שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
יורה דעה · סימן רח
א' ד"א אם רוב אנשי המקום וכו'. כ"כ הטור וכ' מרן בב"י שלמד כן מדברי ר"י בסיפא דמתני' וס"ל דר"י במפ' דבריו מיירי וכ"כ מהריב"ל ח"א דכ"ב ע"א ע"ש מיהו מהגמ' דפריך מסיפא דסתם חכמים הא מכירין מותר אין נראה כן דא"א מאי פריך נימא הא מכירין נאמן לפ' דבריו ומהרש"ך ח"א סי' א' כ' דמתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י סי' רי"ז והיא בח"ג סי' ש"ה נר' שחולק ע"ז שכ' במי שנשבע שלא לשחוק אלא בפירות אי בוצים בכלל הדין הוא דשואלין אותו ואם אינו יודע אסור דעכשיו אין קורין פירות לביצים ע"ש הרי דאפילו אין קורין לביצים פידות נאמן לפ' דבריו ע"ש ויש לחלק קצת דש"ה דלא ראינו שקורין לביצים פירות אבל גבי תרומה אנו רואין שקורין לתרומת הלשכה תרומה סתם והוא רוב הניכר לבני אדם ולפמ"ש בהגהת פרישה דהא דלא מהימן לפ' דבריו נגד הרוב דוקא בע"ה אבל בת"ח נאמן ע"ש י"ל דהרשב"א בתשו' שכ' נאמן לפ' דבריו בת"ח מיירי והנה מד"ז וממש"ל סי' ר"ך גבי קציר מתבאר דהולכין אחר הרוב להקל אבל בסי' רי"ז גבי שמן וכבוש מתבאר דלא אזלי' בתר דובא וכבר עמד בזה מרן בב"י והפריש' כ' דהכא שאני דפי' כוונתו ונאמן הוא ע"ע ע"ש ואכתי ק' מדין קציר דסימן רי"ז והט"ז תי' דשאני שמן וכבוש שהוא הדבר עצמו שנדר ממנו אזלי' לחומרא ולא אזלי' בתר רובא להקל אבל כאן וגבי קציר שהוא דבר שתלה בו כיון דנחית לפ' דבריו לא מחית נפשיה לספיקא ובודאי על הדבר הברור שהוא הרוב קאמר וכמו שמצינו בקידושין דהאומר. קדשתי את בתי כולן אסורות והאומר בתי הגדולה מקודשת לך ויש לו ב' כיתי בנות כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות דקי"ל כר"י דלא מחית נפשיה לספיקא ע"ש ולפ"ד ל דההיא דסתם נדרים להחמיר אע"פ דנחית לפ' דבריו מחית נפשיה לספיקא כיון דליכא למתלי ברובא דתרוויהו כי הדדי נינהו ועיין להרשב"א בחי' לנדרים די"ט שהק' אהא דסתם נדרים אהא דקי"ל כר"י דכולן מותרות חוץ מגדולה שבגדולות ותי' דשאני ההיא דקידושין דס' חמור מודאי דכולן אסודות ע"ש ולפ"ד הט"ז שאני התם דאיכא למתלי משום לא יעשה כן במקומנו ודכוותה גבי נדרים היכא דאיכא למתלי ברובא אבל בסתם נדרים ליכא למתלי בזה טפי מזה וכ' הרא"ש בפי' טעמא דסתם נדרים להחמיר משום דכוין לנדור דאי לא הו"ל לשתוק ע"ש וילה"ר לדבריו מדאמרי' בעירובין דל"ו ככר זו היום חול ולמחר חדש מערבין לו בה היום קדש ולמחר חול א"מ בה והטור בא"ח סי' שפ"ו כ' דה"ה לנודר ע"ש וטעמא דהיום חול מערבין בה משום דאית ליה חזקת היתר והשתא הא קי"ל ס' נדרים להחמיר אלא ע"כ משום דהו"ל למשתק ושם נחית לנדור כדי שיהיה למחר קדש ול"ל הו"ל למשתק מיהו ק' מגמ' בנדרים שם וע"ש ץ בחי':
רה צה ב' בדברים שבין אדם לחבירו אי אמרינן פירושן להקל עיין למהרש"ך ח"א סימן א' ולהכנ"הג הג"הט אות י"ב ובתשובותיו בח"ב מחח"מ סימן צ"ב:
ג' בתב הכנ"הג בשם המבי"ט דוקא ודאי נדר הוא דס' נדרים להחמיר אבל ס' נדר או לא נדר ס' להקל עין בחידושי' בנדרים דף ז' שם כתבתי שכן צ"ל בדברי התוס' ע"ש:
ד' מדברי מהריב"ל ח"ג סימן ז' מתבאר דס' נזירות להקל אפילו בנזירות שמשון ובפלוגתא דרבוותא לא אמרי' ס' נזירות להקל ועיין למהראנ"ח סי' נ"ו ולהכנ"הג הג"הט אות ו' ובתשו' חי"ד סימן רי"ז בסופו ע"ש: