אור ברסלב
שלחנו של אברהם יורה דעה › סימן קי

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

יורה דעה · סימן קי

סימן קח

א' ד"ג ט' חנויות וכו' כ' הש"ך סקט"ו דה"ה ט' חנויות מוכרות בשר נבילה וא' בשר שחוטה ולקח ואינו יודע מאיזה מהם לקח דלא אסיר אלא מס' דכל קבוע כמע"מ דמי בין לקולא בין לחומרא ע"ש ונראה דבפי' לפנינו דק"ל דיש לו דין קבוע בכ"הג דרוב מוכרות נבילה אסור בודאי ולא מס' לפמ"ש הר"ן בפג"ה דבשראינו שפי' לא הוי קבוע אלא מדרבנן דמדאורייתא כל דפריש מרובא פריש אפי' פי' לפנינו ע"ש לפ"ז בט' מוכרות נבילה ודאי איסור הוא ולא ס' אבל סה"ת סי' נ"א וא"וה כלל כ"ה די"ב והב"ח סק"ה בדעת הרשב"א ס"ל דפי' לפנינו דין קבוע גמור אית ליה מדאורייתא ע"ש ונ"ל דאיה דבפי' לפנינו מדאורייתא הוא מתוס' הביאה הר"ש בדפ"ה דטהרות ט' שרצים וצפרדע א' ונגע בא' מהם וא"י באיזה מהם נגע בר"הר ספיקו טהור פי' א' מהם לר"הי ספיקו טמא בר"הר ספיקו טהור ונמצא הלך אחר הרוב וע"כ דפי' דקתני היינו פי' לפנינו אל"ה היינו כנמצא דסיפא וכן פי' הר"ש שם ע"ש משמע דפי' לפנינו מדאורייתא הו"ל דין קבוע מדמטהר בד"הר ועיין בגמ' ספ"ק דכתובות וכן הסכים הפר"ח סקי"ט ע"ש ובלקח קודם שנודע הס' דעת הרא"ה בב"ה דק"ך דבקבוע דאורייתא אסור אבל דעת הר"ן בפג"ה דאפי' בקבוע דאורייתא שרי וכ"נ ממ"ש הרשב"א בחי' שם דצ"ה גבי וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן דס"ל דבכל קבוע שרי בלקח קודם שנודע התערובת ועמ"ש. הפר"ח בכוונת הרשב"א במ"ה ע"ש ואם יודע מאיזה חנות לקח והס' הוא בחנויות שאין יודעין באיזה חנות. הוא הטריפה כהש"ך סקי"ז אפילו הוי קבוע דאורייתא אסור אפילו פי' לדעת הרא"ש משום דגזרי' שמא יקח מן הקבוע כיון דהאיסור אינו ניכר ע"ש. וכ"נ מדברי התוס' בסנהדדין דע"ב בד"ה הנסקלין דאפילו דאיסור מעורב הוי קבוע דאורייתא גזרי' שמא יקח מן הקבוע וע"ב דבדאורייתא יש לחלק בין מעורב לניכר דהא במתני' דט' חנויות לא גזרי' אך מדברי הא"וה כלל כ"ו דין ח' אין נראה כן שהוכיח דמ"ש הסמ"ג דבב"ח אפי' בתערובת הוי קבוע אינו אלא מדרבנן ממ"ש הסמ"ג גופיה דבכ"הג גזרי' שמא יקח מן הקבוע דאי דאורייתא ל"ג ע"ש הרי דבדאורייתא ל"ג אפי' מעורב וכ"מ עוד ממ"ש דין י"א ע"ש והפר"ח חלק על הש"ך וכתב דאם הס' הוא באיזה חנות היה הטריפה מדרבנן הוא דהוי קבוע ע"ש ועיין להפ"ת וה' חוות דעת הקשה מדקי"ל בסי' קי"א דאפילו א' בבית וא' בעליה מצט' ע"ש. ולק"מ דדוקא בדרבנן הוא דמקילין בכ"הג ועוד דבב' בני אדם לא מצט' כמ"ש בדברי הפו' שם בסי' קי"א:

ב' ד"ז או שנפל מעצמו לים. כתב הש"ך אפי' נפל אחר שנודע התערובת והמש"ל בפי"ט מה' אבות הטומאה הכריח דדוקא נפל קודם שנודע התערובת ע"ש ועיין בהטור בשם הרא"ש ע"ש ועיין מ"ש בחי' במס' טהרות פ"ה משנה ג' ע"ש:

ג' ד"ז בהגה ואפי' ב' בני אדם אין לאוכלם כולם בב"א כ"כ מרן בב"י בכוונת התוס' לדעת הטור ועפי"ז ניחא לי מ"ש ה' שמחת יו"ט סי' צ"ד אמתני' דסוכה דכל א' אומר דכל מי שמגיע לולבי בידו נתון לו במתנה דל"ל כל א' דבג' או ב' שיאמרו כל מי שיגיע וכו' סגי דבכל א' הוי ס"ס שמא שלו ושמא של א' מאותן שאמרו כל מי שמגיע וכו' דע"כ מתני' לא משתרי אלא משום ס"ס דהאיכא קטנים דלא מיקנו ע"ש די"ל דאי לא נתנו מתנה אלא ג' ב"א היה צריך ליזהר שלא יטלו בב"א יותר מג' ב"א דאי יטלו יותר היה ודאי חד שאינו מאותן שנתנו במתנה וליכא גביה אלא ס' א' דשמא שלו משא"כ כשנתנו כולם במתנה אפי' אם יטלו כולן בב"א איכא ס"ס לכ"א ולא חיישינן לקטנים כיון דאיכא ס"ס לגבי כל א' ומן האמור ליתא למה שהביא ראיה הח"מ בא"הע רי"סי ו' מדברי רש"י ביבמות דכ"ר ע"ש ועיין להרב פנים מאירות ח"ג סי' ו' ע"ש :

ד' ד"ח דבר שאינו בטל כ"ה לשון הר"מ בה' מ"א דס"ל בעי' ג' תערובת ובפ"ז מה' עכ"ום גבי כוס של ע"א כתב בכ' תערובת סגי וכבר עמד בזה מרן בכ"מ שם והש"ך סקנ"ב חילק בין מידי דאכילה למידי דהנאה. וה' פלתי תמה ע"ז ממ"ש בריש הלכות יו"ט דס' ביצא שנולדה ביו"ט שנתערבה באחרות דשרי דהוי ס"ס הרי אפי' במידי דאכילה סגי בב' תערובת ע"ש ולק"מ דש"ה דאיסור דרבנן הוא ולכך סגי בב' תערובת כמ"ש הא"וה והביאו הש"ך סקנ"ד ע"ש:

ה' ד"ט בהגה ואפי' הי"ל חזקת איסור וכו'. ההי ודוקא בס' טריפה אכל בס"ס בשחי' עצמה כיון דאיכא חזקת אמ"ה אין להתיר מכח ס"ס כ"כ הט"ז והש"ך. ונ"ל ראיה ממה שהק' הרי"ף ביבמות בפ' ב"ש אהא דאמר שמואל אין בודקין למיאונין המ"ל אי קודם הזמן ותוך הזמן הא קי"ל דשומא נינהו ואי אחר זמן זה אמ"ר קטנה שהגיעה לכלל שנותיה א"צ בדיקה ואפי' בדקו ולא אשכחו אימור נשרו ע"ש והשתא נוקמה במסופקין אי הגיעה לכלל שנותיה או לא וכי בדקו ולא אשכחו יוצאת במיאון דס"ס הוא דשמא לא הגיעה לכלל שנותיה ואת"ל הגיעה שמא לא הביאה ב' שערות ומ"מ צריך בדיקה דהיכא דאיכא לברורי לא סמכי' אס"ס כמ"ש הש"ך סק"סו ע"ש אלא ע"כ כיון שהגיעה לכלל שנותיה חזקה שהביאה ב"ש לא מצט' לס"ס ואע"ג דס' אי הגיעה לכלל שנותיה אינו סותר החזקה כיון דהס' הב' סותר החזקה לא מצט' לס"ס מיהו י"ל דס"ל להרי"ף דס' אי הגיעה לכלל שנותיה לא מקרי ס' דהוי ס' דחסרון ידיעה כמ"ש הרשב"א ופ' מרן בסי' ק"ץ דין מ"ו ואפי' לס"ס אינו מצט' כמ"ש הט"ז סי' פ"א ססק"ד לדעת הרשב"א ע"ש איכרא דבדעת הרשב"א א"א לומ' כן דבתשו' סי' אל"ף רי"ו התיר במסופקין אי הגיעה לכלל שנותיה משום דחשיב ס"ס אע"ג דהוי ס' דחסרון ידיעה ועכ"ל דשאני ההיא דסי' ק"צ דס' הא' הוא ס' דחסרון ידיעה אכל אם הס' הב' הוא דהוי חסרון ידיעה מצט' לס"ס דלא כהט"ז ועמ"ש הט"ז סי' צ"ח סק"ו ולהמג"י כלל א' ובחי' במס' טהרות בפ"ד משנה ה' ע"ש ומ"מ לדעת הרי"ף י"ל כן דס"ל דס' חסרון ידיעה ל"מ לס"ס ואין הכרע בדבריו לענין חזקה והתוס' בפ"ק דחולין די"א בד"ה אתיא כ' להתיר בסירכא מכח ס"ס ס' נטרפה אח"כ וכו' נראה דאפילו בחזקה מצט' לס"ס דהא איכא חזקה מדהשתא טריפה קודם נמי טריפה דקי"ל כרב בקידושין דע"ט דאמר הרי היא בוגרת לפנינו ע"ש. ומינה בנד"ז דמור"ם דנשבר הגף איכא חזקה דטריפה דלא כהט"ז והש"ך ועיין להטור בא"הע סי' ל"ז מ"ש בשם הרמ"ה גם מדברי הרשב"א בתשו' שכתבתי בס' אי הגיעה לכלל שנותיה נר' דאע"פ דאיכא חזקה דרבא נגד הס' הב' מצט' לס"ס ובת"ח כ"כ בשם הרשב"א בסי' ת"א והט"ז והש"ך דחו דבריו ע"ש ועיין למהרימ"ט סי' מ"א מ"ש על תשו' הרשב"א הלזו ולפי האמור לק"מ נקטי'. דמדכרי התוס' והרשב"א נר' דאפי' בא"ל חזקה הוי ס"ס ועיין בהט"ז ס"סי ט"ו שהקשה אמאי לא שרי' בס' בן ח' ימים מכח ס"ס דשמא כלו חדשיו ואת"ל לא כלו שמא עכרו ח"י ולפמ"ש הרב עצמו כאן לא ק"מ דגם שם איכא חזקה דהעמידו בחזקת קטן שלא עברו ח"י דכ"הג כ' התוס' ביבמות דס"ח כד"ה רישא שהק' בס' בן ט' אמאי פוסל כביאתו נוקמיה בחזקת קטן ותי' כיון דהשתא גדול אמרי' מדהשתא וכו' ע"ש מש' דאם בא לפנינו קודם שנעשה גדול הוי חזקה דקטנות חזקה אלימתא ועדיפה מינה כ' התוס' במציעא בד"ק בד"ה הא מני דאפילו דהשתא ילדה מוקמי' לה כחזקת מעוברת לסתור החזקה דמרא קמא הפך ממ"ש ביבמות ומ"מ מכללות דבריהם שמעי' דחזקה דקטנות ומעוברת הוי חזקה אף ע"ג דעשויה להשתנות ונ"ל ראיה ממתני' דגיטין דכ"ח דקתני המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים אע"פ דעשויה להשתנות דכל החיים למות מיהו לפי מ"ש התוס' כמציעא דט"ל בד"ה דילמא דדוקא משום עיגונא וכו' ע"ש נר' להפך ועיין למהר"ם מינץ סי' צ"ה שלמד ממתני' הלזו לס' שמועה קרובה דמוקמי' ליה בחזקת חיות ע"ש ולפ"ד התוס' אין משם ראיה ועפי"ז לא ק' מ"ש הט"ז סימן שצ"ז סק"ב ע"ד הרשב"א שהביא מרן בכ"י א"הע סי' י"ז ע"ש ועמ"ש בחי' פסחים דצ"א ועיין לה' ת"הד סי' שמ"ט במ"ש דכוונת התוס' דמציעא ע"ש. איברא דק"ל ע"ד התוס' הללו דדוקא משום עיגונא מגמ' בקמא דק"ד דאמרי' שליח שעשאו בעדים הוי שליח ומשלחין ע"י וכן משלחין מעות בדיוקני' למ"ד ואמאי לא חיישי' דילמא שכיב ובטלה שליחותו וכדחיישי' שם בעובדא דר' אבא דילמא שכיב ורש"י שם כ' דזקן הוה ולכך חיישי' והיינו זקן שהגיע לגבורות כדאי' בגיטין דחיישי' וע"ש להנ"י והשתא לדברי התוס' קשה אמאי לא חיישי' בשליח שעשאו בעדים ובדיוקני דילמא שכיב דליכא עיגונא וגם הוא דיתמי וצ"ל דלא כ' התוספות דדוקא בעיגונא אלא בזקן אבל בבחור אפי' בלא עיגונא ל"ח ועפ"ז י"ל על ת"הד היכי למד מדברי התוס' לנדון דידיה דבילדים איירי דלפ"ד קש' מההיא דקמא וצ"ל. כמ"ש התרומות בשער ן' דאפילו שכיב לא בטלה שליחותו דלא. גרע מאפטרופוס ועובדא דרבי אבא בפקדון מיירי דחיישי' שמא החליף המטבעות כיון דלאו הנהו גופייהו הפקיד אצלו ע"ש. וראיתי לה' עצי ארזים דק"ח ע"ב שהק' לדברי מהד"ם מינץ דבס' שמועה קרובה מוקמי' ליה בחזקת חי מדאמרי' בפ' מ"ש בסופו אב שנשבה ומת בן בתו במדינה יחלוקו יורשי הבן ויורשי האב ואמאי נוקמי ההוא דבשביה דעתה הוא שמת ובן בתו מת ברישא ואז יורשי האב יורשין הכל ע"ש ולק"מ דככר כ' התוס' בפ' המפקיד בדיבור הנ"ל דבשביה לית ליה חזקת חיות דע"י יסורין שעשו לו שכיח בו מיתה ע"ש. ומה שתי' ע"פ דברי התוס' בדקנ"ח בד"ה וב"ה לא ראי זה כראי זה כמו שתראה ועיין לה' פני משה ח"א סי' י"א שצדד בדברי התוס' דמציעא דדוקא גבי יתומים הוא דכ"פ עוד צדד בדוקא שהגיע לגבורות הוא שכ' עש"ב ועיין למהראנ"ח ח"א סימן ע"א ע"ש:

וראיתי למהרימ"ט בש"ות הנ"ל שכתב דחזקה :

דקטנות לא חשיבה חזקה כיון דעשויה להשתנות ולא כתבו התוס' ביבמות חזקה דקטנות אלא לקיים חזקה דאשה בחזקת כשרות דאיכא כנגדה הרי בעל לפנינו וחזקה דקטנות סותרת זה ומוקמינן לה בחזקת כשרות ע"ש וכ"הג כ' הנ"ב חיו"ד סי' ו' דחזקת פנויה לא חשיבה חזקה אלימתא כיון דעשויה להשתנות ע"ש. ונעלם מהם דברי התוס' דמציעא שכתבתי דמשם בארה דחזקת מעוברת אפילו דעשויה להשתנות חשיבה חזקה לסתור חזקת מרא קמא. וראיתי להנ"ב במ"ב בחי"ד סי' ו' שעמד ע"ד הט"ז דסי' ט"ו מדברי התוס' דמציעא ותי' דדוקא אם ב' הספיקות סותרין החזקה הוא שכ' הט"ז דלא חשיב ס"ס ע"ש וליתא כמו שנת' וע"ש מה שתי' עוד ועיין להט"ז סי' כ"ד סקי"ז שהתיר ס' בשחי' מכח ס"ס וכבר עמד עליו הרב שבות יעקב ח"א סי' מ"ו ע"ש. ולפי מ"ש הרב חוות דעת ד"ל ע"ד דהיכא דב' הספיקות נגד החזקה חשיבי ס"ס ודוקא אם ס' א' לבד נגד החזקה הוא דל"מ משום דהס' דכנגד החזקה כמאן דליתיה ע"ש ניחא שפיר דבסימן כ"ד ב' הספיקות נגד החזקה וחילוק זה הפך מדברי הנ"ב שכתבתי והנה כבר נתבאר דמדברי התוספות במציעא ויבמות מתבאר דחזקה דעשויה להשתנות הוי חזקה ואין זה סותר למ"ש התוס' ביבמות דל"א ע"ב בד"ה ארעא דלא מוקמי' בר שטיא אחזקתיה כמו שהוא. עכשיו ביון דעשוי להשתנות ע"ש דשאני חזקת כמו שהוא עכשיו דקילא מחזקת קמא דהעמידו על חזקת כמו שהיה קודם הוא דאמרי' לה אפי' עשויה להשתנות וכ"מ מדברי המרדכי בפ' א"צ שכ' דס' תחומין מותר ול"ד לס' מוקצה דהתם שאני דמוקמי' אחזקה שלא נולדה ושלא ניצוד ע"ש הרי דחזקת מעוברת הוי חזקה אפילו דעכשיו נולדה כדעת התוס' דמציעא ועמ"ש בא"ח סי' תקט"ו וסי' תצ"ז ועמ"ש הפר"ח סי' א' סק"ט וה' פרי תבואה סי' י"ג ובעיקר ד"ז אי אמרי' ס"ס במקום חזקה עיין בנדה דנ"ט ע"ב דהוכיח הגמ' דר"ש אסר בס"ס מדקתני שחזקת דמים וע"ש בפירש"י ועיין בחי' בסנהדרין דע"ז ע"ב ובקמא די"א:.

ובס' דרבנן דאיתחזק איסורא עיין להש"ך מ"ש לדעת הרשב"א ונ"ל ראיה ממ"ש התוספות בחולין דכ"ו בד"ה שהחמיץ דבמים שנתן בתוך שמרים דמספק"ל אי הוי יין או לא דאין פוסלין המקוה דס' מים שאובין אין פוסלין ע"ש וא"א שאני ס' מים שאובים דליכא חזקה אבל הכא נוקמא למים אחזקתייהו שהיו מים אלא ע"כ דס"ד לקולא אע"ג דאיתחזק איסורא ולהכי התוס' שם בד"ה דילמא הביאו מהתוספות ולא ממתני' דמקואות פ"ב דס' מים שאובין טהור משום דמתני' מיירי בדלא איתחזק איסורא ורצונם להוכיח אפילו באיתחזק איסור' דהא חזקתו ריקן וס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור אבל הרמב"ן בחי' שם כ' דס' מ"ש דתמר טמא ע"ש והיינו באי' איסורא וההיא דתוס' לא אי' איסורא דס"ל אין מחזיקין מאיסור לאיסור וס"ל ס"ד בדאיתחזק איסורא ספיקו להחמיר ומדכרי רש"י בד"ה דילמא אין להוכיח כלום די"ל דמ"ש לטעמא דרובא משום דר"ל פירכת הגמ' גם אמאי דתנן אינו נקח בכסף מעשר ועמש"ל כסי' ס"ט דין יו"ד ולהרב בשמים ראש סי' ק"ז ולפ"ד שם:

ובמידי דרובא אי מצט' לס"ס הנה כ' התוספות בפ"ק דכתובות ד"ט בד"ה אבע"א דרוב דרצון לא הוי רוב גמור ולהכי חשיב ס"ס משמע דברוב גמור לא חשיב ס"ס וכ"כ הט"ז ר"סי ק"צ ונסתייע מדברי התוס' הללו וכן ראיתי למהרח"א בס' נשמת חיים בי"ד סי' י"א שכ"כ מסברא דנפשיה וב"כ מרן בכ"מ לדעת הר"מ בפ"ז מה' עכ" עכ"ום דין יו"ד גבי נפלו מ' למקום א' וס' למקום א' ע"ש ועיין להשיו"ט סי' צ"ד ע"ש מיהו י"ל דלא ב"כ התוס' אלא משום דהס' הא' דשמא תחתיו אינו ס' גמור דאוקמא אחזקה דבתולה והוי תחתיו רובא כמו שנר' מדברי התוספות בדיבור שלפני זה שכ' ל' אדרבה וכ"כ הפנ"י שם בחי' וזהו מ"ש הרשב"א בסי' ק"א מסוגיא דכתובות הלזו דשרי ס"ס באיתחזק איסורא ועיין להפר"ח סקמ"ט ועפי"ז י"ל ראיית החק"ל בי"ד סי' ג' מגמ' דכתובות דאפילו ס' איסור אמרי' שוייה אנפשי' ח"ד ע"ש ועיין להרדב"ז ח"א סי' קע"ה ולהש"ך סי' רצ"ג סק"ו ועמ"ש הש"ך סי' קכ"ט סקכ"ח ונ"ל דד"ז תלוי בפלוגתא דתנאי ברפ"י האשה צרה וכבר כתבתי זה במ"א ועיין להרשב"ץ ח"ג סי' קמ"ח מ"ש בדברי הטור. וראיתי לה' קול אליהו ח"ב חיו"ד סי' ג' שכ' משם מהר"ם אלשקא"ר סי' כ"ד דאפילו ברובא ברצון מצט' לס"ס וכ"כ בשם הרא"ש והריב"ש בשם התוס' ע"ש ולא זכר דברי התוס' דפ"ק דכתובות ועיין לה' פלתי סי' י"ו והפ"מ ח"א סי' ג' כ' בפשי' דהתוס' דס"ל דאיסור סחורה דרבנן רבים חולקין עליהם ולא מצט' לס"ס ע"ש. וה' פלתי דקצ"ז כ' דלמ"ש הרשב"א סי' ת"א דס"ס עדיף מרוב אפי במידי דרובא עבדי' ס"ס וה' חוות רעת ד"ל ע"ד כתב דוקא במקום שב' הספיקות כנגד הרוב חשיב ס"ס אבל במקום שס' א' אינו מכחיש הרוב אז הס' שהוא מכחיש הרוב כמאן דליתיה ע"ש. נקטי' דמדברי התוס' נראה דרובא לא מצט' לס"ס וכ"כ מרן בכ"מ בפ"י מה' ט"מ דרוב מפילין דבר המטמא ולא הוי ס"ס ע"ש. איברא דק"ל ע"ד דא"כ אמאי תנן בכריתות ד"ז ע"ב דכ"הג מביאה קרבן ואינו נאכל ניזל בתר רובא ועיין למהרימ"ט בראש חיו"ד ע"ש מיהו מדברי הרוקח נר' דאפילו בדאיכא דובא מצט' לס"ס ממ"ש דאשת כהן מעוברת מותרת ליכנס באהל המת משום דהוי ס"ס שמא נקבה ושמא נפל ע"ש והרי נפלים מעוטא הוא דרוב אינם מפילות בדאיתא ר"פ בתרא דיבמות וחשיב ליה ס"ס דלא כהתוס' דכתובות וא"כ תורה יוצאה דאשת כהן אסורה ליכנס לאהל המת דכיון דפלוגתא היא ס' דאורייתא לחומרא וכ"ד מהרע"י הביאו הכנ"הג לקמן סי' שע"א ודלא כהכנ"הג שם שחלק עליו ועיין להנ"ב חא"ה סי' מ"ג איברא דיש להתיר מט"א דהוי טהרה בלועה דאינה מטמאה כדתנן בפ"ז דאהלות ופ' הר"מ בסוף ה' ט"מ וכבר ראיתי להמג"א סי' שמ"ג שתמה על הרוקח בזה ע"ש וראיתי להברכ"י שהביא משם מ"כ דכשנטמאה אמו הוי כמו שנטמא הוא דעובר ידך אמו ע"ש. ואין נר' כן ממתני' דאהלות שהביא המג"א דקתני יצא הא' מת והב' חי טהור וא"א הרי כשיצא הא' מת נטמאה אמו ואפילו ילדתו בשדה דליכא אהל מ"מ נטמאה במגע דא"א לה שלא נגעה בו כשילדתו וכן דייק לישנא דמתני' בפ' המקשה דע"ב דקתני האשה טהורה עד שיצא הולד משמ' דאם יצא הולד ודאי אמו טמאה ובס' מח"ב כ' משם ס' רגל ישרה תי' כיון דעובר סופו לצאת הוי כפלוט ודמי לספוג בפ"ט דכלים וכדאיתא בנזיר דמ"ט ע"ש ותמהני דממתני' בפ"ז דאהלות מ"ד דקתני האשה שהיא מקשה לילד והוציאוה מבית לבית הא' טמא בס' והב' טמא ודאי וכ' הר"מ בפ"ה דס' שמא הוציא ראשו וא"א אמאי לא נטמא ודאי כיון דהוי כפלוט ואין לומר דדוקא בולד חי הוא דאמרי' סופו לצאת הא ליתא דמהראיה דנזיר שהביא נר' דאפי' במת סופו לצאת מיהו הר"ש שם כ' דהס' הוא שמא לא מת בבית הא' ע"ש ואכתי קשה מסיפא דקתני רי"א אימתי בזמן שניטלת באגפיה אבל אם היתה מהלכת הא' טהור דמשנפתח הקבר אין פנאי להלך וא"א אפי' לא נפתח הקבר הי"ל לטמא מס' שמא מת בבית הא' וטמא משום דסופו לצאת וכן אמרי' בהדיא בפ' בהמה המקשה דע"ב שאני עובר דסופו לצאת ודחי עובר סופו לצאת טבעת אין סופה לצאת אלא אמ"ר וכו' ע"ש בתוס' בד"ה כי ול"ד לספוג דשאני ספוג דהו"ל כמונח בכלי כמ"ש הראב"ד בפי"ד דכלים דין ו' וכ"הג אמרי' בפ' כל הכלים ספוג אם יש לו בית אחיזה מקנחין וכ' הטעם משום דהוי כמונח בכלי ע"ש. והרדב"ז הביאו הברכ"י כ' ליישב דברי הרוקח דחיישי' שמא יוציא ראשו ע"ש. ולפ"ז אם עדיין לא כלו חדשי העיבור שרי. וק' דבפ' המקשה אמרי' כשהוציא ראשו אשה מרגשת בעצמ' ע"ש וליישב דברי הרוקח נר' דס"ל דהלכה כר"עק דס"ל בפ' המקשה טומאה בלועה מטמאה ולדידיה י"ל דס"ל דטהרה בלועה נמי מטמאה דכי הדדי נינהו כמו שנר' מסוגיא שם וע"ש להרשב"א בחי' חזרנו על הראשונות דמדברי הרוקח נר' דאפי' המיעוט מצט' לס"ס מיהו י"ל דל"ד ס"ס קאמר אלא דאמרי' סמוך מיעוטא לפלגא והו"ל רובא לפיטורא דכוותה אמרי' בס"פ המקשה בטעמא דהמבכרת שהפילה שליא ישלכנה לכלבים דטעמא משום רובא ורש"י שם נקט ס"ס ול"ד וראיתי לה' שב שמעתא די"א שהוכיח דמיעוטא ל"מ לס"ס מגמ' דיבמות דס"ז דאמרי' חוששין למיעוטא. א"ב ע"ש וא"א אפי' למ"ד חוששין הו"ל להתיר דהוי ס"ס שמא נקבה ושמא נפל דאפי' ר"מ דחייש למיעוטא מודה דבס"ס שרי כדאמרי' בנדה דנ"ט ע"ב ע"ש ואין משם ראיה בלל דשם בנדה אמרי' דר"י מטהר אפילו בס' אחד וע"כ דטעמא משום דאין דרך דם לבוא עם מ"ר דאל"ה הא ס' דאורייתא לחומרא ע"ש בפירש"י בגמ' ור"מ דמטמא בס' א' ברישא משום דחייש למיעוטא וכ"כ הר"ן בחי' שם וכיון דבס' א' מיעוט הוא דהוי א"כ בסיפא דהוי ס"ס הוי המיעוט מיעוטא דמיעוטא ברם מ"ש הר"ן בחי' שם דטעמא דר"י משום דלא חייש למיעוטא הוא תימא דביבמות דס"ז איתא דר"י חייש למיעוטא ע"ש בתוס' וע"כ טעמא דר"י דכיון דאין דרך הו"ל מיעוטא דלא שכיח וגרע טפי ובהא פליגי ר"מ ור"י ועיין בתוס' בפ"ק דכתובות ד"ט ע"א. וראיתי לה' קול אליהו בח"א סי' י"ט שהוכיח מגמ' דנדה הלזו דאמרי' ס"ס בתרי גופי מדמטהר ר"י בס"ס וכן בסי' ך' וסי' כ"א הוכיח משם לס"ס שאינו מתהפך ולהתיר לכתחי' ע"ש. וכבר נת' דטעמא משום דאין דרך ואפילו למאן דטעמא בס' א' מודה בתרי ספיקי משום דהו"ל מיעוטא דמיעוטא איברא דבגמ' בזבחים דע"ד אמרי' ומי איכא מאן דאסר בס"ס והתוס' בריש ביצה הקשו אההיא דנתערבה באלף כולן אסורות אמאי לא שרי מכח ס"ס ש"מ דאפילו לר"מ דחייש למיעוטא מודה בס"ס דשרי וא"כ בההיא דיבמות אפי' דחייש למיעוטא לישתרי מכח ס"ס ועכ"ל דלא הוי ס"ס במידי דמיעוטא הוא דהוי ולא ס' שקול ועיין בחי' במסכת חולין די"א ועיין לה' קול אליהו ח"א חא"ח בס"סי ו' ע"ש:

בס"ס שאינו מתהפך נ"ל להוכיח דלא בעי' מתהפך ממ"ש הריטב"א בחי' קידושין דע"ג דאהא דאמרי' ד"ת שתוקי כשר דרוב כשדים ואי אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש ואי אזלה איהי לגבייהו. הו"ל ס' והתורה אמרה וכו' הק' למ"ל קרא הא בלא"ה ס"ס הוא ושרי מדאורייתא ע"ש ואי איתא הא כי אמרי' בס' א' את"ל פסול לא נוכל עוד לו' שמא אזלי הנהו לגבה אלא ע"כ דלא בעי' מתהפך והריטב"א תי' דאצט' קרא להיכא דידעינן דאזלא היא ע"ש ונוכל לו' דאצט' קרא אפילו רוב פסולין דחיישי' דילמא אזלא היא והו"ל קבוע ואע"ג דהוי ס"ס להחמיר תורה לא אסרה אלא ממזר ודאי ואיתנח לן עפ"ז דברי הב"ש בסי ד' סקט"ל דעמ"ש ה"ה דטעמא דאינה נאמנת לפסול נבעלתי משום דאינה נאמנת להתירו בממזרת אבל כי אמרה לכשר נבעלתי בלא דיבורה כשר לבא בקהל דס' ממזר כשר בקהל הק' דבגמ' דע"ג אמרי' דוקא ברוב כשרין ואומרת לכשר נבעלתי נא נאמנת אפילו ברוב פסולין ותי' דאפי' ברוב פסולין לא חיישי' דאזלא היא לגבייהו דהו"ל קבוע ע"ש והוא תימא דבגמ' גבי הכשר ממזר נקט רוב כשרים ועפי"ה יתיישב שפיר ומה שהק' הב"ש הא ס' שרי בממזרת ע"ש הב"ש נמשך אחר דכרי מרן בב"י שכ' דאפי' לר"א דאמר ספיקן בודאן וס' בספיקן אסור היינו מדרבנן דמדאורייתא כשר כמ"ש בקהל ודאי ולא בקהל ס' ע"ש ותמהני מנ"ל זה ובשיטה שלא נודעה למי דע"ה ע"א כ' דר"א לא דריש בקהל ודאי הוא דלא יבא וכ"ש דלא דריש ממזר ודאי וכו' דהא ס' בספיקן אסור ע"ש מתבאר מדבריו דמדאורייתא הוא ורב פ' כר"א וכ"מ ממ"ש הריטב"א בחי' דע"ג שהק' אהא דאמרי' ממזר ודאי הוא דלא יבא הא רבא ס"ל ביבמות דל"ז כרב דס' בודאן אסור ותי' דרבא לא דריש בקהל ודאי אבל דריש דרשא דממזר ודאי ע"ש הרי דר"א מדאורייתא קאמר וכן רב ורבא דפ' כותיה וצ"ל דהריטב"א ל"ג במילתא דרבא בקהל ודאי וכו' הגירסתנו גם חילוק אמ"ש בשיטה הנ"ל וכ"ש וכו' וכ"נ מדברי הר"מ בפט"ו מה' א"ב דאיסור דאסור הס' בממזרת מדאורייתא ע"ש בדין כ"א וכ"ב:

וראיתי להרב שב שמעתא ש"ב פט"ו שהק' ע"ד הב"ש שכתב דאפילו ברוב פסולין חיישינן דילמא אזלא היא לגבייהו דא"כ בפ"ק דכתובות די"ג דמדמה אומרת לבשר נבעלתי לשבויה ופריך שאני שבויה דרוב פסולים ומשני מסייע ליה לריב"ל דאמר מכשיר ר"ג אפי' ברוב פסולים ולפי דברי הב"ש אכתי ל"ד דשבויה הכל פסולים והבא אפי' רוב פסולים איכא דאזלא היא לגבייהו והו"ל ס' ע"ש ולק"מ דכיון דס' הוא אסור מס' דהתם לכהונה מיירי והג"מ פריך דהכא רוב בשרים ומייתי מדריב"ל דאפילו ברוב פסולים מבשיר והתוס' שם הקשו ש"ה דסמוך מיעוטא לחזקה ותי' דמ"מ ס' הוא ואסור מס' ע"ש והרי הוא מבואר כמ"ש ומ"מ יש להוכיח מדברי התוס' דלא כהב"ש דא"א הו"ל להקשות בפשי' דאיכא דאזלא היא לגבייהו בלא סמוך מיעוטא לחזקה וי"ל דפשיט"ל דמס' אסור אלא דס"ד דע"י סמוך מיעוטא לחזקה איתרע רובא בההיא דטומאה וא"ב רובא להתירה:

מילתא דמבע"ל בגמ' ונשאר בתיקו מדברי הגה"מי בשם כמה גדולים והביאו מרן בב"י בא"ח סי' תל"ז נר' דלא דייני' ליה כשאר הספיקות ע"ש וה"ט משום דהוי ס' דחסרון ידיעה וצ"ל דדוקא בס' א' אבל בדבר הניתר מכח. ס"ס אפי' ס' דחסרון ידיעה מצט' דמרן בב"י לעיל בסי' מ"א גבי בבד ובסי' נ"ה גבי גלודה כ' לדעת הר"מ להתיר בס"ס במידי דנשאר בתיקו ע"ש. והפר"ח לעיל סימן ל' כתב בשם מהריק"ש דבמידי דתיקו הוי ס"ס וחלק עליו ועיין להפ"ת שם ובסי' זה בדיני הספיקות שכ' דב"ז מדרבנן אבל מדאודייתא אפילו ס' דתיקו הוי כשאר הספיקות ע"ש:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה