אור ברסלב
שלחנו של אברהם יורה דעה › סימן צד

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

יורה דעה · סימן צד

סימן צג

א' ד"א משערי' בכל מה שנתחב בקרירה וז"ל ריא"ז כ"י דחי' בפ' כ"ש ד"ל אהא דפריך הגמ' ולישהינהו אחר הפסח וליעביר בהו שלא במינו מכאן תשובה לחכמי צרפת שאומרים בכף חולבת שתחבה בקדירה של בשר שבכוליה כף משערי' ולא במאי דנפיק מינה דא"כ אמאי שרי שלא במינו הא משערי' כנגד כל הקדידה עכ"ד וזה דעת העיטור שהביא הטור בסי' צ"ג וע"ש במרן הב"י ועיין לה' חק יעקב סי' תכ"א דין כ"א ע"ש ולפמ"ש התוס' שם דליכא אלא משהו דאין רגילות להשתמש חמץ הרבה ע"ש אין משם ראיה דהוי כמו דידעי' כמה בלע דא"צ לשער כנגד הכלי גם לפי מה שנר' מדברי הגה"מי בפ"א מה' חמץ דמאי דפריך ולעביד שלא במינו היינו משום דהוי נט"לפ ובמינו אסור משום דבאיסורי משהו נט"לפ נמי אסור ע"ש א"ש וריא"ז לטעמיה אזיל שכ' שם דמאי דאסור במינו משום דלכתחי' אסור כמ"ש התוס' שם. ועי"ל במ"ש המרדכי בפ' כ"ש דבכלי חמץ דהתירא בלע לא משערי' כנגד כל הכלי מיהו הרא"ש ס"ל דנט"לפ שרי בפסח כמ"ש הטור משמו בא"ח סי' תמ"ז וס"ל דבליעת כלי חמץ הרבה ואין בכלי ס' נגר מה שבתוכו דמט"ז כ' דהגעלה אחר זמן איסורו לא מהני ליורה גדולה כמ"ש הטור שם סי' תנ"ב ע"ש. ולדידיה קש' מאי פריך הגמ' ולשהינהו וכו' הא בעי' ס' ומשערי' כנגד כולו ואין בכלי ס' נגדו ונ"ל דס"ל כמ"ש הרא"ה בב"ה דק"ט ע"ב דטעם הבלוע משעבר עליו שיעור שנעשה פגום נתייבש בתוך הכלי ולא משערי' בכל הכלי דלא חשיב אלא משהו וה"ט דפריך בגמ' גבי קדירות בפסח ולישהינהו וכו' ע"ש וזה נ"ל דעת ש"הל שהביא הר' בית דוד בא"ח ס"סי ר' וא"צ למ"ש הב"ד שם ע"ש ועוד נר' במ"ש הרשב"א בת"ה הביאו מרן בב"י ר"סי צ"ג דהיכא דאיכא קפילא ואמר דלית ביה טעמא דאיסורא לא משערי' כנגד הכלי דאיכא הוכחה דלא נפק כוליה ע"ש ושפיר פריך ולעביד שלא במינו ע"י קפילא בכל פעם ואמאי ישברו אבל גבי הגעלה בעי' להוציא כל הבלוע ממנו לכך משערי' כנגד כולו גם לפמ"ש מרן בב"י שם דבכלי דק ורחב אפ' שיהיה בו ס' נגר כל הכלי ניחא דרב דאמר ישברו מש' בכל הכלים אפילו רק ורחב ועוד היה נ"ל דבחמץ שע"ע הפסח דאיסורו דרבנן לא בעי' לשער נגד כל הכלי דהוי ס' דרבנן דלא ידעי' כמה נפיק מיניה מיהו מדברי התוס' ורש"י שהוצרכו לומר דטעם חמץ משהו מש' דס"ל דחמץ שע"ע הפסח ספיקו להחמיר ועיין להח"י סי' תמ"ח וכ"נ מדברי ריא"ז שכתבתי ועוד מתבאר בגמ' דחולין דצ"ז ע"ב דאפילו באיסורי דרבנן משערי' בכולו ע"ש בהרשב"א בחי' ועיין למרן בב"ה סי' צ"ח מיהו י"ל דאע"ג דאפי' בא"ד משערי' בכל הכלי מ"מ בנט"לפ דלכתחי' הוא דאסור קיל וא"צ לשער בכלי דכוותה מצינו לענין מכירת איסור לגוי דנט"לפ קיל משאר איסורי דרבנן כמ"ש במ"א והתוס' שם בפ' כ"ש כ' דאע"ג דס"ל לרב נט"לפ שרי מ"מ לכתחי' אסור ע"ש ופריך שפיר ולישהינהו אבל הרא"ש בהגעלת כלי ב"י מיירי ועיין למהריב"ל ח"ג סי' ק"ג והרדב"ז ח"א סי' רצ"ו שנר' מדבריהם דאפי' כשאינו ב"י משערי' בכל הכלי ע"ש ועיין להט"ז בא"ח סי' תנ"א סקכ"ב וכ"ה ובס"סי תמ"ז ע"ש. שו"ר להרמב"ן בלקוטות בחי' שם בפ' כ"ש שהקשה הא בעי' ס' וחמץ בקדירה לאו משהו הוא ותי' דפריך וליטעמיה קפילא וכו' ודחה דאטו בכל פעם לטעמיה קפילא הא חיישי' לתקלה ותי' דאחר הגעלה אפי' כלי חרס לא נשאר בו אלא משהו ופריך ליעביד להו הגעלה ולשהינהו והוי כודאי יש בו ס' ומאי דצוותה תורה גבי נותר וכלי חרס ישבר משום מצות שריפה הוא דאסור להשהותו ולא משום דאוסר המתבשל בו ע"ש והרא"ם בפ' צו כתב דמאי דכתיב וכ"ח ישבר אע"ג דנותן טעם לפגם הוא משום דבבקר מיד הפגם והנותר באים כא' והוי כמו לשבח ואפילו אם ישהנו יותר כבר חל עליו חיוב שבירה ולא פקע ע"ש וה' דברי דוד להט"ז כ' דלק"מ דמאי דהוצרך לשבירה לאו משום דאוסר המתבשל בו אלא דצריך שבירה קודם שיבא לידי נותר וטעון שריפה. ולא שייכא שריפה בבלוע ולכן בעי שבירה קודם שיבא לידי נותר וה' כנסת יחזקאל סי' ט"ו תמה ע"ד וכתב שדברי הרא"ם עיקר ע"ש ולק"מ גם לא ראה דברי הרמב"ן בלקוטות וע"ש מה שתי' לדעת אבי העזרי והרמב"ן דחזרת כבשונות ל"מ מגמ' דזבחים ועמש"ל סי' קכ"ב:

ב' כתב הרב פלתי אפילו אין הקדירה מליאה משערי' בכל מה שנתחב בקדירה ולא שרי אלא מה שחוץ לקדירה ע"ש וכ"כ הפר"ח סי' קכ"א סקט"ו ע"ש וה' בית יהודה אשכנזי הוכיח מדברי מהרש"ל שהביא הש"ך ר"סי זה שא"צ לשער אלא כנגד מה שנתחב ברוטב ע"ש וכ"מ מדברי הסמ"ק סי' רי"ג שכ' וז"ל אבל מה שלא נכנס ברוטב אינו אוסר ע"ש:

ג' ד"ב אם תחב הכף ב"פ וכו'. כ' הש"ך דלדעת מרן בש"ע דחנ"נ דוקא ב"בח אם תחב הכף ג"פ או יותר א"צ אלא ב"פ ששים דכשתחב פעם א' כבר נעשה ב"בח ואז דינו כשאר איסורין וכ"כ לשיטתיה שכ' בסקכ"ב והפר"ח דחה דבריו דמ"מ בשר שנבלע עתה נ"נ שאילו לא היה אלא חצי זית בשר ומשהו חלב ונעשו ב"בח וחזר והוסיף עליו חלב והשלימו לכזית וראי לוקה על בישולו וא"כ בדין הוא דנ"נ ע"ש וע"פ דבריו ניחא מ"ש הט"ז בסימן כ"ז סק"ב ע"ד הב"ח בבשר טמאה בחלב דנ"נ שהרי בעי' כ"א היתר ע"ש די"ל דהחלב הטהור נ"נ מטעם שכתב הפר"ח ועיין בנ"הכ שם וה' פלתי הסכים לדינא כהפר"ח ומדנקט מרן והטור ב"פ אין ראיה שהרי הסמ"ק סימן רי"ג נקט ב"פ ואיהו סובר דבכל האיסורים חנ"נ מיהו לפי מ"ש הת"הד סי' קפ"ב דטעמא דבעי' ב"פ ס' דחשיב ליה בתרי איסורי דבתחי' לא פלט רק טעם חלב ובפעם ב' פלט ב"פח והוי טעם חדש ובתרי איסורי דהיינו ב' זיתי איסור שנפלו זה אח"ז ולא נודע בנתיים בעי' ב"פ ששים כמ"ש המרדכי בפ' הגוזל קמא ע"ש לפ"ז החתיכה ג' ליכא איסור חדש ולא פלט אלא מה שפלט בחתיכה שנית א"כ א"צ לשער אלא בב"פ ס' אפילו תחב כמה פעמים כדברי הש"ך:

ד' ד"ז אינו אוסר אלא כ"ק עמ"ש הב"ח והש"ך בדעת מרן בזה ועמש"ל סי' יו"ד דין א' ע"ש:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה