שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
יורה דעה · סימן רלח
א' ד"ב נשבע שלא לאכול אסור אפי' לשתות נסתפק הקמ"ר ה"ש בפ"ד שיעור שתייה זו בכמה אי הוי ברביעית ככל משקין דעלמא או בכזית כיון דלא נ"ל דאסירא אלא משום דשתייה בכלל אכילה שיעורה בכזית כמו אכילה ונ"ל להוכיח דשיעור שתייה זו בכזית כמו אכילה מאיסור דם דשיעורו בכזית כדמוכח בר"פ דם שחיטה דאמ"ר דם שרצים לוקין עליו בכזית וס"ד דגמ' שם דמשום איסור דם קאמר וכן שם דכ"ב ע"א אמרי' לב בהמה דיש בו כזית אסור וחייבין עליו וכ"פ הר"מ בפ"ו מה' מ"א דדם שיעורו בכזית ע"ש וי"ל דמה נשתנה דם מכל משקה דשיעורו ברביעית וע"כ הטעם דכיון דאפקיה רחמנא לאיסורו בלשון אכילה שיעורו כמו אכילה בכזית וכ"הג כ' מהריט"א בס' ק"י אות ח' ח"ש גבי איסור הנאה דנ"ל מלא תאכלו וכ"נ מדברי הרדב"ז בלשונות הר"מ סי' קמ"ה שכ' בממחה החמץ שיעורו בכזית דהא בקרא דנפש דמרבי' מיניה לרבות השותה כתיב האוכלת ע"ש הרי דאפילו דנ"ל מנפש כיון דכתיב בקרא לשון אכילה שיעורו כמו אכילה וכ"מ בירושלמי בפ"ג דשבועות דאיתא שם הממחה החלב אם יש בו כזית וכו' ע"ש ואפילו דמד"ז דממחה אין ללמוד לשאר שתיות משום דהכא עיקרו אכילה אלא שהמחהו וכ"הג ב' התוס' בחולין דת"ך ועפי"ז ל"ק מ"ש ה' מוצל מאש בס' מהרי"ק סי' ד' ע"ש מ"מ מהטעם שכ' הרדב"ז יש ללמוד ד"ז. איברא דמהגמ' בפ"ג דשבועות דכ"ג ע"א נר' דאפילו דאיסור שתייה נ"ל משום דשתייה בכלל אכילה אין שיעורה אלא כשאר משקין ברביעית דפריך כיון דאמר שלא אוכל איתסר ליה בשתייה כי אמר שלא אשתה אמאי חייב ואי איתא הא כשאמר שלא אוכל מחייב בכזית וכי אמר שלא אשתה אסר ברביעית והוי דומיא דשלא אוכל תאנים ואחכ"א שלא אוכל תאנים וענבים ואכל שיעור שלם מן התאנים וח"ש מן הענבים דחייב ב' מיהו הא ליתא דד"ז דמי ממש לשבועה שלא אוכל ט' ועשר שם דכ"ח וכבר כ' התוס' שם לחלק בדבר ע"ש ודון מינה ואוקי באתרין וניחא מה שהקש' הפר"ח בא"ח סי' תפ"ה ועיין לה' קול אליהו בחי"ד סימן ט"ל שלמד מדברי הפר"ח דאם עומד בל"פ ונשבע בכולל אחה"פ לא חייל ותמה מתשו' הר"ן סי' ע"ד ע"ש והרואה יראה שם בתשו' הר"ן דעיקר הכולל הוא מיגו דחל כל זמן שלא א"ל פלוני לקדשה ע"ש מיהו מ"ש מתשו' הריב"ש סי' שצ"ה היא ראיה נכונה וכ"כ מהר"א ששון סי' קצ"ז וכ"נ מדברי מהרש"ך ח"א סי' פ"ב ע"ש ועיין בתשו' הרא"ש כלל ח' סי' י"ו ולהמח"א ה"נ סי"ב וכ"נ דעת הראב"ד בהשגות בפ"ה מה"ש דבכ"הג הוי כולל ואפילו להר"מ דס"ל שם דלא הוי כולל אינו אלא משום דאפשר שיאכלנו כולו ביום א' ע"ש בכ"מ ועיין להרב חק יעקב סי' תפ"ה מ"ש מהראב"ד בס' תמ"ד סימן רמ"ה ע"ש והנה לעיל הבאתי מהגמ' דכריתות ומדברי הר"מ דשיעור דם בכזית איברא דמהגמ' בפ' חרש דקי"ד נראה בהדיא דאי דם ברביעית ע"ש ואפ' דפלוגתא דתנאי היא דהתוס' בפ"ג דשבועות דכ"ג ע"א הביאו הירוש' דר"י נ"ל שתייה בכלל אכילה מלא תאכל דם ואי בשקרש הא תניא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה ודבריהם תמוהים דהירוש' שם דחי לה מההיא דתניא דם שקרש חייבין עליו וההיא דאינו אוכל ולא משקה לענין טומאה מתנייא ע"ש. וראיתי לה' פ"מ בתוס' שם שכ' דכוונתם דר"י דנ"ל מלא תאכל דם פליג אההיא ברייתא דדם שקרש ח"מ ע"ש ולפ"ז י"ל דר"י דמוקי לקרא דל"ת דם בצלול ס"ל דשיעורו בכזית דקרא כתיב לשון אכילה אבל להך ברייתא דדם שקרש ח"מ מוקי לקרא בשקרש אבל צלול שיעורו ככל משקה דעלמא מיהו הר"מ פ' בכזית ופ' ההיא דהקפה את הדם חייב ועיין להמח"א בפ"ו מה' מ"א ע"ש:
ב' ד"ו בהגה אין לו כח להפקיע וכו' עיין למהר"א ששון סימן קצ"ז ולמהרש"ך ח"א סימן פ"ב:
ג' ד"ז ואכל נבילות וכו' נראה דה"ה אכל עפר דנבילה ועפר חד דינא א"ל וכ"נ מדברי הר"מ בפ"ה מה"ש דין ו' שכ' שבועה שלא אבלתי והוא אכל דברים שאין ראויים לאכילה או נבילות ע"ש במרן הכ"מ ובגמ' דכ"ד וכ"כ מהרי"ן מיגש בחי' שם ודלא כהט"ז סק"ו:
ד' דט"ו א"צ לאכול המותר כ' הט"ז מזה י"ל במי שנשבע לחבירו לפרוע מנה ביום פ' ואירע לו אונס שלא הי"ל כל המנה שפטור מן השבועה ע"ש וליתא דבהדיא כ' הריטב"א בחי' בפ"ג דשבועות דז"ך ע"ב וז"ל הנשבע לפרוע לחבירו סך ידוע ואינו יכול לפורעו כולו חייב לפרוע לו המקצת דעל כוליה ועל מקצתיה נשבע כיון דאיכא הנאה במקצתו לאפוקי נשבע ללכת למקום מסויים וכו' ע"ש:
ה' די"ו מוטב שיאכלנו ירוש' הביאו הרא"ש בפ"ג דשבועות והן נסתר ממ"ש בתשו' כלל ח' סי' ב' ע"ש שדבריו תמוהים וכבר תמה על כל דבריו מהר"א ששון סי' קצ"ז ע"ש: