שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
יורה דעה · סימן קיז
א' ד"א כל דבר שאסור באכילה מ"הת וכו' בס' טריפה אי שרי לעשות בו סחורה הר"מ בספ"ח מה' מ"א כ' כ"ד שאסור מ"הת אסור לעשות בו סחורה ומה שאסור מדרבנן מותר לעשות בו סחורה בין בס' בין בודאי ע"ש מתבאר מדבריו דאפי' ס' איסור אם הוא מדאורייתא אסור לעשות בו סחורה מיהו הר"מ לשי' דס"ל איסור סחורה מדאורייתא ממ"ש חוץ מן החלב שהרי אמדה תורה וא"כ הוי ס' דאורית' ולחומרא אבל דעת התוס' דאיסור סחורה דרבנן כמ"ש הת"הד סי' ר' ע"ש וא"כ יש להתיר מכח ס"ס דס' אי איסור סחורה מדרבנן ואת"ל דאורייתא שמא זו אינה טריפה וב"הג כתב מרן בב"י בסי' י"ו גבי אותו ואת בנו בזכרים ע"ש ואע"ג דהס' הא' אי מדאורי' או מדרבנן אסיר מיהא מדרבנן מ"מ לגבי דאוריי' הוי. ס"ס ולגבי דרבנן בס' א' סגי וכמ"ש הש"ך בכללי ס"ס אות י"ו ע"ש ואע"ג דלא מתהפך לא איכפת לן כמ"ש בסי' ק"י אמנם ראיתי לה' פני משה ח"א סי' ג' שכתב שסברת הת"הד יחידאה היא ורבים חולקין עליו ולא מצרפי' ליה לס"ס כן דאינו ס' שקול וכ"כ המש"ל שם בה' מ"א דגם ס' איסור תורה אסור בסחורה ואפי' דחלק על הפ"מ בהבנת דברי הר"מ לדינא מסכים לזה ובסי' ק"י כתבתי בפרט זה אי רובא מצט' לס"ס ע"ש וכ"נ מדברי מוד"ס בהגה בסי' נ"ז שכ' בס' טרפות לא ימכרנו לגוי שמא יחזור וימכרנו לישראל אלא ימתינו וימכרנו יע"ש וא"א דס' איסור מותר בסחורה ולא היה רשאי להמיתו ולמוכרו לגוי כיון דהוי נבילה ודאי אסור לעשות בו סחורה ולא הוי כנזדמנו שהרי המיתו ואלו לא המיתו לא היה אסור למוכרו אלא ע"כ דאפי' ס' איסור אסור בסחורה וא"כ הוי כנזדמנו וכשהמיתו לא הוסיף עליו איסור סחורה וכבר הותר זה האיסור קודם שהמיתו דהוי נזדמנו מיהו בגמ' בפא"ט דנ"ג ע"ב גבי ס' דרוסות פריך הגמ' ולחניקינהו ולשדינהו באשפה הרי אפילו כשחנקן דליכא חששא שמא ימכרנו לישראל אסור למוכרו לנכרי אלא לשדינהו לאשפה וע"כ משום איסור סחורה נגעו בה דכיון שחנקן לא הוי כנזדמנו וא"כ ש"מ דקודם שחנקן דהוי ס' טריפות היה שרי לסחורה דאל"ה הוי בנזדמנו אפי' חנקן אח"כ והמרדכי והסמ"ק שהביא דבריהם מור"ם בסי' נ"ז שכ' ימיתנו גרסי בגמ' דפא"ט א"נ לזבנינהו ע"ש בהרשב"א בחי' אבל לגירסתנו אסור להמיתו ולמוכרו ועיין להנ"ב מ"ב חיו"ד סי' י"ג ועמ"ש בס' הקטן מצות כהונה סי' ל"ו עש"ב:
ב' ואם נזדמנו וכו'. כתב מרן בב"י דוקא בצייר שאומנותו בכך התירו והפר"ח חלק והתיר אפי' אינו צייר מיהו דוקא בשכבר נכנס ברשות אבל מי שמוצא קן אסור לצודו ע"ש ולפ"ז אם מצא בשר נבילה בשוק אסור ליטלו למוכרו לגוי כיון שעדיין לא זכה בו לא הוי כנזדמנו ונ"ל ראיה מגמ' בפ"ק דסנהדרין דט"ו דקא' מאי זכה זכה בעורו ומדלא אמר זכה בבשרו למוכרו לגוי דאפי' נחשים יכול למוכרן חוץ ממקום הארס דרבים הם עם הארץ שאוכלין אותם אלא ע"כ כיון דהפקר הם אסור לזכות בהם למוכרן ולא הוי כנזדמנו ודוקא עורו דאית ביה זכיה לגופיה ולא למוכרו ועיין פר"ח סק"ח :
ג' כתב הטור מוכרה לגוי או נותנו לו במתנה וכ' הכנ"הג בהג"הט דפ' בר"מ ולא כר"י דאמר דברים בכתבן ע"ש ולפמ"ש התוס' בחולין דקי"ד דבנכרי מכירו מודה ר"י י"ל דמ"ש הטור במתנה היינו בנכרי מכירו:
ד' כתב הטור אסור ליתנו לגוי בפני ישראל שמא יקנהו ממנו ישראל והק' הט"ז ביון דמותר לגנוב דעת הגוי במתנה לא חיישי' שמא יקנהו ישראל דמימר אמר דאיסור הוא וגנב דעת הגוי במ"ש התוס' כפג"ה דצ"ד ע"ש וי"ל דלא ב"ב התוס' אלא בחששה דשמא יתנהו לו בפני ישראל כיון דאיכא ב' חששות שמא יתנהו בפני ישראל ושמא יקנהו לא חיישי' כולי האי ותלינן דלא יקנהו יש' ואמר לגנוב וכו' אבל היכא דנותנו בפני ישראל בהא חיישי' להך חששא דשמא יקנהו ישראל ולא אסיק אדעתיה לגנוב וכו' ולכך אסר הטור ליתנו בפני יש' דלחד חששא חיישי':