אור ברסלב
שלחנו של אברהם יורה דעה › סימן סט

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

יורה דעה · סימן סט

סימן סח

א' ד"א צריך להדיח וכו' בשר ששרו אותו בכלי במי הים עלה ע"ד חכם א' לאסור ואין לו תקנה עוד למולחו דכיון דמי הים מלוחים הרבה הוי כמי שנמלח הבשר בכלי שאינו מנוקב והרב משאת משה א"א חיו"ד שו' ך' דחא דבריו והתיר מכמה טעמי תריצי ע"ש:

ב' דם שבשלו או שמלחו דעת הר"מ בפ"ו מה' מ"א ורש"י בפ' הקומץ ובפ' העור והרוטב דק"ך דמדאורייתא אסור אבל דעת כל הפו' דלא אסיר אלא מדרבנן וכן הסכים הפר"ח ולפ"ז ניחא מ"א מהרש"א בפ' חרש דקי"ד ע"א גבי להזהיר גדולים על הקטנים לכתוב טומאה ושרצים ולא לכתוב גבי דם ע"ש די"ל דשאני דם דקיל דיש היתר לאיסורו ע"י בישול ומה שתי' מהרש"א דאין שיעורן שוה דדם ברביעית וטומאה ושרצים בכזית ע"ש כ"כ התוס' בזבחים דק"ט דדם וחלב לא שוו בשיעוריהן ע"ש אבל הר"ן בשם הרא"ה בפג"ה הביאו מרן בב"י בס"סי צ"ח כתב כזית ורביעית חד שיעורא דרביעית כשיקרוש יעמוד על כזית ע"ש ועיין בזבחים דק"ו ע"ב ע"ש בגמ' ובירושל' בפ"ג דשבועות יליף שתיה בכלל אכילה מדכתיב לא תאכל דם ואי בשקרש והתניא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה ודחי מדתניא הקפה את אדם ואכלו חייב ומוקי לההיא דתניא לא אוכל ולא משקה לענין טומאה ע"ש ומדלא מוקי לההיא דדם שקרש לא אוכל ולא משקה בשקרש באור משמע דאפי' באור חיוב וכשי' הר"מ ורש"י ולדעת הפו' דמדרבנן הוא צ"ל דמ"ל דגמ' דילן דפ' הקומץ פליג אירושלמי ע"ש ובס' כ"ד סי' ל"ד הוכיח דדם שבשלו דאורייתא ובכלל דבריו כ' וכן בפ' כ"ה גבי דם שבשלו מוכח דדאורייתא הוא ע"ש ונראה שכיוין למ"ש בגמ' דקי"א כבדא ע"ג בשרא דם דאוריית' וכו' ע"ש בתוס' ובהגהת ב"ד שם נעלם ממנו זה ע"ש וה' פלתי חוכך להחמיר פדעת הר"מ ורש"י ע"ש:.

ג' ואם אחר שהדיח חתך וכו' כ"כ במרדכי והש"ך כ' דמדברי הר"ן בפ"ק דחולין ד"ח גבי הא דאמרי' השוחט צריך שיהיו לו ג' סכינים נר' דאפילו חתך אחר שהדיח א"צ הדחה ע"ש ולדעת המרדכי י"ל הא דצריך סכין לחתוך בשר ולא סגי בהחלבים אע"ג דמ"מ צריך הדחה משום דצריך שפשוף גדול ולא סגי בהדחה כמו דם וכמ"ש הרשב"א בחי' שם ע"ש ומדברי התוס' בפ' השוחט דל"ג ע"א בד"ה מדיחו נר' דאזלי' בשי' הר"ן ממ"ש דלא אידכר הדחה קמייתא משום דחלליה בבי טבחי ע"ש וקתני חותך ומולחו הרי דאחר שחתך זה א"צ הדחה כיון דחלליה בבי טבחי ולפ"ז מ"ש מהרש"א בד"ח בד"ה וליתקין וכו' דמ"ש ואח"כ יחתוך היינו בשר ע"ש ליתא דהתוס' ס"ל כהר"ן כמ"ש וע"כ מ"ש ואח"כ יחתוך היינו חלב והפר"ח תמה ע"ד המרדכי דבההיא דאמרי' אגב דוחקא דסכינא כ' המרדכי והתוס' והרשב"א דדוקא בבי"הש דרותח הוא אבל בצונן לא ע"ש וה' פלתי תי' דדוקא צבי סכין דקשה היא בעי' רותח אבל בבשר דרך הוא אגב דוחקא דסכינא בלע אפילו בצונן ע"ש. וליתא דהא בסכין של טריפה אסיקנא התם הלכתא אפילו בצונן וטעמא כמ"ש רש"י שם דסכין שהוא קשה לא בלעה אבל בסכין של נכרים דשמנוני' ע"ג והבליעה היא בבשר שהוא רך אגב דוחקא בלע וכ"כ הרשב"א בחי' שם גבי פליטה ע"ש והתוס' קיימי אסכין של נכרים דשמנוני' ע"ג וכל דבריהם אזלי בבליעת הבשר מהשמנוני' שע"ג ומה שהוכיחו מדפריך סכין של היתר נמי ולא פריך אשינויא דדוחקא דסכינא. אין ר"ל דליפרוך האי פירכא דהתירה נמי לעיל אשינויא דדוחקא דסכינא דלזה י"ל בין בשר לסכין כמ"ש אלא דר"ל דלמ"ד בחמין ע"ג דס"ל דאגב דוחקא דסכינא בלע בסכין אפילו היא קשה ותק"ל קו' הגמ' ולא יתורץ במאי דמשני אימת חיימה וס"ל דכל הנך אוקמתי דגבי סכין של נכרים איתנהו גם בפלוגתא דסכין של טריפה וכ"כ הרשב"א באי' וע"ש במהר"ם לובלין ומ"ש בראייתם מצנון פליט הסכין ל"ד דהתם מיירי בשמנוני' ע"ג ממאי דאיתא שם אבל קישות גריר לכי פסקי ע"ש בפירש"י ועמ"ש בסי' יו"ד דין א' ולקמן בדין ך':

ד' ספק אם נמלח הבשר או אם הודח הדחה אחרונה כ' הט"ז סקב"ד משם מ"ב שכ' משם הש"ד דס' להקל ככל ס' דרבנן ע"ש וכ"כ הרשב"א בחי' דקו"ו ורי"ו הביאו מרן בב"י סי' ע"ו ע"ש אבל במ"ה דע"ה ב' דס' להחמיר והוכיח כן מההיא דב' דוגי ע"ש ונר' שזה דעת הרי"ף בפג"ה דצ"ג דפ' ברישא דכבשא בל"ק לחומרא והר"ן כ' דיש מי שפ' לקולא דדם שבשלו דרבנן הוא ועיין להתוס' בדקי"א בד"ה דם ועיין לא' משאת משה ח"א חיו"ד סי' ך' ולאע"הש ועמ"ש לקמן די"ד:

ה' ד"ב בהגה מותר בדיעבד כהש"ך אפילו עדיין לא נתבשל מקרי דיעבד כיון דכבר מלח וכ"ד הפר"ח סק"ו אבל המנ"י כלל ה' כתב דוקא אם נתבשל אבל אם עדיין לא נתבשל ל"מ דיעבד כיון שיכול להדיחו ולמולחו שנית ע"ש:

ו' ד"ה א"צ לחזור ולמלוח וכו' כ"ד הרשב"א בת"הד דס"ט ובמ"ה שם דהמלח מפליט כל הדם שבחתיכה ומה שיוצא אחר מליחה מוהל בעלמא הוא ע"ש אבל הרא"ה שם בב"ה כתב דהמלח אינו מפליט אלא הדם שבצדדין אבל מה שבתוך החתיכה אינו מוציא והוי כדם האברים שלא פי' ולכן אם חתך אחר המלוחה צריך לחזור ולמלוח ע"ש וכ"כ הר"ן בפרק כ"ה גבי דגי' ועופות שמלחם זע"ז לדע' הר"מ דמצריך ליתנו במים רותחין אחר מליחה דס"ל דאינו מפליט מה שבתוך החתיכה ע"ש וא"כ אם חתך אחר המליחה צריך לחזור ולמולחו וכ"כ מהרימ"ט חח"מ סימן קכ"ב ודייק לה ממ"ש הר"מ בפ"ו מה' מ"א ד"ט כיצד יעשה יחתוך החתיכ' וימלח ומה לו להזכיר החתוך אם לא להשמיענו שצריך שיחתוך קודם המליחה ע"ש ואין זה ראיה שלא כן כתב הר"מ אלא גבי שובר מפרקתה של בהמה ולא בדין יו"ד גבי דין מליחה דס"ל דשובר מפרק' שאני דהוי כנצרר הדם דאינו יוצא ע"י מליחה אלא ע"י חתוך כמ"ש הש"ך סי' ס"ז סק"ו והפר"ח שם וע"ש להרב פלתי ודלא כהט"ז שם סק"ב אבל במליחה דעלמא א"צ חתוך ומרן אפי' שבדין י"ט כתב ויש מי שמצריך ליתנו במים רותחין סתם כאן דאם חתך א"צ לחזור ולמולחו:

ז' ד"ו אינו פחות מכדי הילוך מיל כ"כ הר"מ וכתב ה"ה סמך לדבריו ממ"ש מולח בשבת משום מעבד ושיעור עבודה כדי מיל וכ"כ רש"י בנדה דצ"ה דשיעור עבודה מיל ע"ש והוא הפך הגמרא בחולין דקכ"ב ובפסחים דמ"ו דאמרינן כדי עבודה ד' מילין וכבר עמד בזה הנ"ב חיו"ד סי' כ"ג ובמ"ב סימן ט"ל וכ' לחלק דעבודה שהיא על ידי הילוך ד' מילין אבל עבודה ממש סגי במיל ע"ש כ' ה"ה שיעור מליחה כשיעור צליה וכ' הב"ח בסוף סי' זה גבי במקום שאין מלח מצוי דהיינו שיעור חצי צליה שהוא כמב"ד ואע"ג דבא"ח סימן רנ"ג כתב הטור שהוא שליש בישול כדעת דש"י אזיל כאן לחומרא וכאן לחומרא ע"ש ועפ"ד ניחא מה שקשה לדעת הר"מ בפ"ו מה' מ"א שכתב דבשר חי אסור לאוכלו אלא ע"י חליטה או מליחה דא"כ ק' מתני' דביצה דכ"ה דקתני בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יכול לאכול כזית צלי רע"א כזית חי ולדעת הר"מ ע"כ ר"עק על ידי מליחה קאמר וא"כ היינו ת"ק דהא שיעור מליחה כשיעור צליה ולפ"ד הב"ח ניחא דשיעור מליחה כשיעור חצי צליה וצלי דקאמר ת"ק היינו צלי כל צרכו אלא דלפי דברי הב"ח הו"ל להטור שם בסי' רנ"ד גבי אין צולין מבע"י למימר דהיינו חצי צלייתו שהוא לחומרא והרב בית הלל בסימן ע"ז כתב בדעת הטור שתופס דעת רש"י שהוא שליש בישול בין לקולא בין לחומרא והכריח כן ממ"ש הטור בא"ח סימן רנ"ג ע"ש וליתא דשם שליש בישול הוא לחומרא והי"ל להכריח ממ"ש בסימן דנ"ד וכמ"ש ובדעת מרן כתב שם דאזיל לחומרא כאן וכאן וכ"כ המג"א שם בסי' רנ"ד ע"ש ודע דנראה דהא דבעי' במליחה שהייה הוא כדי להתפשט כח המלח בעובי החתיכא וכ"מ מדברי מרן בב"י וא"כ בדבר לח כמו דם וכיוצא לא בעי שהייה דמיד מתפשט כח המלח בכולו ובהכי ניחא מ"ש הע"ש סימן ע"ו אות יו"ד ע"ד הר"ן מגמ' דפ' הקומץ ע"ש:

ח' ד"ז בהגה מותר להדיח הבשר במ"פ ד"ז מתוס' בחולין דל"ג שכ' אמתני' דנאכלין בידים מסואבות דמיירי שהודחו במ"פ וכתב רמ"א בתשו' דוקא הדחה בתרייתא אבל הדחה דקודם המליחה ל"מ במ"פ וכל האחרונים תמהו דא"כ קשה קו' התוס' מהדחה קמייתא וה' פלתי תי' דהדחה קמייתא י"ל דהדחה במי גשמים דבעי' דניח"ל וכיון דלצלי בעי ליה לא ניחא ליה וכמ"ש הר"ן ע"ש ואפילו למ"ש הר"ן שם דגם לצלי בעי קליפה מ"מ ניחא ליה לקלוף ולא ילחלח הבשר כדי שיעמוד בו טעמו ואע"ג דבפ' א"מ דנ"ב אמרי' דבעי' עודהו הטל עליו וכ"כ רש"י בחולין די"ג וא"כ י"ל דמיירי בשנגבו מ"מ י"ל בהדחת בשר אחר המליחה דדבר הכרחי הוא לא בעינן עודהו עליו דודאי ניח"ל ודמי לעלה עליה זכר דפ"ב דפרה דאפילו לא ידעו הבעלים וע"ש בהר"ן וכן ראיתי להחזו"ן ברפ"ו דמכשירין דכ' כה"ג לתי' מ"ש התיו"ט שם ע"ש ועיין להרב לב אריה בחולין דל"ג ע"ש ומ"מ דברי הפלתי ל"מ שהרי כ' התוס' בבתרא דצ"ז בד"ה ל"צ דבמי גשמים בעי' דליחשבינהו משקה אף ע"ג דניח"ל וכ"נ מדברי הר"ן שכתב דלא אחשבינהו ע"ש ואם כן אפילו בהדחה בתרייתא י"ל במי גשמים דאפילו דניח"ל מ"מ בעי' דלחשבינהו ואצ"ל במ"פ ולכן נר' דס"ל לרמ"א דמהדחה קמייתא לא ק"ל להתוס' דכיון דמיירי דלא יצא מהם דם ונאכלין בידים מסואבות לא בעי הדחה דעיקר ההדחה משום דם שע"ג החתיכה:

ט' ד"ט בהגה אפי' לא הושם אלא בכ"ש וכו' כ"כ בא"וה דאע"ג דב"ש אינו מבשל שמא מבשל מכח רתיחת המלח ע"ש וכ' הכנ"הג הגהב"י אות ע"ב אע"ג דכ"ש אינו מבשל אלא כ"ק לכ"ע כמ"ש הטור סי' ס"ח הכא אוסר הכל כיון שיש שם דבר הגורם להתבשל כגון מלח וכיוצא מדברים החריפים כ"ש מבשל ככלי א' ולא סגי בקליפ' ע"ש וק"ל מדאיבעיא להו בגמ' בפ' כירה דמ"ב ר"י ארישא קאי ולקולא או אסיפא קאי ולחומרא ואי איתא היכי מצי קאי אסיפא הא כיון דאיכא חומץ וציר גם ת"ק מודה וצ"ל דזה תלוי בצדדי הבעיא דאי ארישא קאי ת"ק מודה בחומץ וציר דאסור גם בכ"ש ואי אסיפא קאי תנא קמא פליג ומסיק דארישא קאי ותנא קמא מודה בחומץ וציר וא"ש דנ"מ מהבעיא גם לת"ק דהלכתא כוותיה מיהו מדברי התוס' והרא"ש שהוכיחו דעירוי ככלי א' מדמפיק כפרק דם חטאת עירה לתוכו מקרא וא"א נימא דהתם מרבה ביש בו דבר חריף ודע דמדברי הא"וה נראה דמסתפק בד"ז וכן המרדכי נסתפק בד"ז ע"ש וכ' הט"ז סקכ"ג דאזלי' בס' להקל ע"ש ובסקכ"ד ועיין להע"הש ריש סי' זה והמנ"י כלל א' סק"ו כ' דס' להחמיר משום דהוי ס' דחסרון ידיעה ול"ד לתיקו דבגמ' דאזלי' לקולא כדרבנן משום דהתם ס' שאין שום אדם יכול לעמוד עליו עד שיבוא אליהו משא"כ בס' דרבוותא ע"ש ועיין להכ"ב מ"ב חיו"ד סי' ס"ד שכ' להפך ע"ש ומרן בב"י סי' ע"ג גבי כברא מתובלת כ' כדעת הרשב"א דס' הנופל בדם שבשלו להקל ע"ש ועמש"ל באות ד' וכמ"ש מור"ם מלח שמלחו בו וכו' עמ"ש הרשב"א בת"ה ד"ק ע"א והרא"ה בב"ה בדק"א ע"א ע"ש:

י' ד"י עכ"ום משמש בבית ישראל וכו' כתב מרן בב"י דוקא ביי"ן דלא אפ' לברורי הוא דסמכי' אטעמא דיוצא ונכנס והכא אע"ג דאפשר לברורי ע"י קפילא סמכינן אטעמא דמנקיותא וריב"א ל"ל האי טעמא ולכך אוסר הכא ביוצא ונכנס ע"ש ותמהני דמדברי התוס' במסכת ע"ז די"ב בד"ה דילמא מתבאר דאפילו לכתחילה סמכינן איוצא ונכנס שהרי התם כך נוהגין ששופתין קדירה ולא חשו חכמים וכמ"ש הריטב"א בחי' שם ועוד דמהגמרא בריש חולין מתבאר דיוצא ונכנס שרי אפי' לכתחי' ואפ' דאפשר לברורי ע"י שנותן לו כזית בשר ודוק' בבא ומצאו ששחט הוא שנותן לו כזית בשר ע"ש. אע"כ נ"ל דעת ריב"א במה שיש לעמוד שם בשמעתא דחולין דמאי מייתי דסמכי' איוצא ונכנס גבי שחי' מההיא דיי"ן הא י"ל דשאני גבי יי"ן דל"ל חזקת איסור אבל בשחי' דבהמה בחייה בחזק' איסור עומדת אה"ן דלא סמכי' איוצא ונכנס וליישב זה נ"ל במ"ש רש"י בפ' א"צ ובכ"ד דחזקת איסור דבהמה היינו איסור אבר מן החי והתוס' דחו דכיון שמתה אזדא ליה איסור אבר מן החי וכ' דחזקת איסור היינו איסור שאינה זבוחה ע"ש ולדע' רש"י צ"ל דס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור כיון דלא פקע איסור אמ"ה עד שבא איסור נבלה ועפ"ז ניחא מ"ש רש"י בריש מכות אהא דאיתא שם חבית של יין שנפל לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה דחיישינן לג' לוגין שלא יהיו במקום אחד כ' דבא ראשו ורובו במים שאובים א' מהדברים שגזרו דפוסלין את התרומה וק' דהא ספיקא אזלינן לקולא כדאיתא בפ"ב דמקואות מ"ב ועפי"ה ניחא דכיון שהיה טמא ולא פקע הטומאה כשטבל עד שבא ס' מים שאובין לא פקע חזקת איסור והיכא דאיכא חזקת איסור בספ' דרבנן אזלינן לחומרא כמ"ש האחרונים בסי' ק"י. מיהו ק' עמ"ש בזבחים דף כ"ט בהא דאמרינן זב וזבה בחזקת טהרה וכי חזו סתרי פירש"י במנו ד' וה' וקשה דאם כן בחזקת טו' הוי ד מחזקי' מטומאה לטומאה והתוס' שם הקשו דבכה"ג לא הוי בחזקת טהרה ע"ש ולכאורה מחלפא שי' ממ"ש בפ' א"צ דלא מחזקי' מאיסור לאיסור וי"ל דס"ל דכה"ג לא הוי לא חזקת איסור ולא חזקת היתר אבל דברי רש"י צ"ע שוב ראיתי שד"ז במחלוקת הוא שנוי דהנה בפרק ד"א ד"ל איתא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף על גב דאכתי א"א היא והתוס' הקשו שם מדאמרינן בהמה בחזק' איסור וכ' דוקא בדרוסה דשכיחא וכהש"ך בסימן נ' דלא כ"כ אלא לרבא אבל אביי נייד מה"ט דבכה"ג לא הוי בחזקת היתר דמחזקי' מאיסור לאיסור ע"ש ולפ"ז ד"ז פלוגתא דא דאביי ורבא וס"ל להתוה' דאפי' לאביי בכה"ג לא הוי לא חזקת היתר ולא חזקת איסור אבל רש"י ס"ל דלאביי הוי בחזקת איסור ודברי רש"י בזבחים הם לשי' רבה ודברי התוס' בזבחים מסייעין ליה להש"ך ובפ"ד דכתובות דכ"ב כ' כיון דאיכא קדושין אלא דס' קרוב לו ס' קרוב לה תו לא הוי בחזקת היתר לכתחי' ע"ש וק' דבפ' ד"א אמרי' בכה"ג בחזקת היתר וצ"ל דהתוס' קיימי אליבא דאביי שם וס"ל דה"ט דאביי דבפ' ד"א דס"ל דלכתחי' לא סמכי' ע"ז דלא כהש"ך ושם בכתובות דע"ה בד"ה ס' טמא מתבאר מדבריה' דבכה"ג מחזקי' מאיסור לאיסור ומ"מ לא הוי בחזקת איסור אלא דהוי ב' חזקות סותרות זו לזו וס"ל כדעת הר"מ בפ"ב מה' ט"צ דבס' בהרת קדמה טמאין מס' וכן נר' מגמרא דנזיר דפריך דילמא כהה טמא מוכח דלת"ק טמאין מספק וע"ש בתוספו' דנזיר נקיטי' דלדעת רש"י לאביי הוי בחזקת איסור ולרבא הוי בחזקת היתר והתוס' ס"ל דלא הוי בחזקת איסור אבל אי הוי בחזקת היתר מחלפא שיטתייהו ועיין למהרימ"ט ח"א סי' פ"ב ועמ"ש בחי' במס' טהרות פ"ד מ"ח ולה' דברי אמת בקו' דמ"ה ולה' שב שמעתא שמעתא ה' וצ"ל לדע' רש"י דרבא פליג אהא דאמרי' בכוליה תלמוד' בהמה בחייה בחזק' איסור וכו' וכ"כ הפר"ח בסי' כ"ט דרבינא לא ס"ל הא דבהמה בחזקת איסור ע"ש ועיין להתב"ש שם ובגמרא דחולין דפ"ו ע"א ודו"ק ומעתה ניחא מה שהקשי' בגמ' דריש חולין לשי' רש"י דאביי שם לשי' דס"ל מחזקי' מאיסור לאיסור והוי בחזקת איסור ול"ד לההיא דיי"ן אבל רבא ס"ל כרבה דלא הוי חזקת איסור ומאי דנייד מאוקמתא דרבה שם משום לכתחי' וכמ"ש התוספות בכתובות ולכך דמי ליי"ן. ועפי"ה ניחא מה שהקשה המנח"י ריש כלל ל"ב עמ"ש הש"ך דלא מהימן גוי מס"לת לומר שנמלגה בכ"ש ולא בכלי א' דאמאי הא בחזקת היתר היא דיוצא ע"י מליחה ע"ש ועפי"ה ניחא כיון דהשתא אכתי לא נמלח מחזיקין מאיסור לאיסור מיהו הוי בחזקת היתר דיכול לאוכלו חי כמ"ש עוד המנ"י שם ועיין למור"ם בהגה בס' אם נמלח בתוך ג"י דשרי משום דהוי ס' דרבנן ע"ש ועפי"ה ניחא דעת ריב"א דבגמ' דחולין מיירי בדלא איתחזק איסורא אבל באיתחזק איסורא ל"מ יוצא ונכנס והכא איתחזק איסורא כמ"ש הש"ך:

י"א אשה ששכחה אם מלחה הבשר התיר הט"ז דהוי ס' דרבנן ול"מ איתחזק איסורא והנ"הכ חלק עליו דהוי איתחזק איסורא והוכיח כן מדאצט' לנאמנותו דמסל"ת ולא שרי משום דהוי ס' דרבנן ע"ש ולזה י"ל דמאי דאצט' לנאמנו' דמסל"ת משום דאפשר לברורי ע"י טעימה דקפילא והיכא דאפ' לברורי לא אזלינן לקולא בס' דרבנן וכ"נ ממ"ש התוס' בחולין דכ"ח ע"ב בד"ה לפי ע"ש וכ"הג כ' הפ"ח בסי' ק"י בס"ד למ"ד ס"ד לחומרא מדרבנן ע"ש ובזה י"ל מ"ש המש"ל בפ"ז מה' תרומות בהא דאמרי' בפ' הערל לר"ל דתרומה בז"הז דרבנן אנדרוגינוס מאכיל דאזלי' לקולא דא"כ בפ' האומר דקידושין גבי קידשה לדעת אביה ונשאת שלא לדעת אביה דחיישי' שמא מיחה אמאי הא ס' דרבנן הוא דמדאורייתא ארוסה אוכלת בתרומה ע"ש. די"ל דש"ה דאפשר לברורי בדעת האב. מיהו מההיא דסי' ס"ח גבי מליגה קשה להט"ז והפר"ח כ' דש"ה דיש להם טירחא וה' בית יעקב סימן קע"א כ' דש"ה דחיישינן שמא נתכוון להכשילו ע"ש וליתא דל"ח להכשיל כמ"ש בסי' קי"ח רל"ב ע"ש:

י"ב אשה א' שמלחה בשר ושומן דהיתר ונפל לה ס' אם מלחה עמהם חלב הצ"צ אסר דהוי ס"ד וכן הסכים הפר"ח והפלתי התיר ע"י קליפה ע"ש ונר' דאם השומן לבדו הוי רוב נגד החלב דאמרי' סלק את שאינו מינו כמי שאינו ומיהו רבה עליו ומבטלו ולא הוי אלא ס' דרבנן ולקולא וכמ"ש מרן בש"ע סי' צ"ח ד"ב וע"ש בהט"ז. מיהו להסוב' דמחזקי' מאיסור לאי' כמש"ל יש מקום לאסור אפי' לא מלחה אלא שומן ונפל הס' אם מלחה עמו חלב דאע"ג דשומן וחלב מ"במ הוא מ"מ ספיקו להחמיר כיון דאיתחזק איסורא והצ"צ התיר בזה משום דהוי ס' דרבנן ולקולא ועפר"ח ולה' פלתי:

י"ג בהגה או מסל"ת. כתב מרן בב"י הטעם דנאמן גוי מסל"ת משום דם שמלחו דרבנן וכהד"מ דבלא"ה דם שבישלו דרבנן ע"ש וראיתי בס' בית יהודה לא' מרבני האשכנזים שכ' משם ס' רביד הזהב דלכך נקט מרן דם שמלחו משום דקודם שנפלט הוי דם שלא פי' ושרי ואחר שפי' ט"י מליחה שבא לכלל איסור הוי דרבנן אבל בבישול קודם הבישול הוי דאורייתא רק מצד אחר בא לו שהוא מדרבנן ע"י הבישול וס' להחמיר כמ"ש הש"ך בסי' ק"י בדיני ס"ס אות י"ט ודחה דבריו דאינן קיימי אבשר ולא על הדם ובשעה שבא איסור לבשר ע"י בישול הוי דרבנן ע"ש וליתא דבתחי' הבישול פלט ובלע ובסוף הבישול הוא דהוי דרבנן כמ"ש. התוס' בחולין דקי"א בד"ה דם דאורייתא והרשב"א בת"ה דע"ה והכנ"הג סי' זה אות ש"ה ע"ש ועיין לה' בית יעקב סי' קע"א ועיין להרשב"א בחי' שם ולהרא"ה בב"ה בדע"ה ולהע"הש סי' ע"ו אות יו"ד ע"ש. ומן האמור י"ל עמ"ש מרן בב"י דטעמא דהרשב"א דלא אסר במתובלת משום דם שבישלו דרבנן וס' להקל ע"ש שהרי הרשב"א בת"ה כ' דבתחי' הבישול נאסר דאכתי דאורייתא הוא מיהו לפמ"ש מרן בב"י בסי' נ"ז גבי ס' דרוסה דאם לא נודע התערובת עד שנעשה דרבנן שרי ע"ש ניחא. והש"ך בסי' ק"י לשי' הד"מ בסי' נ"ז הוא ובס' בשמים ראש סי' ל"ד כתב בחתיכת רם שנמצאת בקדירה ובאותו יום הקיז דם שם דתלי' בדם הקזה כיון דחזקת כלי ישראל בדוקים מדם אבל אין להתיר דהוי ס' דרבנן דדם שבישלו דרבנן דהעיקר הוא דדם שבישלו דאורייתא ע"ש מש' דאי דם שבישלו דרבנן שרי דהוי ס' דרבנן והפליטה והבישול באין כא' ובעיקר ד"ז דמסל"ת מהני כאן לפמ"ש הט"ז ר"סי צ"ח לדעת הרשב"א והרא"ש דדוקא במידי דבעי עדות אבל במידי דבהוכחה סגי וע"א נאמן גם מסל"ת נאמן ע"ש א"ש דנאמן כאן מסל"ת ובגמ' בפ' הגוזל דפריך מתרומה דמסל"ת נאמן צ"ל דבתרומה להחזיקו בכהן צריך ב' עדים וכ"כ הר"מ בפ"ך מה' א"ב ע"ש ודוקא להעיד על החתיכה סגי בע"א אבל להעיד על האדם להחזיקו בכשרות צריך ב' עדים והמח"א בה' ערות סי' י"ט ייחס סברא הלזו להר"מ בה' מעשר ע"ש ועיין למרן בכ"מ שם בה' א"ב ע"ש וכן בשבויה דפריך מינה שם ס"ד דבעי ב' עדים להעיד עליה ומסיק דבשבויה הקלו:

י"ד די"ב ואין להשהות וכו' משמע דחייש לתקלה אפילו לזמן מועט ובס"סי פ"ו מבו' דבזמן מועט ל"ח לתקלה וע"ש להט"ז ולהש"ך סי' נ"ז גבי ס' דרוסה וכבר עמד בזה המנ"י כלל ד' סק"ו וכ' דדוקא בס' הוא דל"ח לזמן מועט ע"ש. וא"צ לזה דכבר כ' הט"ז בסי' פ"ד סק"ז דבדבר דלא בדיל מיניה חיישי' אפילו לזמן מועט שמא יתערב ע"ש ועי"ל דש"ה דאיכא פסידא דבס' דרוסה וס' טריפה אי לא משהי ליה אזיל לאיבוד וכ"כ התוס' ב"ב קמא דקט"ו לחד תי' דבדבר דאיכא הפסד לא חיישי' עי"ש וע"כ דלזמן מרובה אפילו איכא הפסד חיישי' כדמוכח מההוא דשרקפא דחולין דנ"ג ע"ש ועיין לה' בית יעקב סי' קנ"ה מיהו התוס' שם בחולין משנו לה לההי"א דשרקפא ע"ש ועמ"ש הטור בסי' נ"ז בשם הרשב"א ב"א ונ"ל מדברי הר"מ בפי"א מה"ש דאפילו לזמן מועט ואפילו איכא פסידא חיישי' לתקלה והוא ממ"ש ואם השהה הזכר והנקבה כ"א יום כשרים ושינה מלשון הגמ' דאמרי' ומשהו ליה וכן בפי"ב מה"ת די"ב כתב דאין תקנה לחבית של יין וכו' והיינו משום דחיישי' לתקלה וכ"ד התוס' בפסחים דל"ד בד"ה בשליקתא וע"ש במהרש"א שנעלם ממנו דברי התוס' דקמא ע"ש אבל מדברי התוס' בפא"ט דנ"א ע"ב בד"ה עמדה שהקשו כיון דמע"לע סגי אמאי ירעו ע"ש נר' דבזמן מועט ל"ח לתקלה דא"א מאי קו' נימא דמשום דחיישי' לתקלה וברעיה כיון דאתקצצי לרעיה ל"ח כמ"ש בגמ' דיומא דס"ו ונ"ל דאפילו בודאי איסור ולא בדיל ל"ח בזמן מועט מדאמרי' שם ביומא דטעמא דר"י דאמר ימותו משום דחיישי' לתקלה ובריש שבועות תנן יקרבו ז"בז ול"ח לתקלה ועפירש"י שם די"א בד"ה וכולן ובתוס' בד"ה פר ועכ"ל דבזמן מועט ל"ח לתקלה משום הפסד הוא דמלישנא דיקרבו ז"בז מש' דמשהה אותם לכתחי' ועיין למהרש"א שם די"ב בד"ה וממאי ועיין במעילה סדי"ד ומן האמור י"ל מ"ש המש"ל בפ"ט מה' מעשר דין ט' עמ"ש רש"י בסוטה דמ"ח דטעמא דתרומת מעשר של דמאי נותנה לכהן ולא ימכרנה דילמא משהי לה גביה ואכיל לה דמה יענה למתני' דגר שנתגייר דגבי חלה דקאמר עלה בירוש' ומוכרה ע"ש. ועפי"ה ניחא דגבי חלה כיון דעיסה היא או לחם וראי לא משהה לה לזמן מרובה דמתעפשת היא אבל בתרומת חטין חיישי' שמא משהה לה לזמן מרובה גם ניחא מ"ש השע"ה שם ממתני' דפ"ג דדמאי ע"ש ועיין ס"פ חלק גבי תרומות ומע"ש יגנזו ע"ש:

ט"ו די"ד בטלה ברוב הק' הש"ך הא כשיבשלו יחד נבלע בו טעם דם והפר"ח תי' דהכא שאני דכשיבשלו הוי דרבנן דדם שבישלו דרבנן והוי כמין בשא"מ באיסורא דרבנן דמסיק הש"ך סי' ק"ט דבטיל ברוב ע"ש ולפי מ"ש לעיל מדברי התוס' והרשב"א דהפליטה בתחי' הבישול ולא הוי דרבנן אלא בסוף הבישול ליתא ועיין להפלתי מה שתי' לקו' הש"ך ולהט"ז סי' ק"ט סק"ב:

ט"ז ד"ך בשר שנמלח וכו' מותר כ"כ רש"י וטעמא דאחר ששהה שיעור מליחה לא הוי רותח וכ' מרן בב"י דלפ"ז סכין שחתך בו בשר אחר ששהה כדי מליחה מותר דלא כאגרת הר"י שהביא הטור ע"ש ונ"ל די"ל דרש"י מודה בזה משום דוחקא דסכינא בלע כדאמרי' בפ"ק דחולין ד"ח ואע"ג דהתוס' שם כ' דדוקא בב"הש דרותח קצת הוא דאמרי' אגב דוחקא דסכינא בלע ע"ש כבר כתבתי בחי' דרש"י ס"ל דאפי' בצונן אמרי' כן ועי"ל דבשר אחר ששהה כדי מליחה נמי רותח קצת ואע"ג דאין מליחה לכלים י"ל ברותח קצת יש מליחה ועיין להת"הד סי' קס"ב וא"ש דברי הטור שהביא דברי רש"י ודברי הר"י באגרת בסתם ומה שלמד הטור בסי' ע"ו סכין משפוד גבי צלי אע"ג דסכין אית ביה דוחקא יותר משפוד י"ל כיון דנורא משאב שאיב אין לחלק ולפ"ז מה שהביא ראיה הד"מ כאן לדעת הטור מסי' ע"ו ליתא מיהו רש"י שם גבי סכין טריפה כ' דגבי סכין דקשה לא אמרי' אגב דוחקא דסכינא בלע ע"ש ומשם יש להוכיח דס"ל דדוקא ברותח קצת ממ"ש דטעמא דמ"ד מדיח משום בי"הש צונן ולמ"ד בחמין לא כ' דס"ל בי"הש רותח דנר' דס"ל דאפילו צונן אסור משום דוחקא דסכינא דלא כמהר"ם בתוס' בד"ה משום ע"ש וא"כ למ"ד בחמין תק"ל דהתירא נמי בלע אמ"ה בתחי' שחי' אלא ע"כ דוקא בחם קצת כמ"ש התוס':

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה