אור ברסלב
שלחנו של אברהם יורה דעה › סימן קעז

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

יורה דעה · סימן קעז

סימן קעו

א' ד"א אין מקבלין צ"ב וכו'. זהו ע"פ פירש"י והר"מ בפי' המשנה אבל התוס' פי' דקצץ לו השבח והוי רבית דאורייתא ובהכי ניחא מאי דק' עמ"ש התוס' לעיל בד"ה דקאי דחלקו על ריב"ן ובעו דיקבל הנותן פחת וזולא ע"ש דא"כ לוקמה הגמ' למתניתין דמציעא ודבכורות דמיירי בקבל הנותן זולא לבד ולענין רבית אכתי באיסורא קאי ולענין בכורה יד נכרי באמצע כיון דקיבל עליו זולא ולפ"ד התוס' דמתני' מיידי ברבית דאורייתא א"ש דמ"ש התוס' דבעי' תרוויהו היינו מדרבנן אבל מדאורייתא בחדא. סגי כמ"ש מהר"י אדרבי סי' ס"ט ועיין להגד"ת דרנ"ה ע"א ולהרב כהונת עולם סדל"ח ובהרא"ש ובש"מ בעובדא דדודא ומ"ש מהרש"א ע"ד התוס' הללו דמתני' ברבית דאורייתא עמ"ש בש"מ ועוד נר' דל"ק דכונתם דכיון דהוא רבית דאורייתא ע"כ דקבל שבח וש"מ דברשות נותן וע"כ משום דלא קבל מרא זוזי כמ"ש בבכורות וכיון דהטעם דברשות נותן כיון דלא קבל זוזי א"כ אפילו לא קצץ השבח אסור כיון דברשות נותן הוא וכיון דברשות נותן אפילו ברבית דרבנן נמי כיון דעיקר הטעם משום דלא קבל מדא זוזי ובמאי דרמי הגמ' מתני' דבכורות אמתני' דמציעא ורבא דחיק לאוקומא ק' הא רבא ס"ל כר"ל דמשיכה מ"ה כדאמר בהזהב קרא ומתני' מסייעי לר"ל וא"כ קנין דנכרי בכסף והכא דליכא כסף ל"ק אבל ישראל קני במשיכה ומאי פריך הגמ' ועיין להר"ב בש"מ בהזהב שם בשמעתא דמשיכה קונה ויתיישב שפיר ע"ש:

ב' שאם הוקרו וכו'. כ"ה לשון הר"מ ור"ל דבעי' שיקבל כל אחריות ולאו או או קאמר כ"נ מדברי מרן גבי פלוגתא דר"י וריב"ן שכ' דדעת הר"מ כדעת ר"י ע"ש ודלא כמהריק"ש בהגהותיו שכ' או או קאמר ובחדא מנייהו סגי ע"ש והגו"ר כלל ו' סי' ז' תמה דהא קי"ל כדעת ר"י דלא סגי בחדא מנייהו ותי' דלא נחלקו ר"י וריב"ן אלא במעות אבל בסחורה לכ"ע בחדא מנייהו סגי ע"ש ולא ראה תשו' מהרי"קו סי' קי"ט והובא בב"י דאדרבה לא נחלקו אלא בסחורה אבל במעות אפילו ר"י מודה ע"ש וכ"כ מהר"ם אלשקר סי' י"ג:

ג' בהגה וכ"ז לא מיירי אלא כשיש למקבל ריוח כ"כ בע"הת בשם חכמי לוניל והוא ירוש' בפ' אז"נ שם לפי מ"ש הפ"מ בפי' שם וכתב מהריב"ל בח"ג סי' ס"ד אפילו התנה שאם לא ירויח עשרים למאה ישלם משלו מותר ע"ש והיינו אם כל הריוח לבעל הממון ואין לו שום הנאה אבל אם אמר לו עשרים לק' לבד אסור ואינו ענין למה שנסתפק הגד"ת דרמ"ה ועיין להב"ד דמ"ה ע"ד ע"ש:

ד' ד"ב בפועל בטל של אותה מלאכה דעת רש"י אומדין כמה רוצה אדם ליבטל ממלאכתו אם היא מלאכה כבידה ויהיה יושב ובטל ומתעסק במלאכה קלה כזו ע"ש. ונראה דאם מלאכתו קלה שהוא נוקב מרגליות דאם אומדין אומד זה הוא מרויח יותר משהיה נוקב מרגליות אומדין אומד אחד כמה אדם רוצה ויהיה יושב ובטל לגמרי כן יש ללמוד מדברי רש"י בפ' עד כמה שכ' בנוקב מרגליות יהיה יושב ובטל ובנגר וכיוצא כ' לעשות מלאכה קלה כזו וכ"כ הרע"ב בפ' עד כמה ובפ"ב דמציעא ובפ' אז"נ ע"ש וא"כ מתני' דקתני כפועל בטל כולל שניהם וניחא בזה מה שהק' התוס' אפירש"י מצריכותא דגמ' ע"ש דלפירש"י י"ל מתני' דקתני מעות לרבותא דנוקב מרגליות ובהג"מי בפ"ו מה' שלוחין כ' דהרי"ף והר"מ מפ' כפירש"י ועיין להרמב"ן במלחמות ולהנ"י בפ' אז"נ ולה"ה בפי"ב מה' גזילה ע"ש והתוס' כ' אומדין כמה אדם רוצה להיות בטל ולא משגחי' במלאכה זו כלל כ"כ הב"י בדבריהם ואחריו נמשכו מהרש"א ומהר"ם לובלין ומהרמ"ש וכ"נ מהתוס' בפ' עד כמה שפי' גבי עדות כמה אדם רוצה להיות בטל משום דאסור ליטול שכר עדות ולא ס"ל כמ"ש בפ' אז"נ וסיימו ובההיא דפ' אז"נ צ"ל כמ"ש ע"ש ומהרש"ל פי' בכוונתם כמ"ש הטור דלא משגחי' במלאכה הקודמת אלא כמה רוצה להיות מתעסק במלאכה זו ועמ"ש עליו מהרש"א ועיין להנ"הכ בסוף הספר ולהב"ח בק"א ולהט"ז והש"ך ולהר"מ בפי' המשנה בפ' עד כמה ולרי"ו במישרים נ"ב ולהריטב"א בפ"ב דקידושין ולהמב"ב סי' צ"ח ודעת ר"ח אומדין אפילו בעת שהמלאכה מצויה כמה רוצה ליטול ע"ז בשעה שאין המלאכה מצויה ונראה דהיינו שכרו משלם שאמר ר"ש ופ' כוותיה ולא כר"מ ועיין להר"ב בש"מ מ"ש ע"ד ר"ח ע"ש ובדברי הרא"ש יש סתירה במ"ש בפ' עד כמה למ"ש בפ' א"מ ע"ש ועיין להש"ך ח"מ סי' רס"ד ולהמבי"ט ח"א סי' ק':

ה' אם הנותן מתעסק עמו קצת אע"פ שרוב התעסקות על המקבל הוי שותפות וא"צ ליתן לו ש"טו מהרש"א במשד"ר בהשמטות דרי"ו ומדברי הר"מ והתוס' ע"ש וכנדונו שם דנראה דלא התנו אלא על הריוח דבלא"ה א"צ ליתן ש"טו כמ"ש לקמן דין כ"ז:

ו' וצ"ל כל האחריות דלא כהיש מקילין וכו' היא דעת ריב"ן שהביאו התוס' וחלקו עליו דצריך לקבל כל האחריות ודעת הר"מ כהתוס' כמ"ש כב"י ועיין להמח"א בה' רבית סימן ל"ב ע"ש:

ז' ד"ג אבל אם פסק עמו בתחי' העסק וכו' אבל לבסוף לא סגי כדינר כמ"ש הכ"י ומ"ש הטור דסגי אפילו לבסוף היינו אם נתרצה אכל בלא"ה לא סגי בדינר וכ"מ מדברי הטור עצמו ועיין להפמ"א ח"א ס"סי קט"ו:

ח' בדבר ידוע אפילו בדינר מותר. כתב הכ"ד סי' צ"ג דוקא בדינר דמנכר ע"ש ועיין להפמ"א סי' קל"ט דקצ"ח ע"ד ע"ש:

ט' בהגה אם כל א' נותן המעות וכו' כ"ד הרי"ף בשעריו שער ח' והסמ"ג עשין פ"ב ומתבאר שם דאפילו אם הנותן הניח בעסק מעות ביותר מן המתעסק יחלקו שניהם כמו שירצו וכתב מהרימ"ט סי' קכ"ט דבמותר דין עסקא אית ליה והוי המותר פלגא מלוה ופלגא פקדון ע"ש וכ' הלח"מ דדעת התוס' בד"ה אי משתתפת שכתב היה מקבל ר"א כל אחריות החצי נר' בדעת הרי"ף והסמ"ג ואינו מוכרח דהתוס' ר"ל דהכי התנו מעיקרא ולדעת הרי"ף והסמ"ג מאי דמוקמי' במותר שליש באית ליה בהמה אחריתי ובעי עכ"פ מותר שליש משום דלא הוי כשותפין אלא אם הניחו בכיס השותפין וזה נר' דעת רש"י בד"ה מכאן וא"צ למ"ש מהרש"א שם דבאותה בהמה עצמה שאני ע"ש וצ"ל דלא מתרץ רש"י לקו' התוס' כמ"ש התוס' אלא כמ"ש הריטב"א בחי' דשאני פלגא דמלוה דלא אתיא ליה אלא מכח עיסקא ועיין להרלנ"ח סימן ל"ח ולה' מ"צ ח"כ סי"ו ועיין להכנ"הג הגהב"י אות כ"ב שב' דס' הר"מ יחידאה היא ועיין למהריק"ש בהגהותיו ולהרב כהונת עולם כתשו' סי' ל"א ולהר"ש חסון בס' מ"י סי נ"א ואפי' להר"מ אפי' כסתמא הוי כמו שיש לו עסק אחר כמ"ש מרן בב"י ע"ש:

י ד"ה כשהוא נוטל שכר וכו' כ"ד הראב"ד אבל הר"מ סובר דש"ח הוא דהוי וכתב מדן בכ"מ דדעת הר"מ דמה שנוטל שבר הוא על הטירחא ולא על השמירה והגד"ת דרי"ח תמה עליו מדאמרי' בפ' האומנין דכל האומנין ש"ש הן דכל הנהו טעמי דאמרי בגמ' שם דבההוא הנאה דשביק כ"ע וכו' ותפיס ליה אאגריה כולהו שייכי הכא ע"ש וכנר' דאשתמיטי' מ"ש התוס' שם דלא אמרי' דתפיס ליה אאגריה הוי הנאה אלא באומן דרוב אומנין עושין מלאכה אצל בע"הב וא"כ הכא לא שייך טעמא דתפיס אאגריה. מיהו י"ל דלא כ"כ התוס' אלא לר"מ דס"ל שוכר כש"ח אכל לר"י דקי"ל כותיה י"ל תפיס ליה אאגריה הוי הנאה בב"מ ועיין להמח"א בסוף ה' שומרין ומדברי מהרש"ך ח"ב סי' פ"ד נד' דמשרת בע"הב הוי ש"ח דאינו נוטל שבר על השמירה אלא על השירות כמ"ש המח"א ה' שומרי' סי' ל"א ולפ"ד מרן הכ"מ ד"ז פלוגתא דרבוותא דלהראב"ד הוי ש"ש והג"א בפ' המקבל כ' דהוי ש"ש ונ"ל ראיה מדאמרי' בכ"ב ד"ע שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרי נשבע וגובה כולו ודייני א"י אומרים נשבע וגובה מחצה ואמרי' טעמייהו דדייני גולה דלא מ"ל החזרתים לך משום דא"ל שטרך בידי מאי בעי וכ' התוס' דהא דלא טעני' להו נאנסו משום דלא שכיח וא"א דהוי ש"ח נטעון להו נגנבו או נאבדו דגניבה ואבידה שכיחי כמ"ש כמציעא דל"ד ובתוס' שם אלא ע"כ דש"ש הוי אבוהון ואינהו לא טעני' להו נגנבו אחר מיתת אבוהון דלא טענינן ליתמי אלא במילתא דהוי בחיי אבוהון משום דלא ידעי במילי דאבוהון איברא דהמאור והמלחמות והראשונים שם תי' כקושי' התוס' בע"א ע"ש דלפ"ד אין ראיה משם ומ"מ נקטי' דדעת התוס' דהוי ש"ש וכ"נ מדברי הראשונים שם שלא נקטו בקושייתם אלא טענת נאנסו ולא טענת נגנבו ונאנסו גם הרי"ף בפ' המקבל שהביא ההיא דשטר ביס לא כ' אלא טענת נאנסו וכן בשעריו ע"ש ומדברי רשב"ם שם ובדצ"ח שכ' ואם נגנבו הוי לשניהם אינו מוכרח דס"ל כדעת הר"מ די"ל דס"ל דלא הוי כש"ש אלא כשנוטל שבר כפועל בטל אבל אם אינו נוטל אלא תרי תלתי בריוח דלא הוי ודאי דאפ' שלא ירויחו לא הוי ש"ש וכדעת הראב"ד וכ"ב ה' משפטי שמואל סי' ס"ז וכ"נ מדברי המרדכי בפ' המקבל שכ' דרשב"ם חולק על הר"מ ע"ש ועפי"ז נוחין דברי הטור דכאן כ' בהראב"ד ובח"מ סי' ר"ל כ' דבעיסקא אחריות גניבה ואבידה על שניהם עש"ב נקטי' דרובא דרבוותא ס"ל דהוי ש"ש וכ"נ מירוש' בפ' אז"נ אמתני' דאין מקבלין צ"ב וז"ל הכא את אמר נושא שבר חייב כאונסים אסור והא את אמר מותר לא מתנה ש"ח להיות כשואל ופי' הפ"מ שם דתמן בחנווני כי אין נוטל שכר עמלו והוי ש"ש וכי מקבל אחריות אסור ע"ש משמע דקרי ליה ש"ש אפילו על חלק הפיקדון דאילו על חלק המלוה חייב כשואל ובס' רובא דרבוותא וכ"פ מרן כש"ע ועיין למהר"ש יונה סי' ט"ו ולהרב משפטי שמואל סי' ס"ז:

י"א כתב המרדכי בסוף פ' החובל אם היה לו חוב על חבירו וא"ל חוב שיש לי בידך יהיה בתורת עיסקא חייב כאונסין כמו קרע כסותי ע"ש ומשמע דאם א"ל ע"מ שלא אתחייב אלא באחריות חציה הוי עיסקא כמו קרע כסותי ע"מ לפטור דפטור אפילו אתיא לידו בתורת שמירה וכ"כ הכנ"הג בח"מ סי' ש"א הגהב"י אות י"ד משם ש"הג ע"ש וכ"ש היכא דאיכא קנין וכתיבה ועיין להמח"א בה' שומרין סימן כ"א ומה שהק' שם ע"ד המרדכי דס"ל אין המעשה משתנה כדברים מגמ' דפ' השואל דצ"ח דבעי' שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים ע"ש י"ל דל"ק דהמרדכי מפ' לה במ"ש הר"ב בש"מ שם דמיירי דבשעת השאלה כך א"ל תשאלני עד זמן פלוני ומאותו זמן יהיה שכירות דמשיכה דמעיקרא היא בשביל השאלה והשכירות ע"ש ואפילו לפירש"י שם ל"ק שהרי כ' רש"י דמטעם קנין חצר הוא דמשעה ששלמו ימי השאלה קיימה ברשות משאיל משא"כ בנדון המרדכי דמלוה היא ולהוצאה ניתנה וליכא קנין ועיין לה' מכתם לדוד חי"ד סי' י"ז עד סי' כ"ד עש"ב ולה' זרע אמת חי"ד סי' ס"ה וסי' ס"ט ועיין מש"ל בדין מלמד:

י"ב כתב מהרש"ל ביש"ש כפ' החובל סימן ע' דאפילו הרויח בהם אינו חייב ליתן לו דהו"ל קרוב לשכר ורחוק להפסד ול"ד למבטל כיס ע"ש ועיין מש"ל בסי' ק"ס אות ב' ע"ש:

י"ג ד"ו נתן מעות בעיסקא. עיין להט"ז ולהרדב"ז ח"ג סימן תקי"א ולהרב משאת משה ח"א חי"ד סי' ט"ו וי"ו ועמ"ש הט"ז להתיר כמי שהתנה אם ירויח יתן לו דבר קצוב ואם לא ירויח לא יתן לו כלום וכ"כ הש"ך סקמ"ח עיין להרב זרע אמת חי"ד סי' ס' וסי' ע"ב דע"ד ע"ג:

י"ד ד"ז הנותן מעות וכו'. לא נתבאר אי הוי ר"ק או א"ר ובב"י כתב דד"ז תליא בפלוגתא דרבוותא דרבותיו של הר"מ והראשונים גבי דירת החצר דלרבותיו הוי א"ר ולהראשונים הוי ר"ק ובסי' קס"ו כ' בש"ע י"א וי"א ולא הכריע ע"ש ולפי מה שהסכימו הפו' שם גבי דירת החצר דהוי ר"ק ה"נ הוי ר"ק וכ"כ הש"ך מיהו דוקא אם אחר ששלמו ימי העיסקא תבע מעותיו ואח"כ עשו כן אבל בתוך ימי העיסקא יש לדמותו ללא תבע מעותיו לעיל סי' קס"ו ולפמ"ש המבי"ט הבאתי דבריו לעיל בסי' קס"ו דדוקא בדירת החצר ע"ש הכא בכל גוונא הוי ר"ק ומדברי מרן בב"י כאן נראה דלא ס"ל כס' המבי"ט ועיין לה' מ"מ ח"א חי"ד סי' ט"ו וי"ו ולה' אורים גדולים סימן קצ"ו ולה' מכתם לדוד סי' כ"ב וכ"ג ולה' שיורי ברכה סי' קס"ו אות א' וב' ובמה שכתבתי שם ע"ש:

ט"ו כתב הט"ז דאפילו שנמלכו ועשו אותה מלוה ועיין להיש"ש סוף פ' החובל סי' ע' ולמהרי"קו ש"ו קי"ט ע"ש במקומו:

ט"ז אם חצי הריוח שהרויחו וכו'. עיין להב"ד סי' צ' במ"ש ע"ד מהרש"ך ח"ב סי' קי"א ע"ש ועיין להמ"ב סי' ל"ד ולמהריב"ל ח"ב סימן ט' ולהכנ"הג סי' ק"ס הגהב"י אות ע"ח:

י"ז ד"ט ואם ישנה שיהיה כל האחריות וכו'. היינו אחריות הקרן אבל אחריות הריוח אסור דאם פיחתו פיחתו לו אמרו דמשמע על הקרן ועיין להת"הד סי' ש"א וש"ב ולהלבוש בסי' קס"ז ובט"ז ומתבאר שם שבריוח לא יש שום תקנה ועיין בס' ידיו של משה בחי"ד סי' ו' ולה' שפת הים חי"ד סי' י"ג ובמש"ל סי' קע"ג דין ד':

ח"י לוה שקיבל עליו לזון וכו'. היתום נאמן מש' דאם היתום מודה מנכה לו ולא אמרי' מה שאכל בעודו קטן לאו כלום הוא אלא משעה שלקחו היתומים הרבית גזל הוא בידם ולא אמרי' גבי רבית זה גובה וזה גובה כמו שנים שיש להם שט"ח זע"ז כ"כ המח"א ה' דבית סי' ג' מדברי הנ"י ע"ש אבל מהראנ"ח ח"א סי' קי"ג כ' דגם ברבית זה גובה וזה גובה והמגיה בס' מח"א לא ראהו ועיין למהר"א ששון סי' רכ"ו ולה' שביתת יו"ט סי' ו' ע"ש:

י"ט היתום נאמן עיין להט"ז ועיין לה' משאת משה ח"א חי"ד סי' ט"ל דס"ה ע"א ע"ש:

כ' די"ג המלוה לבע"הב ד"ז מהמרדכי בפ' אז"נ כמ"ש בב"י ומתבאר שם במרדכי דר"ק הוי אפילו נותן לו בשביל הלימוד ההוצאה ומהריב"ל ח"ב סי' מ"ט ון' תמה על המרדכי ומסיק דלא הוי אלא א"ר ועיין למהרשד"ם חי"ד סימן ס"א ודע דהמרדכי שם כ' דאפילו קבל הנותן אחריות אונסין כיון דלא קבל אחריות גניבה ואבידה אסור והוכיח מזוזי דר"ח בפ' אז"נ דס"ט ע"ש משמע דאם מקבל אחריות דגניבה ואבידה שרי וכ"כ הת"הד סימן ש"ב בהדיא ע"ש ובמהרי"קו ש"ו קי"ט אבל הריב"ש סי' ש"ח כ' דאפילו קבל אחריות גניבה ואבידה אסור דהלוואה היא וכ"נ מדברי התוס' גבי זוזי דר"ח בד"ה מרא דכל דלא הדרא בעינה הלוואה היא וע"ש בש"מ וכ"כ מרן בכ"י דלא כתב המרדכי דלא קבל אחריות גניבה אלא כדי שיהיה ר"ק אבל א"ר הוי בכל גוונא ע"ש וראיתי להמבי"ט ח"א סי' ו' שנשאל בכיוצא בזה והשיב דאם קבל אחריות גניבה ואבידה שרי ואפילו היה קוצץ הפרח והוא על ההלוואה כיון שמקבל אחריות על הסחורה שנותן לו הו"ל כאלו קבל אחריות על המעות ע"ש ולא זכר דברי המרדכי הללו ועיין בגמ' פ' אז"נ דע"ט ע"א דקאמר א"ל רבא להנהו דמנטרי וכו' ע"ש ועיין להש"ך סק"ך ולה' פמ"א ח"ב סימן ק"ח ולהמח"א ה' רבית סי' ל"א ולהמש"ל בפ"ד דין י"ד שכ' דלא כ"כ המרדכי אלא אם בשעת הלוואה הוא דמתחייב אבל אם היה לומד עם בנו קודם ההלוואה מותר ועיין לה' זרע אמת חי"ד סי' ס"ד ולהרדב"ז בשניות סימן קצ"ז ולמהרש"ך ח"ג סי' ב' בתשו' מהר"א מונסון ולה' דבר משה ח"ב סי' ז' ולה' תורת חסד סי' רי"ז בסופו ולהרב עדות ביעקב סי' קל"ט:

כ"א אחד הוצרך למעות ועמד ומכר לחבירו כלי כסף וזהב מכירה גמורה ואח"ז כשיזדמנו לו המעות חוזר ולוקחם ממנו ביותר ממה שמכרן לו ולא התנו בתחי' כלל אבל לבם שוה שלא עשו כן אלא להתיר הרבית ולא בדעת זה למכור ולא בדעת זה לקנות אבל בפה מלא אמרו שהיא מכירה גמורה ומן הדין אין כופין להחזיר כ' מהרשד"ם חח"מ סימן רס"ד דשרי ע"ש ויש להוכיח כדבריו ממ"ש בת"הד סי' ש"ב ופ' מור"ם בהגה סי' קס"ט דין י"ח ועיין מש"ש אבל מהריק"ש בתשו' סי' קכ"ז חלק על מהרשד"ם ואסר ע"ש ועיין לה' שפת הים חי"ד סי' י"ד ולהלבוש סימן קס"ז בתקנה אשר חידש ולהט"ז ולהנ"ש סי' מ"ב דס"ד ע"א שכ' בהדיא כדברי מהרשד"ם ושכן ראה גדולים שעשו כן ועיין להמבי"ט ח"א סי' ך' ולמהרימ"ט סי' ט' ולהכנ"הג סי' קע"ד אות ח' ולהל"ר סי' י"ח שמתבאר דהיתר גמור הוא וה' שאלת יעב"ץ ח"ב סי' קס"ו אסר:

ב"ב די"ו ה"ז רבית גמור כ"כ הרשב"א והובא בב"י ול"ד למ"ש בדין י"ד דהתם לא התנה שיפרע כל שבוע והרדב"ז ח"א סי' נ"א על נדונו דהתנה שיפרע לו כל שבוע כ' דהרשב"א נשאל בזה וכ' דהוי הערמת רבית ע"ש והוא תימא דבכ"הג דהתנה שיפרע כל שבוע מודה הרשב"א דרבית גמור הוא וכמ"ש הב"י בשם הרשב"א ע"ש:

כ"ג די"ח ואם יעבור הזמן וכו'. כתב הש"ך דבדרך מ"ומ אפילו הערמה ליכא בקנס וכ"כ הרדב"ז בשניות סי' תצ"ז ע"ש:

כ"ד בעניני הקנסות אית בהו משום רבית:

הרשב"א ח"א סי' תרנ"א רלב"ח סי' ק"ג המבי"ט ח"א סי' ר"א וסי' רצ"ח מהר"א ששון סי' קס"ב הרדב"ז ח"ג ס"סי תקי"א דבר משה ח"ג סי ד' הרדב"ז ח"א סי' נ"א והיא התשו' שהביא רלב"ח ויש להתיישב בדברי הרדב"ז דנראה דסתראי למ"ש בח"ג ובתשו' הרא"ם ח"ב סי' כ"ג ובס' ידיו של משה חי"ד ד"ו ולמהר"ם שלטון סי' מ"א ולה' עדות ביהוסף ח"א סימן ג':

כ"ה ד"ך אינו נאמן וכו' ואם טוען אמת הוא שיש ריוח אבל סבור הייתי שאין בו איסור רבית ועכשיו נתברר לי שיש בו רבית כיון דלא קצץ עמו עיין להפמ"א ח"א סי' קט"ו:

כ"ו המתעסק בשל חבירו. עיין לה' זקן אהרן סי' תכ"ז ולהש"ך בח"מ סי' פ"א:

ב"ז דב"ג כתב הט"ז עיסקא לזמן ואחר הזמן עדיין מתעסק כהם עדיין הוי עיסקא וכל ראיותיו ל"מ דראיה א' ליתא דזוזי כמאן דפליגי רמי כמ"ש בגמ' ועיין לה' מעיל שמואל סי' י"ד ועמ"ש בסי' קע"ב גבי מש' לזמן ועיין לה' שמחת יו"ט ררכ"א ע"ג ולמהרי"קו ש"ו קי"ח ולמהרשד"ם חח"מ סי' קע"ז ולהמבי"ט ולהרב שביתת יו"ט סי' ה' ולמהרש"ך ח"ב סי' קי"ו ולה' כהונת עולם ולה' בית שמואל סי' קי"ד סקט"ו:

ב"ח דכ"ד ויכתוב אותה מלוה וכו' כתב הטור דאפילו התנו בע"פ בתר שטרא אזלי' דהא יכול לגבות הקרן אפילו יהיה הפסד לפיכך לא יטול הריוח ע"ש וקש' דא"כ אפי' לא כ' אלא הקרן אפילו הוי רווחא לא יטול וא"כ למה אמרינן בגמ' שמא לא יהיה רווחא הא אפי' הוי רווחא לא יטול ועיין להט"ז ועיין פירש"י כגמ' ובתשו' הרא"ש כלל פ"א סי' ז' וכלל פ"ט ולהב"ח ועיין לה' שב יעקב סי' ל"ה ולבעה"ת שמ"ו ח"ד סי' י"ח ולהגד"ת ולמהרש"א במשד"ר ע"ש:

ב"ט ואם אחר שכתב לשון חוב כתב למטה אני מודה שהוא עיסקא אי חיישי' דילמא גייז ליה עיין לה' שב יעקב שם:

ל' דכ"ה ואם יש בו ריוח וכו' כ' בהגהת פרישה הטעם כיון דכתב שטר מחזי רבית עיין להש"ך ולהפמ"א ח"א סי' קט"ו ולהב"י בר"סי זה ולמהר"ש חסון בס' מ"י סי' ל"א ולמהר"ץ בתשו' סי' קכ"ז ולה' כהונת עולם בתשו' סי' ע"ז:

ל"א ואם הנותן טוען שקצץ עמו בתחי' בשכר ונתן לו ולא נכתב בשטר ד"ז נלמד ממ"ש הריטב"א בחי' בעובדא דרב עיליש מהא דפריך בגמ' ודילמא טבל בציר ומשני דלית הלכתא כר"י והק' ודילמא קצץ עמו בשט"ו ותי' דאי איתא קלא אית ליה והו"ל למכתב שטרא ע"ש וא"כ אפילו טען הנותן כן אינו נאמן אבל לפמ"ש קצת מהראשונים דשאני ההיא דרב דלא טען הנותן ע"ש בש"מ מוכח דאי טען נאמן ועיין להרא"ש בפ' המקכל ולהפמ"א שם:

ל"ב דכ"ו ואי כתיב למשקל וכו' דהמקבל מקרי מוחזק עיין למהר"ץ בתשו' סי' תכ"ז ולהפמ"א ח"א סי'

ל"ג דכ"ז אם התנו על חלוקת הריוח וכו' ד"ז דאין חולקין ההפסד כמו הריוח הוא משום חשש רבית שלא נטל ש"טו אבל אם שניהם נותנים קרן שא"צ ליטול ש"טו לדעת הרי"ף או כששניהם מתעסקים לכ"ע וא' נתן קרן מאה וא' מאתים והתנו על הריוח לחצאין ולא התנו על ההפסד דינא הוא שיתחלק ביניהם לחצאין כמו הריוח דמסתמא ההפסד כמו הריוח גו"ר חח"מ כלל ב' ס"סי ב' ע"ש:

ל"ד ישראל שנתן עיסקא לגוי והגוי בכלל עסקיו מלוה גם לישראל בר"ק שרי לישראל הנותן העיסקא ליטול חלקו ברבית ההוא דגוי אדעתא דנפשיה עביד מהרימ"ט סי' קי"ו ועמ"ש בזה לעיל סי' קס"ט אות ז':

ל"ה דל"ד בהגה אכל אם הודיעו וכו' כ"כ תלמידי הרשב"א הובאו בב"י דדוקא בא"ל לא אעסוק עוד אבל הודיעו לחוד לא דרווחא לקרנא משתעבד וכ"נ מרין תרי שיטרי וחד עיסקא ותרי עיסקי וחד שטרא דמתבאר בגמ' בפ' המקבל ופ' מרן בדין ל"ג אכל מדברי רש"י בפ' המקב במימרא דטרח ואמלא ולא אודעיה נר' דכל שהודיעו אפילו לא א"ל לא אעסוק עוד חולקין הריוח לחוד וההפסד לחוד ע"ש ומדברי הר"מ כפ"ז מהלכות שלוחין דין ב' נראה דס"ל כדעת ת"ר דלא כמרן הכ"מ שם ע"ש וכ"נ שהבין הרדב"ז ח"ב סי' ת' שנשאל בב' שותפין שהרויחו ואח"כ הפסידו ובאו לחלוק והוכיח מדברי הר"מ הללו דצריך למלאות הקרן ואח"כ יחלקו הנשאר אפילו דהתם שניהם מתעסקין וידעו בריוח הראשון ע"ש ומ"מ טפי היה לו ללמוד ד"ז ממימרא דתרי עיסקי וחד שטרא ועיין לה' חוות יאיר דרע"א ע"ב שלמד כה"ג מד"ז לענין מעשר כספים ע"ש:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה