אור ברסלב
שלחנו של אברהם יורה דעה › סימן מב

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

יורה דעה · סימן מב

סימן מא

א' ד"א מרה שניקבה טריפה. בגמ' פס' ר"י כריב"י דמרה שניקבה טריפה דלא כר"ח ב"א דאמר מרה יחידאה היא והא דלא פריך הגמ' והא אמרה ר"י חדא זימנא הלכה כסתם משנה כדפריך בתר הכי כ' מהרש"א ז"ל שם בתוס' כיון דרבים פליגי עליה לאו סתמא הוא ע"ש וכן איתא כגמ' בפ' מרובה ר"ע ור"י כסתמא יחידאה לא אמר מיהו התוס' שם הוכיחו מגמ' בפ' המוציא ופ' החולץ דאפי' סתמא דיחידאה א"ל לר"י הלכה כסתם משנה וכ' ליישב הגמ' שם בב' פנים ע"ש. ויש לכוין דברי מהרש"א כתי' בתרא שכ' שם ע"ש ומ"מ קושטא הוא דר"י א"ל הלכה כסתם משנה אפי' כיחידאה ומעתה מ"ש מרן בכ"מ בפי"ד מה' מע"הק די"ג כדעת הר"מ דפ' ג' רגלים דלא כסתם מש' דריש ר"ה משום דכיחידאה אתיא לא כ"כ אלא לדעת הר"מ אבל ר"י גופיה אמר אפילו כיחידאה כמ"ש התוס' מיהו מדברי התוס' שם בפא"ט דנ"ה ע"ב בד"ה בלשון נראה דס"ל דקושטא הוא דכיחידאה לא אמר מדלא דחו הפי' שכ' דבלשון יחיד משום דאתיא כיחידאה אלא משום דהוי סתם במתני' ומחלוקת בברייתא ולא דחו בפשי' מדאמרי' ה' כסתם משנה ומה שהוכיחו התוס' בפ' מרוהה מפ' החולץ י"ל דהתם לאו יחידאה היא דכבר מייתי הגמ' שם לעיל ההיא ברייתא דבכרם ביבנה דס"ל כר"מ גם מ"ש מפ' המוציא י"ל דהתם ר"י הוא דפליג אר"ש והוי יחיד נגד יחיד אבל היכא דרכים פליגי עליה אין ה' כסתם ומ"מ שמעי' מדברי התוס' דאי סתם במתני' ומחלוקת בברייתא אפילו סתמא כיחידאה ה' כסתם משנה וגם ר"י ס"ל הכי וזו היא שקש' ע"ד מהרש"א דהא בהאי דמרה סתם במתני' ומחלוקת בברייתא ואמאי אצט' ר"י לפ' כריב"י וי"ל דהו"א סמי מכאן מרה וכ"הג איתא בריש כריתות עי"ש בפירש"י ועיין להע"הש:

ב' אי איכא לתלות בניקב ביד הטבח תלינן כמו ריאה בסימן ל"ו דתלי' במקום דמשמש' ידא דטבחא מרן בב"י בשם הרשב"א וכ"נ מהגמ' דמ"ט דקאמר תלינן כמו דתלי' בזאב שנטל ב"מ וכיון דתלויא בזאב בכולהו ב"מ מיירי כדאי' בפ"ק גם תלייא בידא דטבחא בכולהו מיירי וה' שבט יהודה דל"ד נסתפק בניקבה המרה היכא דתלי' במשמשא ידא דטבחא אי בעי' דמשמשא בכח כמו בריאה משום דעורה קשה טפי מריאה וכ' את"ל בניקבה בעי' בכח מ"מ בחסרה המרה ויש לתלות לא בעי' בכח ע"ש טעמו והע"הש הסכים דבניקבה בעי' בכח כמו בריאה וכ"נ עיקר ועיין להש"ד ועיין לקמן גבי סירכא:

ג' אם ניקבה כנגד הכבד והכבד סותמו כשרה. רש"י בדמ"ג כ' במקום דיבוקה בכבד וכ"כ התב"ש דבעי' שלא נפרד מהכבד אבל מלשון הר"מ בפ"ו דין ו' שכ' ואם לא נסתם הנקב אע"פ שהוא סמוך לכבד טריפה משמע אפי' ניקב למטה במקום שאינו דבוק בכבד אם אח"כ נסתם דהיינו סביך וסריך כשרה וכדין ריאה הסמוכה לדופן דאי סביך וסריך כשרה ולא אמרי' בפ' בהמה המקשה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר אלא אם ההיתר נעשה ע"י אדם כמ"ש הפר"ח בסימן ל"ו גבי קרום שעלה מחמת מכה ונ"ל דרש"י לשי' אזיל שכ' שם בד"ה אינו קרום דריאה שניקבה ודופן סותמתה ה"ט דמהני משום סתימא דמעיקרא ע"ש דנר' דסתימה אחר שנטרפה לא מהני וס"ל דבריאה גופה לא בעי' סביך וסריך ובגמ' דמ"ח דאמר רבינא והוא דסביך וסריך רבינא פליג אר"ן וכמ"ש התוס' שם בדעת שר שלום ולכך בדמ"ח כ' רש"י לחלק בין קרום שעלה מחמת מכה בין ריאה שניקבה ודופן סותמתה דהך סוגיא אליבא דרבינא אבל לר"נ א"ש בפשי' משום דהוי סתימה דמעיקרא וכמ"ש בדמ"ג ולפ"ז לרבינא דלא בעי סתימה דמעיקרא מודה רש"י דאפילו ניקבה למטה וסביך וסריך כשרה כמו ריאה ועיין להש"ד:

ד' ואם ניקבה הכבד כנגדה טריפה. גמ' דמ"ח ואם עלה בנקב הכבד קרום ונסתם כ' התב"ש דטריפה דכיון שנטרפה שוב אין לה היתר ע"ש והיינו אי בעי' סתימה דמעיקרא ואי לא בעי' סתימה דמעיקרא מ"מ טריפה משום דסופו ליפסק וכמו קרום שעלה מחמת מכה בריאה ועיין להמח"ב:

ה' נסרכה המרה למ"א כשרה כ"ה במרדכי פא"ט סימן תרי"ז מעשה במרה שנסרכה לצלעות ומצד הכבד והכשירוה ע"ש אבל בהג"המ כתב יש לשאול לאותם האומרים אין סי' בלא נקב אם סי' נמשכה מן המרה או מסומכיה דטחול אם יש לחוש לנקב א"ד דוקא ריאה ששואבת וכו' ע"ש משמע להסו' דטעם טרפות הסי' משום דסופה למנתק במרה הא אין סופה לינתק וה"ט משום דעורה קשה טפי מריאה וכ"מ בת"הד סי' קס"ג ומזה ראיה לדברי הרב שבט יהודה שהבאתי לעיל אבל הר"ן גבי קשיתא דזיתא דאשתכח במרה כ' דעור המרה דק ורך טפי מריאה והביאו הע"הש לעיל ונראה דאותם המכשירין במרה שנסרכה שהביא המרדכי ס"ל דטעם דטרפות סירכא משום דסופה להתפרק אבל למ"ד אין סי' בלא נקב טריפה ועיין להת"הד במה שהוכיח מדברי המרדכי שהביא דברי הגאונים ומסקנתו שם דבכל איברים שנסרכה טריפה כמו ריאה ומרן בב"י בס"סי מ"ו כתב דהא"ח חלק עליו ופ' בש"ע בס"סי ל"ו דכשרה וכ"כ בת"ח כלל פ"ח וכן הסכימו הש"ך והט"ז אבל הפר"ח בס"סי ל"ז והתב"ש ס"סי ט"ל הסכימו לאסור והצ"צ סי' ט' כתב מרה שהיתה בולטת בין הצלעות לחוץ בין עור לבשר ונמצאת המרה שלימה ונפחוה ועלתה בנפיחה כשרה דאי משום דנסרכה בצלעות הא אין סי' אלא בריאה ועוד כיון שיש נקב בצלעות הוי כמכה בדופן דתלי' בדופן ואי משום דחיישי' שמא ניקב בקוץ והגיע לחלל הא תלי' להקל כמ"ש בש"ע סי' מ"ט ועוד הרי העור שלים בחוץ ולא חיישי' לקוץ והפר"ח הסכים לדבריו בנמצא העור שלים ובהא דוקא הוא דתלי' להקל בסימן מ"ט ועמש"ש:

ו' דין ב' ניטלה ביד או חסרה וכו' רפא"ט תנן ניקבה המרה וכ' התוס' וכל שכן ניטלה ע"ש וק' כיון דניטל גרע מניקב א"כ רבנן דפליגי אריב"י ומכשרי בניקבה המרה מודו בניטלה דטריפה דהא לא שמעי' להו דפליגי אלא בניקבה וא"כ הגמ' שם דפריך והא איכא חרותה ומשני רבנן היא ואפיק מרה אכתי כי אפיק מרה בע"כ למתני ניטלה המרה ואכתי והא איכא חרותה ולפמ"ש הרשב"א בת"ה רמ"ג דטרפות הכבד לאו מחמת עצמו אלא מצד המרה ע"ש א"ש דניטלה המרה בכלל ניטל הכבד ובהכי ניחא מ"ש הע"הש בסי' מ"א לדברי הרשב"א הללו מאי משני אפיק מרה דכי מפקת מרה מפקת נמי ניטל הכבד ואכתי י"ז הוו ע"ש. ועפי"ה ניחא דרבנן מודו בניטלה המרה וא"כ בע"כ ליתני ניטלה הכבד מיהו התוס' שם כ' דטרפות הכבד הוא מצד עצמו דיכול להיות ניטל בשר הכבד ועדיין הסמפונות והגידין קיימים והמרה תלויה בהם והדק"ל מאי משני אפיק מרה וי"ל דמ"ל להתוס' דרבנן פליגי אפילו בניטלה מדאהדרו ליה מישפוך לארץ מרירתי דמשמעות מעות ישפוך הוא ניטלה כמ"ש הפ"ת ואי מודו בניטלה גם לדידהו קש' וכ"ד הר"מ בפ"ו והרשב"א דניטלה המרה או חסרה טריפה אבל המרדכי והגה"מי כתב משם ראבי"ה ורש"י דמכשרי בניטלה המרה וכ"כ בשם הרי"ף והפ"ת הוכיח מדתנן חסרה הריאה וגבי מרה לא קתני חסרה מש' דכשרה ואח"כ כ' חסרה הריאה היינו חסרו מהאונות ע"ש ונעלם ממנו הגמ' שם גבי חסרה הריאה דפריך היינו ניקבה ומוקי לה בחיסרון מבפנים או לר"ש אצט' ע"ש והרדב"ז סי' קמ"ה כ' טעם המכשירין בניטלה ומיטרפי בניקבה דניקבה לאו משום נקובת המרה אלא משום שנשפך מה שבתוכה בשאר איברים ומפסיד להו והע"סש כ' ולא משמע הכי בגמ' דמ"ח דאמרי' טרפיות דלאו בר מיניה לא קא חשיב ע"ש והיא גופה קש' ע"ד הרשב"א דטרפיות הכבד משום מרה מגמ' הלזו וכבר כתבתי בסי' מ"א ליישב זה ודון מינה ואוקי באתרין וההיא דפא"ט דאמר חייא ב"ר ח' טרפיות אית בנקובה וא"ת ט' מרה מאן קתני לה וכו' הכל הוא מדברי חייא ב"ר וס"ל לחייא ב"ר דלית הילכתא כריב"י:

ז' ד"ג וטועמו בלשונו כתב הש"ך הטעם דשרי לטעום משום דרובא יש בהן טעם מר וכ' הפר"ח דמ"מ ליתסר משום דם וכ' המנ"י כלל פ"ח והתב"ש דמיירי במריח מקום הטעימה וה' באר יעקב כ' כיון דדם הכבד אינו אסור אלא מדרבנן לא אסרו הטעימה דטעם איסור הטעימה משום דאתי למיכל מיניה ובדרבנן לא גזרו ע"ש וליתא דבחולין דקי"א איתא קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח ומתבאר שם בגמ' דטעמא משום דלא אפ' למטעמיה דאסור לטעום כפירש"י שם והרי התם דם שמלחו ושבישלו הוא דאינו אסור אלא מדרבנן ואסרו לטעום ועיין בגמ' שם בכבדא עלוי בישרא דאמרי' דם דאורייתא וע"ש בהתוס' וביבמות רפ"ט התורם קישות ונמצאת מרה קאמר בגמ' דאפשר למטעמיה וכ' התוס' דיפריש מיניה וביה ויטעום והתם תרומת פירות דרבנן היא הרי מוכח דאפילו באיסורי דרבנן אסור לטעום ועיין להמח"ב:

ח' כתב בת"ח כלל פ"ח הא דסמכי' אטעימה משום דכדאי הם המכשירין בניטלה המרה לסמוך עליהם ע"ש וכ' ה' משבצות זהב הא דסמכי' אטעימה אפילו בבהמה ולא תימא דוקא עוף דאי' דאמרי הואיל ויש עופות שאין להם מרה ה"ה ניטלה המרה במין שיש להם מרה אבל בבהמה לא דליתא דמאן דמכשיר ניטלה המרה אפילו בבהמה מכשיר ע"ש וכ"ן מדברי תשו' מימוניות ה' מ"א סי' ו' דמאן דמכשיר אפילו בבהמה מכשיר ע"ש אבל הרשב"א ח"א סי' ק"ח אחר שכ' לאסור עוף הבא לפנינו ולא אשכח מרה כ' וז"ל וזה כדעת מי שאוסר עוף שחסרה המרה ועליו אנו סומכין ולא כדעת מי שמתיר הואיל ובמין העוף יש בלא מרה דליתא דאין מין מחזיק מין ע"ש הרי דהמתיר דוקא בעוף הוא דמתיר וזה נראה דעת הגאונים שהביא הכולבו וס' האורה שהובאו בת"ד סי' קנ"ה שלא כ' דין טעימה אלא בעוף ע"ש והר"מ דקדק בלשונו וכ' חסרה המרה בין בבהמה בין בעוף ומ"מ לדינא ודאי סמכי' אטעימה אפילו בבהמה כיון שיש מכשירין ניטלה המרה אפילו בבהמה כמו שנראה מדברי התשו' מימוני' וכן הסכים המח"ב:

ט' לא נמצאת מרה ונאבד הכבד קודם הטעימה הכנ"הג הגהב"י אות כ"ו התיר משום דהוי ס"ס שמא הלכה כמ"ד חסרה המרה כשרה ושמא אם היה הכבד קיים היה טועם בו טעם מד והביא מ"ש הש"ך דע"פ הרוב הכבד טעמו מר והאחרונים חלקו על הש"ך דאדרבה ע"פ הרוב אין טעמו מר וכיון דהרוב אין טעמו מר אין לצרפו לס"ס ועיין מ"ש בפרט זה בסימן ק"י ע"ש והמח"ב מסיק דהכל לפי טבע המקום ע"ש ומ"מ נר' דאם בדקוהו ואין טעמו מר ונאבד קודם צליה דאסור דכיון דהשתא אין טעמו מר. נאמר דגם אחר צליה כן והש"ך לא כ' אלא בלא בדקוהו כלל ודלא כה' שבות יעקב ח"א חא"ח סי' כ"ג שכתב משם הש"ך דהרוב טעמו מר קודם צליה ואחר צליה יע"ש דליתא כן בש"ך וכמ"ש הכנ"הג מכח ס"ס:

הרב זכרון יוסף כ' כיון דמרן בש"ע פ' כמ"ד טריפה אינו נכנס בגדר ס' והמח"ב אות ל"ו מסיק דעבדי' שפיר ס"ס בכ"הג ובאות ן' חזר לקיים דבריו ושכן נוהגין להורות ולעשות ושכן מהרשד"ם נשתמש בס"ס כ"הג ע"ש ובס' בעי חיי חיו"ד סי' ק"מ הביא מ"ש מהרשד"ם סי' נ"ב להתיר חתיכה שיש בה חלב שנמלח' עם חתיכות אחדות ויש ס' באותה חתיכה משום דהוי ס"ס שמא לא נגע בחתיכות האחרות ושמא הלכה כמ"ד במליחה סגי בקליפה וכ' עליו כיון דמרן פ' דבעי ס' לא נכנס בגדר הס' ומהרשד"ם בזמנו לא נתפשט ס' ב"י אמנם אנן בדידן דנתפשט בינינו וקבלנו הודאותיו לא נכנס עוד בגדר הס' מה שהוא הפך דעת מרן וכ"כ עוד שם בסי' קמ"ח ע"ש והן נסתר מחמתו ממ"ש בכנ"הג בסי' זה וה' מעיל שמואל סי' ז' כ"כ דכיון דמרן פ' בש"ע אין לצרף עוד דעת החולק לס"ס ע"ש ומ"מ נר' עיקר דעבדי' ס"ס כה"ג וכמ"ש הכנ"הג כאן והב"ד והמח"ב ועיין להפר"ח סי' ן' סק"ד ע"ש ועוד די"ל דגם מרן שפסק חסרה המרה אינו אלא מס' דמספק"ל כמאן הילכתא וכי אי' ס' אחר גם מרן מתיר:

י' כתב בס' אהל מועד הביאו הפר"ח סק"ב מדה שנתרוקנה והכיס תלוי במקומו כשרה שתולין דרך סמפון נשפך ולא דרך נקב והפר"ח כתב שצריכה נפיחה וה' שפתי דעת נסתפק אם נאבדה קודם נפיחה מה דינו וכבר התב"ש ס"סי זה הוכיח דנפיחה לא מהניא במרה גם יש לחוש שמא ניקבה ולא כ' הב"י גבי שפכי אהדדי דמהניא נפיחה אלא לענין לברר אם מרה א' הן ע"ש וא"כ בנאבדה כשרה בלא נפיחה ונ"ל ראיה מגמ' רפא"ט דמ"ט בקשיתא דאשתכח במרה דאמרי' אי כגרעין של תמרה דרך סמפון בא משום דגרעין של תמרה אינו נוקב וא"א ניחוש דילמא היה . נקוב מקודם ונכנס בו הקשייתא אלא ע"כ דלא מחזקי' דהיה נקב ולא חיישי' אלא אם הדבר הנמצא ניקב וה"נ דכוותה כיון שאין טבע המים לנקוב לא חיישי' דהיה נקב ונשפכה המרה דרך הנקב ומ"מ בעי' קריעה וטעימה דאפילו דרך סמפון נשפך כיון שאינו מר טריפה וכ"כ המח"ב ועיין לה' פ"מ דרל"ה ע"ג ע"ש:

י"א ד"ו כמו רוחב אצבע נלמד מדין ב"מ לקמן סי' מ"ז כמ"ש מרן בב"י ואע"ג דהתם בעי רוחב אצבע בתחי' ורוחב אצבע בסוף היינו משום דמספק"ל הלכה כמאן דפלוגתא דאמוראי היא כמ"ש מרן בב"י שם וא"כ הכא דב' מרות איכא מאן דמכשיר הוי ס"ס ועיין להפ"ת שם ואף דמרן כש"ע פ' דב' מרות טריפה מ"מ מצטרף דעת החולק לס"ס וכמ"ש באות ט' ועיין להש"ך ומ"מ בב' מרות רחוקות אין להתיר מס"ס דשמא הלכה כהרמב"ן דפי' כל היתר כנטול היינו כנטול ממקומו לבד וברחוקות כשרה כמ"ש בס"סי מ"ה ושמא הלכה כמ"ד חסרה המרה כשרה ועיין להכנ"הג הגהב"י אות ח"י:

י"ב ד"ט גרעין שנמצא במרה וכו' שהרי ניקבה כשנכנסה כ"ה לשון הר"מ בפ"ו ולטעמיה אזיל דס"ל דלא חיישי' שמא דרך ושט נכנסה אלא לעולם דרך קנה נכנסה וחיישי' שמא ניקבה דרך כניסתה כיון שהמקום דחוק וב' ראשיה חדין וכמ"ש מרן בכ"מ ובב"י ע"ש ומ"מ במחט שנמצא בכבד שכ' הר"מ שם דאי צד חודה לחלל בהמה טריפה דחיישי' שמא ניקבה קני הכבד בזה לא פ' כהר"מ דחלקו עליו כל הראשונים דקני הכבד לא מיטרף בניקבה כדין הכבד וכמ"ש סי' מ"א ועיין להפר"ח שכ' דמרן לא דק בזה ועיין להפ"ת שם בסי' מ"א והנה בדברי הר"מ לא נז' דין מחט שנמצא במרה וכ' הכנ"הג דדינו כמו קשייתא ושכ"ד רוב הפו' ע"ש וכ"כ הרמב"ן בחי' דמ"ט דמחט שנמצאת במרה אפי' אלימתא טריפה וכן הסכים התב"ש דאפילו לדעת רש"י והתוס' כן דלא כהפר"ח שכ' דלדעת הד"ן לבד הוא דטריפה ע"ש:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה