אור ברסלב

שלמי נדרים· הרב אלכסנדר סנדר הכהן קפלן

דף ד'

דף ג'

גמ' הרי חטאת חלב שאין מתפיסה בנדר ועובר בבל תאחר ק"ק דאמאי לא משני דשאני חטאת נזיר דקילא דאיתא בשאלה וכה"ג אמרינן בזבחים (ד' ח.

') לענין פסול דשלא לשמה בחטאת נזיר דאצטריך למכתב קרא ולא ילפינן לה מחטאת חלב הואיל דחטאת נזיר קיל משום דאיתי' בשאלה ואין לומר דקרבנות דנדרים ונדבות יוכיחו דג"כ איתנייהו בשאלה ואפ"ה איתא בב"ת משום דאיכא למיפרך מה לנו"נ שכן מתפיסם בנדר ולמילף מבינייהו במה הצד מתרוייהו הא היקשא עדיף מבמה הצד כמ"ש הר"ן סוף ד"ה חטאת חלב כו' ומצאתי בס' אבני מלואים להגאון בעל קצה"ח בתשו' כ"ב שכתב דהא דאמרו בש"ס איסור נזיר קיל דאיתא בשאלה תלוי בהך פלוגתת הפוסקים אי נזיר הוי איסור חפצא או איסור גברא ודאי איתא בשאלה כשאר נדרים ושבועות אבל אי נימא דאיסורי נזיר איסורי תורה הן דרמיא על קדושת נזיר הני איסורי ליתנייהו בשאלה דנהי דמצי למישאל על קדושת נזרו ולעקור נזירותו מ"מ כ"ז שלא נשאל על נזירותו הרי הן עליו כשאר איסורי תורה כמו חלב ודם דבעצם האיסורים ליכא שאלה.

וכתב שם דפליגי בזה שתי סוגיות בש"ס סוגי' דפ"ק דיבמות דקאמר בנזיר שכן ישנו בשאלה וסוגיא דפרק שלישי דנזיר סברה דנזיר הוי איסור תורה וליתי' בשאלה עיי"ש באורך. וכבר הזכרנו מזה לעיל.

לכן יש לומר דגם סוגי' הגמ' דכאן סובב הולך לפי סוגית הגמ' דנזיר: ברש"י ד"ה ואפי' למ"ד תגלחת אינה מעכבת בקרבן אפ"ה מצוה לגלח כו' עכ"ל בס' בנין יחזקאל כתב שפירושו תמוה דליכא למ"ד שתגלחת מעכב הקרבן וכן העיר ע"ז בס' הפלאות נדרים וכתב שכוונת רש"י ז"ל בהיתר שתיית היין שהתיר הקרבן וכן להטמא למתים וכמ"ש הרא"ש והוא דחוק ויותר נכון להגי' מעט וצ"ל כקרבן וכ' בבי"ת נתחלף בדפוס וכוונתו ג"כ שתגלחת אינו מעכבו לשתות יין כמו שהקרבן מעכבו: בפי' הרא"ש ד"ה דרש ידרשנו אלו חטאות ואשמות כו' דאשכחן בחטאת דרישה ואת שעיר החטאת דרש דרש משה ואשם כחטאת עכ"ל עי' בטורי אבן ר"ה (ה:) תמה על פירש זה דהא שם בגמ' למד מכי דרש ידרשנו גם עולת ראי' ושלמי חגיגה שהם חובה ולא נתרבו מכי תדור נדר וילפינן להו מכי דרש ידרשנו והם לא איתקשו לחטאת וכתב שמפני שהרא"ש ראה דהכא לא מייתי הגמ' אלא חטאות ואשמות ולא עולות ושלמים פירש כן עכ"ל והנה בודאי גם הש"ס כאן כוונו לסיומא דשם דגם עולת חובה ושלמי חגיגה שהם באים חובה נתרבו מכי דרש ידרשנו שהרי מוטלים עליו חובה דאל"כ לישני דהיקשא דנזירות לנדרים על קרבנות עולה ושלמים דנזיר אתי אלא ודאי דגם עולה ושלמים דנזיר אתי מכי דרש ידרשנו שנדרשים ממנו מפני שהם חובה עליו ועי' בטורי אבן שם ד"ה ולי נראה לפרש כו' ועמ"ש לקמן בזה וכ"כ הרש"ש בהגהותיו: בא"ד א"נ חטאת ואשם נדרשים ממנו וכופין אותו להביאם.

עי' ערכין (כ"א. ) חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותם א"ר פפא פעמים שחייבי חטאות ממשכנין אותם בחטאת נזיר דכיון דאמר מר אם גילח על אחת משלשתן יצא פשע בה ולא מייתי וע' בתוס' ר"ה (דף ו) ד"ה יקריב אותו שכתבו דמיירי קודם שעבר על בל תאחר רק דחזינן שהוא מתעצל להביא דלאחר שעבר על בל תאחר אפי' חייבי חטאות ואשמות כופין מדכתיב ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך וכ"כ המ"ל בשם הרמב"ן בפ' י"ד מהל' מעשה הקרבנות דלאחר שעברו ג' רגלים בכולם ממשכנין כו' דבכולהו כתיב ועשית כו' והחילוק שבין חטאות ואשמות לחייבי עולות ושלמים הוא קודם זמנן ועפ"ז דברי הרא"ש אינם מובנים דאיך מיירי אי קודם זמנם איך כתב דחטאת ואשם נדרשין ממנו וכופין אותו להביאם הא אדרבה חטאת ואשם כיון דלכפרה קא אתי לא משהי להו ואין ממשכנין אותו ואי לאחר שעברו עליו ג' רגלים ועבר על בל תאחר בכולם ממשכנין אותו וע"פ גמ' דערכין הנ"ל יש לתרץ תמיהת הטורי אבן על פירושא קמא דהרא"ש שהבאתי למעלה בדבור הקודם דמש"ה הוצרך הרא"ש לפרש הטעם על חטאת ואשם משום דכתיב כי דרש ידרשנו ובחטאת כתיב דרש דרש משה ואשם כחטאת ועל עולת ראי' ושלמי חגיגה שהם חובה לא פירש משום דעולת ראי' ושלמי חגיגה דלא אתו לכפרה ומשהי להו ממשמעותא דקרא נפקא להו שהם נדרשין ממנו וכופין אותו להביאם משום דמשהי להו אבל חטאת ואשם דלכפרה אתי ולא משהי להו אינם נדרשים ממנו לכופו להכי הוצרך למילף מלשון דרישה דכתיב בהו:ע"ב גמ' והרי חטאת יולדת דלא אתי לכפרה ועבר עלה משום ב"ת.

ע' ר"ה (דף ו':) אשה מהו בבל תאחר כו' עי' בשאגת אר' סי' ס"ו ובק"א שם וע' בטורי אבן שם דבשנה שלמה לכ"ע אפי' אשה עוברת בבל תאחר עי"ש: ובגליון הש"ס הקשה הגאון רע"א וז"ל תמוה לי מהיכן פשוט יותר חטאת יולדת מחטאת נזיר וכמו דהיינו אומרים דחטאת נזיר אינו בבל תאחר כיון דלא מתפיס בנדר: וקרא דכי ידרשנו לא איירי בכל חטאות אלא בחטאת חלב ה"נ לא מוקמינן קרא בחטאת יולדת והיינו אומרים באמת דחטאת יולדת ליכא בל תאחר אלא לבתר דדרשה מהיקשא דבחטאת נזיר איכא ב"ת ה"נ בחטאת יולדת ונשאר בצ"ע: והנה הרואה דברי התוס' ד"ה והרי חטאת יולדת כפי שנדפס לפנינו אין לדבריהם שום מובן אם לא שנגי' מעט בדבריהם וע"פ הג"ה נראה בעליל שקושית הגאון הנ"ל מבואר בדברי התוס' שז"ל והרי חטאת יולדת דמשמע ליה דאיתא בכלל שאר חטאות תימא תיקשי לי' אמאי אצטריך היקשא לקרבן יחיד דליתא בכלל שאר חטאות עכ"ל ואין שום מובן לדבריהם אם לא שנגי' שכצ"ל תימא אמאי לא אצטריך היקשא לקרבן יולדת דליתא ג"כ בכלל שאר חטאות והי' כתוב לפני המדפיס בר"ת לק"י והיה סבור שהוא ר"ת לקרבן יחיד ובאמת הר"ת הוא לקרבן יולדת וחסר ג"כ תי' לא בדבריהם וכוונת קושייתם הוא מה שהקשה הגרע"א וכן מצאתי שהגי' כן בס' קרן אורה והוא ז"ל יישב קושייתם דהא על עולתה בודאי קעברה על בל תאחר דהא עולה נתפס בנדר ובכלל כל עולות היא ואם הביאה עולתה בלא חטאת גם בעולה לא יצתה וממילא עברה בבל תאחר ומלקות בלא"ה ליכא אמנם התוס' בריש זבחים כתבו דבדיעבד כשר אם הביאה עולה קודם חטאת ומ"מ י"ל דחטאת יולדת פשיטא ליה דעבר בב"ת מק"ו מעולתה דעיקר הכפרה הוא החטאת אבל בחטאת נזיר אם גלח על אחת משלשתן יצא יש לומר דעל חטאת לא קאי בבל תאחר ע"כ שוב ראיתי בשיטה מקובצת שכבר העירו הראשונים בזה וז"ל ויכול הי' לתרץ דאינו בכלל שאר חטאות חטאת יולדת כדאמר בחטאת נזיר ולא חש ממנו מתרץ ע"כ וע' בתשובת עמודי אור סי' ל"א: תוס' ד"ה ל"ל היקשא אבל לעיל גבי בל תאחר לא פריך דאין עונשין מן הדין אבל לא מצי למימר גבי בל יחל דאתי במה מצינו דלא שייך נמי הכא דטעמא דמיפר משום עינוי נפש גם בנזירות נמי יש עינוי נפש עכ"ל כפי הנוסח שלפנינו קשה טובא חדא דמאי תירצו על בל תאחר דאין עונשין מן הדין ולהכי יליף יותר מהיקשא דהיקש הוי כמאן דכתיבה בגופיה הא בלא"ה על בל תאחר אין לוקין משום דה"ל לאו שאין בו מעשה וזה יש לתרץ דהיינו יכולין לומר דברייתא סברה כמ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו.

וכמ"ש הרא"ש ד"ה וכי פליגי לענין מלקות כו' כתב ג"כ ואליבא דמ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו אמנם הא קשי' דאמאי לא תירצו על בל יחל ג"כ דמש"ה לא פריך לילף מבמה מצינו משום דאין עונשין מן הדין גם מ"ש דלא שייך נמי הכא כו' תי' נמי אין לו מובן לכן נראה דאפשר להגי' ולהפך הגירסא דמתחלה הקשו על בל יחל ותירצו משום דאין עונשין מה"ד ואח"כ אמרו אבל לא מצי למימר גבי בל תאחר דאתי במה מצינו דלא שייך כמו הכא (ולא נמי) וכוונתם דהכא לענין הפרה שייך שפיר למילף נזירות מנדרים דכמו דמפירים נדרים משום ע"נ כן מפירים נזירות דבנזירות איכא נמי ע"נ אבל לענין בל יחל דלאו חד טעמא הוא ל"ש למילף במה מצינו וע' בשיטה מקובצת הכא שכתב דהא דאמרינן הכא תיתי במה מצינו לאו דוקא דהא נזירות הוי בכלל לענות נפש כמו נדרים והגם שקשה להגי' מדעתינו תמכתי יתדותי על מ"ש הט"ז סי' רי"ז ס"ק למ"ד וז"ל ואל יקשה בעיניך שהגהתי בדבריהם שאותן התוס' מלאים טעות לכל רגיל לקרותם עכ"ל: בר"נ ד"ה משום דלית ליה קיצותא כו' וכ"ת כיון דנזירות אית ליה קיצותא נקיש נמי נדרים לנזירות ליתא כיון דנדר כולל כו' עכ"ל.

בהגהות מרדכי דשבועות תירץ באופן אחר משום דגבי נזיר אתסר נפשי' מן חפצא הלכך סברא הוא שלא שעבד עצמו אלא הפחות עכ"ל והמהרי"ט בשניות חלק ח"מ סי' מ' הקשה עליו דאם כן בשבועות נמי דאתסר נפשי' מן חפצא. נמי נימא דלאו לעולם משמע והא ליתא דהא פריך בפ"ב דנדרים (דף טו.

) ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל ואע"ג דאנדרים משתעי לא קאי אלא אשבועות דסיפא דקתני שבועה שאיני ישן דשייך מלקות אשבועת שוא אבל נדרי שוא לא אשכחן כדכתב הר"ן שם אלא נראה דהא דקאמר דנזיר מיתסר נפשי' מן חפצא היינו דאתסר ממילא דרחמנא הוא דאסר עליו יין ותגלחת וטומאה שהרי הוא לוקה על כ"א בפני עצמו ול"ד לנדרים דבדידיה תליא כל שלא נתן קצבה לעולם משמע אבל נזירות דקיצותא עביד ליה רחמנא אפי' אמר הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים ה"ז נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו כו' הלכך סברא הוא שלא שעבד עצמו אלא הפחות שאסרה התורה עליו דהיינו שלשים יום ותו לא עכ"ל וקרוב לזה כתב ג"כ הרא"ש בפסקיו פ"ג דשבועות סס"י כ"א וז"ל דאע"פ שאסר עליו פירות בסתם ולא הזכיר לעולם כיון שלא קבע זמן ממילא נאסרו עליו לעולם דאיזה זמן תתן לו לא מסתבר שלא יאסר אלא רגע אחד עכ"ל ולפ"ז בנזיר דקבעה לו התורה זמן שלשים יום כמנין יהי"ה נזיר דעתו בסתם אזמן שקבעה לו התורה ולהכי לא פירש וע' בח"מ סי' ס' סעי' ג' בהגהת רמ"א בדין המקבל עליו לזון חברו בסתם ולא פירש זמן וע' בתומים שם דמחלק בין אם התחייב עצמו לעני או לעשיר דבעני הוי כעין נדר דבפיך זו צדקה וסתם נדרים להחמיר מה שאין כן לעשיר דלא הוי רק חיוב ממון אמרינן דיד בעהש"ט על התחתונה וע' במחנה אפרים הל' שבועות סי' ו' מחלק בין דבר שהוא בקום ועשה לדבר שהוא בשוא"ת דכל דבר שהוא בקום ועשה כגון ע"מ שתניקי את בני כיון שהניקתו יום א' סגי ודבר שהוא בשב ואל תעשה כגון שאוסר עליו שלא לאכול או שלא לעשות סתמא לעולם משמע: תוס' ד"ה מיתבי מודרני ממך כו' והכא ל"ל בד"א דהא שאני אוכל לך לחודיה אסור ודוקא לעיל דקתני כו' תימא שהרי שאני אוכל לך לחודיה אסור כצ"ל וצ"ל דה"פ וכבר אמר כלומר אפי' אומר מודרני ממך דסד"א הואיל ומודרני ממך לחודי' לא אסר אפי' אמר אחריו שאני אוכל לך לא אסר עכ"ל לכאורה אין מובן היאך הוי ס"ד דאפי' אמר אחריו שאני אוכל לך לא יהי' אסור כיון דאם אמר שאני אוכל לך לחודי' אסור במה יהי' נגרע לפי שאמר מקודם מודרני ממך וכן ראיתי בס' קרן אורה שכ' שדברי התוס' בכאן מגומגמים ואפשר ליישב ע"פ.

מ"ש הר"ן לקמן בדף הסמוך ע"ב ד"ה אמר רבא מתניתין קשיתי' כו' דיש לפרש מודרני ממך דלא משתעינא בהדך אי אכילנא היום או עד יום פלוני כו' עי"ש הגם דשם כ' הר"ן באומר שאני אוכל בלא לך אכן שמעינן משם דיש לפרש מאמרו שאני אוכל שהוא תנאי כן הי' סלקא דעתא לומר כיון דמודרני ממך לחוד לא הוי לשון נדר אפי' ליד גם מאמרו שאני אוכל לך לא הוי רק לתנאי בעלמא כן יש ליישב בדוחק דבריהם שלא יהיו מגומגמים כ"כ:

תוכן העניינים

שלמי נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה