שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
יורה דעה · סימן קה
א' ד"א בהגה וס' כבוש אסור כ"כ בא"וה והקש' הט"ז אמאי לא מוקמי' ליה אחזקתיה ועיין להש"ך בכ"הכ ולה' פלתי ונ"ל במ"ש הח"י בסי' ק"א דבכבוש כל המשך מע"לע הוי פולט ובולע אלא דאינו נרגש טעמו אלא אחר מע"לע ע"ש וא"כ כל המשך מע"לע הוי כמו נפל איסור למקום שיש בו ס' לבטלו וכ"הג דאיכא איסור ודאי אלא דס' אם יש בו טעם נרגש איתרע חזקתיה כמ"ש ה' תורת יקותיאל סי' ק"ז לחלק בין מאכל לכלי ע"ש , מ"מ בכלי שהיה בו איסור וס' אם עבר עליו מע"לע נר' דהכלי מותר דמוקמי' ליה אחזקתיה וכמ"ש מור"ם בהגה סק"ז ואפי' במש"מ ונשפך האיסור דאורייתא הוא כ' הא"וה סוף בלל כ"ז דהכלי מותר משום דמוקמי' ליה אחזקתיה ע"ש ומ"ש הרשב"א ח"א סי' רי"ח לאסור הכלים בס' איסור ע"ש נר' דש"ה דמיירי בס' בשחי' דאיכא חזקת איסור כנגדה אבל בס' טריפה שרי וכן ראיתי לה' שיורי ברכה סי' נ"ה הביא משם גדול א' דנוהגים להתיר הכלים בס' טריפה משום דמוקמי' לכלי אחזקתיה ע"ש ומ"מ נר' דצריך להשהות הכלי עד אחר מע"לע כמ"ש מהרזל סי' קס"ב הביאו הש"ך סי' ק"ז ע"ש והט"ז בסי' א' סק"ו כ' דשוחט שלא נטל קבלה דאין להתיר הבלים משום דמוקמי' ליה אחזקתיה משום דכיון דהבשר אסור גם הכלים אסורים והוכיח כן ממקוה ע"ש ואפי' לפ"ד נראה דה"ד בבן יומו דהבשר והכלים איסורא דאורייתא אבל בשאינו ב"י כיון דהבשר דאורייתא והכלי דרבנן לא אמרי' דכיון דהכשר אסור גם הכלי אסור וכ"הג כ' הש"ך סימן פ"ו סקי"א דס' ביצת נבילה דשרי היינו אפי' בודאי שהביצה היא מתרנגולת זו אלא דהס' בתרנגולת אם נשחטה כראוי אפילו דהתרנגולת אסורה מס' הביצה מותרת דס' דרבנן ע"ש ול"ק מ"ש עליו הפ"מ שם מההיא דסי' א' ע"ש ועיין לה' שב שמעתא ש"ג פי"ז ע"ש ואע"ג דהס' נולד בשעה שהיתה דאורייתא ועכשיו אחר מע"לע נתגלגל לאיסור דרבנן מ"מ דעת מרן בב"י בסי' נ"ז להתיר במתגלגל וכן ראיתי למהרשר"ם חי"ד סי' ל"ח התיר הכלים שאב"י בס' איסור ע"ש מיהו דעת הד"מ שם בסי' נ"ז ומהריב"ל ח"ג סי' ק"ג דאפי' כלי שאב"י אסור ע"ש ומ"ש שם מדברי האגור י"ל דש"ה דהוי ס' בפלוגתא דרבוותא דכ"הג כ' הת"הד הביאו הש"ך ס"סי נ"ז ע"ש ומה שהוכיח מהרשד"ם מדברי הרא"ה כבר כתב הת"ח בלל נ"ט דלא כ"כ הרא"ה אלא בשכבר שהה ביד הגוי עד שעבר מע"לע עיין בת"ח שם בכללי הס' די"ט ולהש"ך ר"סי קפ"ב ע"ש אבל במתגלגל י"ל דאסור ומ"מ דעת מרן להתיר ואפילו לדעת האוסרין א"צ לשער כנגד כולו כמ"ש הרדב"ז ח"א סי' רצ"ו דבספק איסור א"צ לשער כנגד כולו ע"ש ועיין להכנ"הג סי' א' וסי' מ"ד בהגהב"י אות י"ס ולהש"ד שם סק"ח ולהע"הש סי' מ"א אות ו' ע"ש ומה שהק' הט"ז בשעה שנעשה כבוש הוי נט"לפ ע"ש בבר הק' כ"הג הרא"ם בפ' צו בפ' כלי חרס אשר תבושל בו שהק' אמאי צריך שבירה הא בשעה שנעשה נותר הוי לפגם ותי' כיון דהפגם והאיסור באו כא' הוי כמו לשבח ע"ש אח"ז ראיתי להמג"א סי' תמ"ז סקי"ו שכ"כ ע"ש:
ב' ד"ב או בתוך החומץ נ"ל דעת הר"מ דאפי' בחומץ בעי' מע"לע ממ"ש בפ"ו מה' מ"א דדם האיברים שלא פי' אסור וצריך לחולטו בחומץ או למולחו ובפרק מפנין דקכ"ח אמרי' שאני בר אווזא דחזי לאומצא ולדעת הר"מ ע"כ דחזי לאומצא היינו ע"י חלטה בחומץ דלמולחו אסור בשבת וא"א דכבישה בחומץ לא בעי' מע"לע הא אסור לכבוש בשבת דכבוש כמבושל אלא ע"כ דבעי' מע"לע ומ"מ מהני לדם האיברים שלא פי' לשומטו ועיין להתוס' יו"ט בפי"א דמנחות אמתני' דהבבליים אוכלין אותו חי ע"ש והמנ"י כלל כ' סק"ד כ' דעת הרמב"ם ומאי דא דאמרי' כבוש כמבושל דוקא בדבר חריף ממ"ש בפי' המשנה בפ"י דתרומות משנה יו"ד ע"ש:
ג' ד"ד וכן אם נפל איסור וכו' דבחתיכה בולה חוץ לרוטב דינו בדין צלי וכ"נ מדברי התוס' בפג"ה דצ"ו שכ' אמתני' דירך דלר"י דס"ל דמקצתה בתוך הרוטב משערי' בכולה קדירה ה"נ אם יש בה דקתני היינו אם יש בה עם הרוטב ע"ש ומדלא מוקמי לה בכולה חוץ לרוטב מש' דס"ל דדין צלי אית לה ומתני' תנן כבשר בלפת ודוקא בחלב דמפעפע הוא דא דאמרי' בפכ"ה דנאסרה אפי' בולה חוץ לרוטב ואין לומד דהתוס' מ"ל דמתני' דקתני ירך שנתבשל בה מש' דנתבשלה לחודה הא ליתא דממ"ש בתחי' הדיבור ולא שאר החתיכות מש' דנתבשלה עם החתיכות אחרות ע"ש במהרש"א ז"ל אבל הר"ן בס"פ כ"ה כ' ה"מ בחום של צלי וכיוצא בו אבל חתיכה זו כיון שעומדת בקדירה מתוך שיש הבל ולחלוחית מתפשט בכולה אע"פ שכולה חוץ לרוטב ע"ש ועיין להש"ך סי' צ"ב סק"ג שכ' דהכא שאני באיסור גוש דאינו צלול אינו מתפשט בכל החתיכה בלא רוטב אבל באיסור צלול לא סגי בנטילה אפילו כולה חוץ לרוטב ע"ש ומדברי התוס' דצ"ח בד"ה רבא א"נ כן ועמ"ש שם בחי'. אח"ז ראיתי להנ"ב מ"ק חיו"ד סי' כ"ה שכ' דע"כ לא כ' הש"ך לחלק בין גוש לצלול אלא בשהאיסור אינו דבוק ממש בתולדתו באותה חתיכה אלא נוגע אבל באיסור דבוק בתולדתו ע"י הבל הקדירה מתפשט בכולו אפילו בדבר גוש והוכיח מדאוקמוה התוס' בדצ"ו להך מתני' לרש"י במקצתה חוץ לרוטב ולר"י בכולה חוץ לרוטב ע"ש והוא תימא דהתוס' כ' בהדיא דלפי ר"י אם יש בה דקתני היינו אם יש בה עם הרוטב ואדרבה מדבריהם יש להוכיח להפך מיהו לפירש"י יש לחלק כדברי הנ"ב:
ד' ד"ז או ב"בח כ"כ הטור וכ"ד הד"ן בס"פ כ"ה וכ' הטעם כיון דחנ"נ שמנונית הבשר עצמו אוסרת כמו האיסור עצמו אע"פ שהאיסור עצמו אינו מתפשט ומש"ה כ' שם אמתני' דהלב קורעו ראי בשלה בהדי בשר הלב עצמו אסור אע"ג דשיע גבי שמנונית לא אמרי' שיע ובולע משמנונית הבשר ונאסר אע"ג דאינו בולע הדם עצמו ע"ש דאזיל לטעמיה ול"ק מ"ש עליו הש"ך בס' הארוך סי' ע"ב ע"ש וכ"נ דעת ר"ב במרדכי פ' ג"ה בנמלחה ריאה ביותרת הכבד שלא עם חתיכות בשר שהיו רוצים להתיר שכ' וז"ל ואני ברוך דנתי לפניהם חדא שפ' הגאונים שכ"מ שדבוק האיסור עם ההיתר אמרינן חנ"נ וא"כ צריך לשער כנגד כל הריאה ע"ש הרי דס"ל אי חנ"נ אוסרת אע"פ דאין האיסור מגיע שהרי ליכא רוטב וכ"נ דעת התוספות בדק"י בסד"ה ההיא שב' גבי לב דאי בשלו בהדי בשר נעשה הבשר נבילה ואוסר הלב אע"פ דאין הדם נבלע משום דשיע לפי' רש"ל שם לס"ד דגמ' ולפי' מהרש"א גם למסקנא דגמ' ע"ש הרי דס"ל כדעת הר"ן דבאיסור דחנ"נ אוסר אע"פ דאין האוסר מגיע שם מיהו בדקי"ב גבי דגים ועופות נר' מדברי התוס' דלא ס"ל כן ובדצ"ו בד"ה אפי' כ' דאין אוסר מה שחוץ לציר משום דלא אמרינן חנ"נ אלא ב"בח ועוד אפי' אי אמרי' חנ"נ מ"מ אין האוסר וכו' ע"ש בהרא"ש ובס"הת ולהפ"ת ועיין למור"ם בהגה סי' צ"כ ומ"מ דעת מרן כאן בש"ע דב"בח דחנ"נ אוסר אפי' אין האוסר מגיע וכדעת הר"ן:
ה' אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלעה וכו' כתב הרשב"א בחי' בפכ"ה דק"ח אהא דאמרי' מבלע בלע מפלט לא פלט דחתיכה שלא נמלחה אוסרת אפילו ביבש דדם אינו נסרך ומ"מ נצטרך לפ' לפ"ז דחתיכה שנאסרה מחמת בליעת דם אוסרת היא חתיכה רותחת שבצדה אפי' ביבש ע"ש נר' דס"ל דאפי' בלעה דם ממ"א אחר פליטת כל דמה יוצא ואוסר. וקשה ממ"ש בת"ה דע"א ע"א דאם מלח חתיכה שכבר נמלחה ויצא כל דמה עם חתיכה שלא פלטה כל דמה אסורה ואינו יוצא שוב ע"י מליחה ע"ש ולזה י"ל דס"ל דאינו יוצא כל דמה להכשירה אבל יוצא קצת ממנה לאסור אחרת וכמ"ש התוס' דקי"ב ע"ב בד"ה דגים דיוצא קצת ממנה אע"פ דכבר פלטה כל דמה ואינו יוצא כולה מיהו הרשב"א בחי' שם סתר סברא זו וכ' הטעם דעופות מותרים משום דאינו יוצא כלל ע"ש וקש' ממ"ש בפכ"ה דיוצא אפי' ביבש. וצ"ל דס"ל להרשב"א לחלק בין מליחה לצליה דבמליחה הוא שכ' בדקי"ב דאינו יוצא כלל דבמליחה איירי אבל בצלייה יוצא ובפכ"ה בצלייה איירי נקטי' שחתיכה שבלעה דם אחר פליטת כל דמה לדעת התוס' פולטת קצת ואוסרת אפי' ביבש אפי' ע"י מליחה ולדעת הרשב"א במליחה אינה אוסרת ובצליה אוסרת וגם התוס' י"ל מודו דאינה פולטת כל דמה להכשירה אפי' ע"י צלייה וכמ"ש הד"מ בס"סי ע' משם הש"ד ע"ש והש"ך כתב בפשי' דאינה אוסרת ע"י מליחה וצלייה ועיין להפר"ח ולפי מה שנתבאר יש להחמיר אפי' במליחה וע"ל סי' ע' דין ו' עוד כ' הש"ך דבשר שעדין לא פלט דמו אוסר אפי' ביבש ונראה הטעם משום דדרכו לצאת ובנקל הוא יוצא ע"י מליחה וכ"כ הרשב"ם בפ' כ"ה שם כמ"ש לעיל ועיין לה' מנחת יעקב כלל כ"ח סק"ה ע"ש
ו' או בתחתונה חמה וכו'. כתב הש"ך מש' דבתחתונה צוננת אפי' קליפה לא בעי דבדבר הבלוע לא אמרי' אדמיקר ליה בלע והפר"ח חלק בזה דגם בדבר הבלוע אדמיקר ליה בלע ובעי קליפה ע"ש וכ"נ מדברי התוס' בפכ"ה דקי"א ע"ב בד"ה הילכתא שכ' בדגים שעלו בקערה בא' מהם רותח בין למ"ד עילאה גבר בין למ"ד תתאה גבר קליפ' בעי כדאמרי' בפ' כ"צ אדמיקר ליה בלע ע"ש הרי דאמרי' אדמיקר בלע אפי' בדבר הבלוע ואפי' למ"ש הב"י בכוונתם דאפי' התחתון חם קאמרי כמ"ש הש"ך סי' צ"ד סקל"ב מ"מ איירי נמי בתחתון קר דביה הוא דאמרי' בפ' כ"צ אדמיקר בלע מיהו י"ל דדוקא בבלי הוא שכ"כ דפולט בקל כיון שאין לו בליעה מצד עצמו כמ"ש מור"ם בהגה בשם הש"ד ולפ"ז נקטי' דבכלי אפי' להש"ך בעי קליפה:
הקשה הפרישה דבא"ח סי' תס"ז אסר הטור כל התרנגולת שנצלו עם התרנגולות שיש בה חטה משום דע"י היפוך השפוד נוטף מזה ע"ז ותי' דהכא בתנור שפיו למעלה מיירי דאינו מהפך השפוד ע"ש מתבאר מדבריו דהא דאין דבר הבלוע יוצא בלא רוטב דוקא באיסור למטה אבל אם האיסור למעלה אוסר דנוטף עליו מן האיסור והרשב"א בחי' דק"ח תמה על ד"ז דאין הבלוע יוצא מדתנן השפוד והאסכלה מלבנן באור ע"ש ולפ"ד הפרישה צ"ל דעיקר קושייתו היא מאסכלא אבל משפוד ל"ק דכיון דהשפוד בתוך החתיכה נוטף מהשפוד על צד התחתון של החתיכה ושפיר אוסר מיהו עיקר ד"ז אינו מחוור שהרי עיקר ד"ז הוא נלמד מההיא דחתיכה ע"ג חתיכות וכבר כ"כ המנ"י כלל כ"ח סק"ב ובעיקר קו' הפרישה כ' דנוטף מיהא משהו ולכך גבי חמץ אסר הטור ע"ש:
ז' בהגה אבל כלי וכו'. הש"ך מסתפק בכלי אם אוסר הכל בשמן והפר"ח כ' דבכלי אין חילוק בין בחוש לשמן וכ"כ המג"א סי' תנ"א סקל"ז וכ"נ מדברי הרשב"א בחי' בפכ"ה דק"ח שהוכיח דבכלי פולט הבלוע אפי' בלא רוטב מדגים שעלו בקערה דמדין השפוד והאסכלה ע"ש וא"א נוקמה בשמן אלא ע"כ דבכלי אין לחלק בין כחוש לשמן וטעם ד"ז שכ' מור"ם בהגה בשם ש"ד דבכלי אוסר מבואר שם דכיון דהכלי אין לו פליטה מצד עצמו בנקל פולט אפי' בלא רוטב ולפמ"ש הפ"ת בסי' ק"ב דבלוע בכלי הוי כמו בעין טפי מאוכל א"ש טפי וה' בית דוד בא"ח סי' ר"ב למד מד"ז דבולע בכולו ומשערי' כנגד הכלי ולא בקליפה ע"ש אבל המרדכי חולק עד"ז וסובר דאין חילוק בין כלי לאוכל כמ"ש בהגהש"ד שם וז"ד אפי רברבי שהביא המג"א סי' תנ"א וכנ"ל שכ"ד מרן בש"ע ממ"ש בסי' ק"ח דין ג' אם יש שמנונית על המררה אסור משמע דבלא שמנונית מותר והיינו משום דאינו יוצא בלא רוטב ולב"ע בב' כלים אין נאסרין זה מזה בלא רוטב כמ"ש מהרש"ל בפג"ה סי' מ"ה ונראה מדברי הט"ז סי' צ"ז דאפי' בכלי הבלוע איסור שמן אינו אוסר וה' תורת יקותיאל החמיר בב' כלים באינו שמן לכתחי' ובשמן אפי' דיעבד ע"ש. וכ"ב הב"ח בא"ח סי' תנ"ג והמג"א שם חלק עליו ע"ש:
כתב הט"ז סקט"ז דכלי אינו נאסר ממאכל אם אינו מפעפע ע"ש משמע דבאיסור שמן כלי נאסר ממאכל אבל ה' חוות דעת כ' דכלי אינו נאסר ממאכל אפי' שמן והביא ראיות לדבר ע"ש: