אור ברסלב
שלחנו של אברהם יורה דעה › סימן רכח

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

יורה דעה · סימן רכח

סימן רכא

א' ד"ד ואפילו בדיעבד אין התרתו התרה כ' הרב כסא אליהו בנימוקיו דה"ט שמא אמר יאסור פרי פ' עלי אם יעבור על דבר א' דבכ"הג אינו מופר דאין מתירין את הנדר עד שיחול אבל אם נשבע שלא לשחק בקוביא והתיר לו החכם אע"פ שלא פרט הנדר כשנודע שכך הוא האמת התרתו התרה דכיון דהא דצריך לפרט הנדר הוא מדרבנן ודאי דבדיעבד מותר ע"ש וכ"נ דעת הש"ך סי' רל"ד דין ל"א גבי נדרה מתאנים וסבור שנדרה מענבים ע"ש. ויש לסמוך ע"ז בצירוף ההתרה דיו"הכ כמ"ש באחרונים ט"ז לסניף בעלמא ומהר"ם אלשיך בתשו' סמך על התרת יו"הכ לחודא ע"ש:

ב' די"ז אין מתירין את הנדר עד שיחול. כ' בס' ת"י סי' ס"ג בשם חכם א' דדוקא ברוצה בנדרו כגון שאמר ה"נ כשיהיה לי בן דרוצה שיהיה לו בן ויהיה נזיר אבל כשנדר להרחיק דבר המתועב כגון ה"נ אם אוכל דבר פ' דרוצה הוא שלא יאכל ונדר לזרז עצמו והוי נדרי זירוזין דמ"ל לזרז עצמו מ"ל לזרז חבירו ונדרים כאלו מתירין אפילו שלא חל דמן הדין א"צ שאלה אלא שהחמירו חכמים לע"ה שלא יקל ראשו בנדרים ע"ש ודברי תימה הן דבנדרי זרוזין דשרי מדינא היינו דמתחילה נתכוון לג' דינרים אבל אם בתחילה נתכוון לד' דינרים אע"פ שנדר לזרז חבירו שיקנהו נדר גמור הוא כמו שיתבאר מגמ' דרפ"ר נדרים ובירוש' ע"ש בהר"ן ויפה כתב עליו הרב ת"י שם בסי' ס"ד שלא ירד לכוונת נדרי זרוזין ע"ש גם ממקומו מוכרע מסוגיא דנדרים ד"צ דאין מתירין הנדר עד שיחול דמיירי ברצונו שיתקיים התנאי ולא יאסר ע"ש ועיין בהר"ן בנדרים דכ"ג ע"א בד"ה אין והתניא וכו' ע"ש:

ג' מ"ה בהגה אין מתירין אלא במקום מצוה כ"ל מהר"ם מפדואה דאפילו להר"פ דס"ל דנדוי עו"הב אין לו התרה ה"ט דהוא כנשבע ע"ד המקום ב"ה ובד"מ המקום מסכים ע"ש. ומכאן דנתי להתיר לא' שאמר לחבירו תקבל עליך חרם ככ' עולמות שלא תגלה רז זה שאני אומר לך ואחר שקיבל עליו גילה לו שהוא עובר עוד היום עבירות חמורות ועבר זה האיש וגילה ר"ז לקצת ב"א ובודאי ד"מ הוא זה לגלות חרפתו לעשות בו משפט כתוב ולשמרו מלעשות כן עוד ועוד כיון שכבר גילה לקצת ב"א ועבר על החרם ועומד באיסור מתירין לו ואפילו דהוי נשבע ע"ד חבירו דאין מתירין לו אלא לדעתו מ"מ דעת מרן דדוקא בקבל טובה מחבירו בשביל השבועה כמ"ש בדין ך' ואפילו להחולקים שם מ"מ בד"מ מתירין כמ"ש מור"ם בהגה שם ועוד כיון שכבר גילה שוב אין מגיע תועלת לחבירו וכמ"ש מהרימ"ט בח"א סי' א' בא' שנדר בנזיר לחבירו אם יגלה רז זה שביניהם כיון שכבר גילה שוב אין מגיע תועלת לחבירו והוכיח כן ממ"ש הרשב"א בחי' כפ' השולח. ועוד כתב שם בא' שנשבע לפרוע לחבירו חוב שעליו לזמן קצוב ובהגיע הזמן אין ידו משגת דמתירין לו אפילו לכתחי' כיון דפטור הוא שאין לו וחבירו קאי בלא יגוש וכיון שחבירו קאי באיסור מתירין לו כיון דבדיעבד מיהא מותר בלא דעת חבירו ומור"ם שם כתב בשם הרשב"א דנדר שהוא לקיום דבר אחר קיל משאר נדרים עש"ב מכל הני טעמי נראה דמתירין לו אפילו שלא לדעת חבירו כנדוי ע"ה ואחר ההתרה יודיע לחבירו שהתיר הנידוי מפני החשד כמ"ש בירוש' וכ"ש אם האיש הזה הנודר אינו יודע דנדר כזה אין לו התרה דאדעתא דהכי לא נדר כמ"ש מהרשד"ם חי"ד סי' קל"ח:

ד' דמ"ו צריך התרה לכל א' וכו' וטעמא כיון דלא חלה ב' כ"ז שלא נשאל על הא' א"י להתיר דאין מתירין הנדר עד שיחול וכמ"ש בב"י וגם בב"א אין מתירין וכן הסכימו הש"ך והט"ז והמבי"ט הביאו הכנ"הג אבל הרלב"ח סימן קל"ט והרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' קס"ז והש"הג הביאו הכנ"הג חולקין בזה ע"ש והמח"א סי' ז' בתחי' צדד דאפילו להר"מ דס"ל דיכול להתיר הב' קודם לראשונה אין ללמוד מזה דיכול להתיר שניהם בב"א דטעמא דיכול להתיר הב' קודם משום דכשיתיר אח"כ הא' חלה התרה של הב' למפרע כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו לפיכך אין ללמוד מזה דיכול להתיר ב' בב"א ע"ש. ואני תמיה ע"ז מדאמרי' בנדרים ד"צ ע"א לימא מסייע ליה קונם שאיני נהנה לפ' ולמי שישאל וכו' ע"ש דמתבאר משם דאי אין יכול להתיר אלא א"כ חל א"י לישאל על הב' קודם לא' ולא אמרי' דחלה ההתרה למפרע וע"כ דטעם הר"מ דיכול להתיר הב' קודם משום דחיילא מיהא אפילו קודם שיתיר הא' וכמו דמסיק המח"א שם משא"כ כההיא דכל מי שאשאל עליו דלא חלה קודם ומ"מ בב"א א"י להתיר משום דסותרין הן וכמ"ש הט"ז סי' רכ"ט סק"י וכן יש להוכיח מגמ' דנדרים שם דמשני ומי ידע אי האי קמא אי האי כתרא ע"ש דע"כ דבא לאפוקי דלא יתיר ב' בב"א דאל"ה מאי קמ"ל תנא דברייתא הרי אע"ג דס"ל השתא דחכם יכול להתיר אע"פ שלא חל מ"מ אין להתיר ב' בב"א וכ"נ דעת מרן בש"ע שכ' דצריך התרה לכל א' ולא ביאר איזה מהם קודם וע"כ דנחית לאפוקי בב"א כנ"ל בדעת מרן בש"ע אע"פ שלא כ"כ בב"י שו"ר דאין זה מוכרח די"ל דקמ"ל דצריך ב' התרות ולא אמרי' כי נשאל על א' מהם סגי דנדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא בעי ב' התרות והכי איתא בירוש' דנדרים בפ' השותפין וז"ל אית תנאי תני נשאל על הא' ואינו נשאל על הב' ואית תנאי תני נשאל על הא' ועל הב' ומשני כמ"ד אחר האיסור כרם כמ"ד אחר הנודר נדר שהותר מקצתו הותר כולו ופי' הקה"ע דהיינו פלוגתא דרי"ש ורע"ק בנדרים דפ"ט דרי"ש ס"ל דאזלי' בתר חלות הנדר והו"ל ב' נדרים ולא שייך נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא בנדד א' ורע"ק ס"ל דאזלי' בתר שעת אמירה והוי נדר א' וכשהותר מקצתו הותר כולו ע"ש וא"כ י"ל דלשינויא דגמ' החידוש הוא דאזלי' בתר חלות הנדר כרי"ש וראיתי להר"ן בתשו' סי' י"ז שכ' דאם נדר מב' דברים וא' מהם חל וא' לא. חל כשמתיר הנדר דחל ממילא הותר הנדר דלא חל וכ' דההיא דנשאל על הא' ואח"כ על הב' דפ"ב דנדרים אתיא כר"י דלזה ולזה פרטא והוו ב' נדרים אבל לר"ש. דאמר עד שיאמר שבועה לכל א' הוו נדר א' וכשהותר מקצתו הותר כולו ע"ש וק' דא"ב אמאי לא משני בירוש' הא ר"י הא ר"ש אלא ע"כ כיון דא' מהם לא חל עדין הוו כב' נדרים אפילו לר"ש כיון דחלו בב' זמנים וזמנו של זה לא כזמנו של זה וכ"מ בתוס' בפ"ג דשבועות דכ"ז ע"ב סד"ה הכי השתא שכ' בקבל ב' נזירות בב"א לא אמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון דסליק למנין ב' נזירות הוו כב' נדרים הרי אע"ג דחלו שניהם מהשתא כיון דזמניהם חלוקין הוו כב' נדרים ונ"ל דז"ד המרדכי שהביא מהר"ם מינץ סי' ע"ט ול"ק מ"ש עליו שם ע"ש ועיין להכנ"הג סי' ר"ח הג"הט אות ח' מיהו ק' ע"ד הקה"ע בפי' הירוש' ממאי דאיתא בירושלמי בפ"ג דנזיר במה אנן קיימי אם באומר הריני נזיר ב' נדר שהותר מקצתו הותר כולו וא"א נוקמה כרי"ש ועוד שאין נר' כן מדברי כל פוסק הלכות דפ' כרע"ק ופ' דנשאל על הא' ואח"כ נשאל על הב' ע"כ נר' דהירוש' כוין על פלוגתא דר"ן ורבנן דפליגי כפ"כ דנדרים אי מפר אע"פ שלא חל וס"ל להירוש' כי היכי דפליגי כהפרה ה"נ פליגי בהתרה דחכם דמ"ד בתר האיסור היינו מ"ד דמתיר אע"פ שלא חל ומ"ד בתר הנדר הוא מ"ד דאין מתירין עד שיחול וכמ"ש המח"א ה"ש סי' ט' ע"ש ובגמ' דנדרים דדחי לעולם מתירין אע"פי שלא חל וקאמר מי ידעי' הי ניהו א' וכו' היינו דקמ"ל דבעי ב' התרות וכר"י דוי"ו פרטא הוי אבל למ"ד אין מתירין עד שיחול אפילו לר"ש הוו ב' נדרים ומאי דלא מוקי הגמ' דירוש' פלוגתייהו בפלוגתא דר"י ור"ש ולכ"ע מתירין אע"פ שלא חל לא ניח"ל לאוקומי כולהו תנאי דלא כהילכתא דקי"ל אין מתירין עד שיחול וכיון דאינו יכול להתיר אפילו התירו בהדיא ע"כ ל"א נדר שהותר מקצתו הותר כולו מיהו מדברי הרא"ש בפי' בנדרים רפ"ב מהא דאמרי' מפר למתענה ואינו מפר לשאין מתענה שכ' דלא' הותר מקצתו הותר כולו בהפרת הבעל ע"ש נר' דאע"פ שאין יכול להפר לשאין מתענה אפילו הפר בהדיא מ"מ אי אמרי' הותר מקצתו הותר כולו אפילו לגבי בעל אז אמרי' הותר כולו אפילו בכ"הג וכדברי הר"ן בתשו' ויש לחלק בין הנושאים:

ה' כתב הרלב"ח בסי' הנ"ל אם נשבע ב"פ על דבר א' ועבר עליו ואח"ך התיר הראשונה חייב משום שבועה ב' דבשעה שעבר עבר גם על השבועה הב' אלא שאין חייב עליה מלקות ע"ש שכ"כ בפשי' והריטב"א בחי' שבועות דז"ך ע"ב כ' פלוגתא דרבוותא בד"ז ע"ש ומדברי רש"י בנדרים די"ח ע"א שכ' שניה חלה עליו שאם יעבור חייב משום שבועה שניה ע"ש נר' דמה שעבר קודם שהתיר הראשונה אינו חייב משום ב':

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה