אשה לזמן ידוע כתב מו"ה ז"ל בערך השלחן משם מהרימ"ט ומהר"ם מפדווא דהוי נשבע לבטל המצוה דמושבע ועומד לקיימה עכשיו יע"ש ולע"ד יש להביא ראיה מדברי הרמב"ם בפט"ו מה' אישות שכתב לא ישא אדם עקרה וזקנה ואילונית וקטנה שאינה ראויה לילד וכתב הה"מ וז"ל וכתב רבינו בכללן הקטנה לפי שאע"פ שהיא באה לכלל בנים השתא הוא מחוייב והיא לאו בת בנים ועוד כתב שם ודברי רבינו בכאן הם בדין תורה יע"ש הרי מבואר מכאן דמן התורה לא ישא קטנה כיון דהשתא הוא מחוייב והיא לאו בת בנים א"כ אם נשבע הוי נשבע לבטל המצוה ועיין במהרימ"ט בנדון שלו שמדבר בקטנה יע"ש וי"ל וק"ל:

תוכן העניינים

שלמי תודה (שוע)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה