שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
יורה דעה · סימן קיג
א' ד"א דבר שא"נ כמות שהוא חי מדלא התנה שיהיה נשתנה מברייתו ע"י האור משמע דלא בעי' נשתנה וכ"ד הרי"ף והר"מ ועיין להש"ך וכ"נ מדברי התוס' בד"ה א"ב שכ' והילכתא בהני תרי לישני לקולא מדאמרי' גבי משחא שליקא אי משום בש"ג נאכל כמות שהוא חי אע"פ דעעש"מ ע"ש וא"א הא בלא"ה שדי משום דלא נשתנה מברייתו והגמ' חדא מנייהו נקט דהא אי הוה שמן אינו עולה עש"מ לא הוו מוכחי מדל"ק הגמ' גם אינו עולה עש"מ משום די"ל חדא מינייהו נקט ומ"מ נראה דהקא"וי של גוים אין בו משום בש"ג שהרי קודם הבישול קולין אותם וקליות אין בהם משום בש"ג כמ"ש הר"ן דאין אדם מזמן חבירו על הקליות ולית בהו משום חתנות ע"ש. וכשבשלו אח"כ שרי דדמי לדגים קטנים שמלחן וצלאם גוי לקמן בדין י"ב ועיין לה' כנ"הג הגהב"י אות י"ז ולמהריק"ש בהגהותיו ר"סי קי"ד ע"ש:
ב' די"ב בהגה ובשר מליח משמע דבשר מליח גרע מדגים גדולים מלוחים ואסור להמתירין דגים גדולים ומדברי הר"מ בפכ"ו מה' שבת נר' דבשר ראוי יותר מדגים גדולים שכ' בשר בין תפל בין מלוח מותר לטלטלו מפני שראוי לאומצא ודג מליח מותר לטלטלו. תפל אסור לטלטלו ע"ש ויש לחלק בין תפל למליח ועיין להט"ז:
ג' די"ו אם הוא כלי חרס מגעילו ג"פ ודין הטור בסי' קכ"א משם בעל העיטו' כ' דאפי' באיסור דאורייתא אם אינו ב"י מהניא הגעלה ג"פ והרשב"א בת"ה דקכ"ו הוכיח משם גאון מההיא דנערה ארתחוה והוק"ל מפינכרא דתברא ר"א עש"ב. והרא"ה בב"ה הוכיח דאפילו באיסור דרבנן דל"ל עיקר מ"הת ל"מ הגעלה ממאני דקוניא ע"ש והע"הש כתב דשאני יין דבמשהו הוא ובהגעלה ישאר משהו ע"ש. ולפ"ד גם ראיית הגאון מההיא דנעוה ארתחוה לא מוכחא מידי וע"כ דאפי' דבהגעלה ישאר משהו מ"מ בג"פ יוצא הכל וכ' ה' סלת למנחה כלל ע"ה דה"ד דהמגעיל הכלי אחר מע"לע במ"ש הטור סי' קכ"א ע"ש ור"ל דהטור כ' שם דאין להגעיל הכלי אלא אב"י ואם מגעיל ב"י צריך ליזהר שיהיה ס' במים כנגד הכלי ע"ש ומשום כדי שלא יהיה צריך ליזהר בזה כתב דמגעילו אב"י ועיין להע"הש וק"ל לדע' העיטור מדאמ' בפ' כ"ש ד"ל א"ר קדירות בפסח ישברו ואמאי לישהינהו אחר הפסח וליעביד בהו שלא במינו גזי' שמא יעשה במינו ע"ש ולדעת העיטור יגעילנו ג"פ כשאינו ב"י וישתמש אפילו במינו וי"ל דהתם אליבא דרב ורב מספק"ל אי נט"לפ אסור ואי ס"ל אסור מדאורייתא הוא כדמ' בפ"ב דע"ז דנפ"ל מקרא ועיין להתוס' בפ' כ"ש שם ע"ש: