שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
יורה דעה · סימן לג
א' דין ג' הושט שניקב וכו' כתב השין הוכיח מגמ' דחולין דלא הוי נבילה מחיים והכנ"הג הגהב"י כ' דהיינו לאוקמתא דרבא אבל לאוקמתא דר"י אה"נ דהוי נבילה מחיים וכבר הפר"ח בסי' ך' הוכיח מדברי הר"מ בפ"ב מהל' א"ה דלא הוי נבילה מחיים והתב"ש והרב פלתי חלקו לענין נבילה בין אבילה לטומאה ועפ"ז באו לכלל ישוב דברי הר"מ דנקובת הושט נבילה מחיים ע"ש ונ"ל קצת ראיה מגמ' דפ' דם שחי' גבי כוי דאמרי' נבלתו מנין מכל נבילה והדר קאמר טומאתו מנין ע"ש בפירש"י הרי דאע"ג דנ"ל נבלתו מכל נבילה מבע"ל טומאתו מנין ש"מ דתרי מילי נינהו והפלתי הוכיח מגמ' דנדה דכ"ג דאמרי' ושטו נקוב אמו טמאה לידה דלא הוי נבילה ע"ש ונ"ל דהתם באדם מיירי ואין ללמוד בהמה מאדם ועיין בחידושי' בחולין דכ"א ע"א ובדמ"ג ע"א ע"ש:
ובתורבץ הושט שניקב פ' מרן דהוי נבילה וכ"נ מדברי התוס' בחולין דמ"ד ע"א בד"ה והאיכא לפמ"ש מהרש"א בכוונתם ועמ"ש בחי' שם ועיין להש"ך ולעיקר קו' הש"ך על הר"מ בניקב הושט מגמ' דפ' השוחט נ"ל במאי דק"ל אס' הר"מ מדתנן בר"פ הע"והר ישראל ששחט פרה לנכרי והיא מפרכסת מטמאה טומאת אובלין אבל לא טומאת נבילות והשתא אמאי לא מטמאה טומאת נבילות אע"פ דב"נ במיתה תלייא מילתא מ"מ כיון דנשחט לא גרע מנקובת הושט דהוי נבילה ביון דניקב ב"ש נשחט וצ"ל דד"ז דנקובת הושט נבילה לא הוי אלא בבהמת ישראל אבל בבהמת גוי לא הוי נבילה דכיון דבמיתה תלי רחמנא לא הוי נבילה עד שתמות ועיין להגמ' שם דקכ"א ע"א ולהת"ח שם ומעתה י"ל מ"ש בגמ' נבילה דלא מטמאה מחיים קתני ה"ק תנא גבי נבילות הדומה לטריפות דלא מטמאה מחיים ונקובת הושט אע"ג דבבהמת ישראל הוי נבילה מחיים מ"מ דמיא לטרפיות בבהמת גוי משא"כ עשאה גסטרא דאפילו בבהמת גוי הוי נבילה וכדתנן התם עד שיתיז את ראשה דהיינו גסטרא כדפרש"י שם והנה רש"י בקמא דע"ח ע"ב בד"ה דבר כ' ניטל הושט או הקנה או ירך וחלל שלה הוי נבילה מחיים ואח"כ כלל ניטל הכבד נראה מדכייל ליה בהדי אינך גם ניטל הככד נבילה מחיים והוא תימא דבגמרא אמרינן נבילה דמטמאה מחיים לא קתני ובר"פ א"ט חשיב ניטל הכבד בהדי טרפיות ולפ"ד התב"ש והפלתי שחילקו בין טומאה לאיסור ניחא שפיר מיהו נראה עיקר דמ"ש ניטל הכבד לא קאי אנבילה ומילי מילי קאמר ור"ל דהא דקאמר דבר המעכב בשחי' כולל נבילות וטריפות ולא הוי שיור אלא דבר שהוא כשר ממש דהיינו ניטלו רגליה מן הארכובה ולמטה כמ"ש אח"ז עי"ש מיהו מ"ש רש"י ניטל הושט נבילה לפ"ד אם נמצאו ב' וושטים נבילה דכל יתר בנטול דמי וחולק על הרא"ש בתשו' ופ' מור"ם בסמוך דב' וושטים טריפה מיהו י"ל דלאו בנטול ממש הוי וכ"כ מהר"ץ בתשו' סימן ע"ז גבי לב ע"ש ועיין בס' בשמים ראש סימן ס"א בכ"ד ע"ש:
ב' דין ד' ניקב אחד מהם כשרה בנקרע עור החיצון כולו או ניטל אי דמי לניקב או דילמא דוקא בניקב הוא דמגין עור הפנימי תליא בפלוגתא דרבוותא דבעל העיטור כ' בדין חליף בסי' דאמרי' בגמ' דמ"ג דטרפה דוקא נתחלפו שניהם אבל אם נתחלף אחד מהם דהיינו שנעשו שניהם אדומים או לבנים כשרה דהוי כניקב זה בל"ז והרא"ש. כתב דטריפה ול"ד לניקב דנקב קטן עור הפנימי מגין אבל בליקוי כל העור אינו מגין והרשב"א בתה"א ד"ל ע"ב כתב כדברי ב"הע וגם מדברי הר"ן שם נראה דאין לחלק בין ניקב ללקוי כולו ע"ש א"כ בנקרע או ניטל כולו לדעת העיטור והרשב"א והר"ן כשרה ולרעת הרא"ש טרפה וא"כ לפ' מרן בסמוך דב' לבנים טרפה בנקרע או ניטל טרפה דדוקא בניקב הוא דמגין עור הפנימי מיהו י"ל דדוקא בליקותא שהוא מחמת חולי ואמרי' סוף הפנימי לינקב אבל בקרועה שאינו מחמת חולי י"ל דמגין ומדלא פריך הגמ' בר"פ א"ט דמ"ב אתנא דרי"ש דחשיב י"ח טרפיות אמאי לא פריך ניחשוב נקרע עור החיצון אין להוכיח דכשרה די"ל כיון דטעמא משום דסופו לינקב הוי בכלל נקובת הושט ומ"מ נראה דלא הוי אלא טרפה ולא נבילה כמו נקובת הושט למשנה אחרונה וכמ"ש הר"מ והטור אע"ג דעשוי לינקב כל עוד שלא ניקב לא הוי אלא טריפה כמו חליף בסי' דסופו לינקב ובגמ' אמרי' דחליף טריפה וכ"פ הר"מ בספ"ז חליף טריפה אע"ג דבפ"ג כתב ניקב הושט נבילה ועפ"ז ניחא מה שמק' מאי פריך הגמ' בר"פ א"ט אתדרי"ש וליחשוב גלודה וחרותה ומוקי לה כר"מ וסמי מרה נימא דתדרי"ש אחר חזרה וסמי נקובת הושת ופסוקת הגרגרת דנבילה נינהו והוא לא חשיב אלא טרפיות ועפי"ה ניחא דכי מפקת נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ע"כ למחשב נקרע עור החיצון ותורבץ הושט דהוו בכלל נקובת הושט וכי מפקת תרי ע"כ לעיולי תרי ועמ"ש בחי' שם נקטי' דנקרע עור החיצון תליא בפלוגתא דרבוותא ולכ"ע טרפה הוא דהוי ולפי"ה מ"ש הפלתי סי' כ"א סק"ג לדעת מהרש"ל מגמ' דהשוחט אינו אלא לדעת בעל העיטור ע"ש:
והנה הדרישה בסימן ל"ו כתב לחלק בין ב' קרועי הריאה דקי"ל ניטל העליון כשר ובין שניהם לבנים דושט דטריפה דקרועי הושט כיון דאכלה בהו אינה יכולה לעמוד בקרום א' והט"ז שם כתב דשאני ריאה דאפ' בנפיחה ע"ש ולפ"ז בניטל או נקרע עור העליון דושט טריפה לדעת הרא"ש כמ"ש אבל הט"ז בסי' זה סק"ט כ' דש"ה כיון דניטל כשרה אבל בב' לבנים שישנו לפנינו והוא לקוי גרע טפי ע"ש ולפ"ז אם ניטל עור א' כולו מהושט כשרה ומ"מ אם נקרע ועדיין שם טריפה גם לפ"ד ומ"מ נראה עיקר דניטל או נקרע טריפה וקצת ראיה מהגמ' דמ"ג ניקב זה בל"ז כשרה ואי איתא לישמועי' אפילו ניטל כולו דיותר חמיר ניטל מניקב כמו שנראה מדברי התוס' בר"פ א"ט בד"ה ניקב אלא ע"כ דדוקא ניקב וכ"ד הפר"ח ובגמ' דנ"ב ע"ב בעי בגמ' אמילתא דשמואל בבשר החופה רוב הכרס ברוב קרוע או ברוב נטול ופירש"י ברוב קרוע וכ"ש ברוב נטול א"ד דוקא ברוב נטול מוכח דנטול חמור מקרוע אפילו בקרוע ע"י חולי דהתם בקרוע ע"י חולי ועיין מרן בכ"מ בפ"ט מה"ש ע"ש הרי דלא כהט"ז שכ' דניטל קיל מקרוע וע"ש בפ"ט גבי נפולה די"ז ולהכ"מ שם איברא דמדברי. הרא"ש שם נראה כהט"ז שכתב דלא איפשי' בעיא ועבדינן לחומרא בין בקרוע בין בנטול וק"ל כיון דבגמ' אמרי' ותפשוט מריב"ח ומשני שמואל לית ליה בריב"ח מוכח דלריב"ח דס"ל כרס החיצונה בשר החופה אפילו קרוע טריפה דמתני' תנן שנקרעה והרא"ש בד"ן פ' כריב"ח לחומרא א"כ אפילו נפשטא הבעיא הא לריב"ח טריפה אפילו קרוע וא"כ אין ענין לפ' זה עם הבעיא וצ"ל דהרא"ש מפ' דלא כפירש"י אלא דהבעיא היא קרוע דוקא או אפי' ניטל וא"כ לריב"ח דוקא קרוע אלא משום דלא נפשטא הבעי' אזלי' לחומרא ועפי"ז ניחא מ"ש הרי"ף לעיל איכא מ"ד הילכתא כריב"ח ברוב קרוע אבל לא ברוב נטול ע"ש ולפירש"י נטול חמור מקרוע וע"כ דמפ' להבעיא כמ"ש ועיין למרן בב"י סימן מ"ח מ"ש ע"ד הרי"ף הללו ועמ"ש הב"ח שם והר"מ בפ"ט ד"ה מפ' לכרס החיצו' בשר החופה כריב"ח ונראה מדבריו דלאו מס' הוא ועיין להכנ"הג הגהב"י אות י"ב ופ' בין נטול בין קרוע וע"כ דמפ' כפירש"י ומצאתי להרשב"א בחי' דנ"ד ע"ב שכתב דאפילו דבנחבסה הגלגולת ברובא נפחתה אינה נטרפת בכך דנחבסה כאיב. לה טפי מנפחתה והביא ראיות לדבר ע"ש והוא תנא המסייע להט"ז אבל הר"ן בר"פ א"ט כתב כל ששנינו בו ניטל כשר כ"ש ניקב ונפסק ושאר לקיות חוץ מטחול וכליות ע"ש והרוקח כתב גבי אם שהולד מונח בתוכו אם נימוק טריפה אע"ג דניטל כשרה ועיין למרן בב"י מ"ש ע"ד הרוקח. ולהכנ"הג הגהב"י אות ו' ובסימן מ"ד כתב הטור נחתך מן הכליות כשר ולקותה טריפה ומהרש"ל ביש"ש כ' דליתא דלקותה גופה לא מטרפי' אלא משום דסופה לינטל והט"ז שם כתב בדעת הטור דלקותה שאני דכאיב לה וכ"כ הפר"ח ועיין להמח"ב שם:
ג' ואפילו עלה בו קרום וכו'. מתבאר מדברי רש"י בגמ' שם דה"ה לכל הנקובים וכ"כ כל הפו' זולת הרא"ה כמ"ש הכנ"הג הג"הט אות י"ג ע"ש וכן ראיתי להת"ח בגמ' שם שכ"כ משם ראב"ן ותמה ע"ד ע"ש:
ד' בהגה אבל אם יש לחוש וכו' טריפה:
הט"ז בסימן מ"ט תמה ע"ז מ"ש בס' בקורקבן דכשר והפלתי כ' דשא"ה דהוי ס' בשחי' אכל התם ס' בטרפיות ואמרי' נשחטה הותרה והרב חוות דעת ד"ל ע"ד הוכיח מגמ' דפ' אלו טריפות דמ"ג דאמר עולא ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ופריך מ"ש מב' חתיכות ומשני התם איתחזק איסורא מוכח דישב לו קוץ בושט לא איתחזק איסורא ולא הוי ס' בשחי' וכן מדברי התוס' והרשב"א ביבמות ד"ל ע"ב ע"ש ונ"ל דעולא ס"ל כחד שינויא בגמ' דל"ב דנקובת הושט טרפה ולא נבילה וא"כ הוי כמו כל ס' טריפה אבל למאי דקי"ל נקובת הושט נבילה הוי כמו ס' בשחי' והתוס' בד"ה קסבר הקשו למ"ד חוששין לס' דרוסה אמאי לא אמרן נשחט' הותרה ותי' דרוסה שכיח מש' דמישב לו קוץ בושט לדידן דחיישי' לא הוק"ל והיינו משום דכיון דהוי נבילה הוי ס' בשחי' ובהכי ניחא מה שדקדק מהר"ם שיף שם אמאי לא פריך הגמ' למ"ד אין חוששין לס' דרוסה מ"ש מב' חתיכות. ע"ש ול"ק דפשיט"ל דש"ה האיתחזק איסורא. אבל נקובת הושט ס"ד דהוי ס' בשחי' ואיתחזק איסורא ומשני לעולא ס"ל דלא איתחזק איסורא והתוס' ביבמות כתבו דס' בושט שכיח ע"ש באו ליישב למאן דס"ל דעולא אבל נ"ל קצת ראיה מגמ' בפ' השוחט דל"ב דאמתני' דפסוקת הגרגרת הוי נבילה פריך ממתני' דא"ט ומשני ר"ל ההיא דא"ט ששחט שלא במקום חתך דהוי ד"א גרם לה ופריך מדאמר ר"ל כמאן דמנחא בדיקולא משמע דבושט דנקיבתו במשהו דלא הוי כמאן דמנחא בדיקולא היכא דשחט שלא במקום חתך הוי כד"א גרם לה ולא הוי פיסולא בשחיטה ועיין להרב בית אפרים בתשו' סימן י"ג ע"ש ועיין להג"א שם וכ"מ מכל הפו' שפ' כעולא בישב לו קוץ אין חוששין א"כ ע"כ דלא הוי ס' בשחי' דאל"ה מ"ש מב' חתיכות אע"ג דפ' דהוי נבילה וכדברי הח"ד:
ה' דין ו' ובודקו מבפנים וכו' מש' דלס' דרוסה א"צ לבודקו מבחוץ אלא מבפנים וב"ד הרשב"א והר"ן וכ"נ מדברי התוס' בדכ"ח שהק' אמ"ש רש"י דלדרוסה תלינן ובעי בדיקה משום נקב דמנ"מ בהא דתלי' הא ס"ס בעי בדיקה משום נקב וא"א נימא דאי לאו דתלי' גבי דרוסה הוה בעי בדיקה גם מבחוץ והרא"ש שם גם הוא הקשה אפירש"י במ"ש התוס' ובפא"ט דמ"ג כתב לחד תי' דבדרוסה בעי בדיקה גם מבחוץ וצ"ל דמ"ש בפ' השוחט הוא לפום תי' קמא שב' בפא"ט ועיין להב"ח ולדינא נראה עיקר דלא בעי בדיקה מבחוץ בדעת הרשב"א והר"ן והתוספות וכן הסכים הפר"ח ודלא בהתב"ש:
ו' דין ט' ונתרפא ואינו ניכר ולעיל דין ד' כתב דאם יש לחוש שניקב טריפה דאין לו בדיקה מבחוץ ות"ל דחיישי' שמא נתרפא וכתב הש"ך בסקכ"א דאי אית ליה בדיקה מבחוץ כיון דבדקי' ואינו נקוב לפנינו לא חיישי' שמא נתרפא והכא דחיישי' שמא נתרפא משום דאין לו בדיקה ע"ש וק' דבד"ז נמי בר בדיקה הוא מצד חיצוני של פנימי כשמפריד ב' העורות ואע"פ דבדקי' ליה ואינו נקוב חיישי' שמא נתרפא אע"ג דליכא ק"ד וכמ"ש בסק"ב ועיין להפר"ח וצ"ל דבאותו העור הפנימי. שהקוץ תחוב בו חיישי' שמא נתרפא אפילו דבדקי' ליה אבל אין לחוש לעור החיצון שאינו תחוב בו אם יש לו בדיקה שמא נתרפא ובהכי ניחא מ"ש הש"ך סימן מ"ח סקי"ד דגבי מסס חיישי' שמא נתרפא אע"ג דיש לו בדיקה ע"ש דהתם עור א' הוא ועיין להרשב"א בחי' דמ"ג שתמה אפירש"י מנקובי דריאה דמהני בו נפיחה ולא חיישי' שמא עלה קרום דהתם נמי איכא למיחש שמא הקרום החיצון נקוב ומאי דעלה בנפיחה משום דעלה קרום בפנימי. מיהו לפי"ז קש' מאי ראיה מייתי ראב"ן הביאו הרא"ש דהלכה כעולא מבית הכוסות נימא שאני ב"הכ דאפ' ע"י בדיקה אבל גבי ושט אין לו בדיקה ועיין בפ"מ ד"ג מ"ש מדברי ראב"ן וי"ל דהוכחת ראב"ן מדמכשרי' בבי"הכ אפילו בנמצא נקוב עור וחצי ולא נשאר אלא מעט דכשר ועיין בתה"ד סימן ס"ה ע"ש ודמי לושט בעור הפנימי ומ"מ כתב הרא"ש לדעת הרי"ף דש"ה דעורו עב ע"ש:.
ז' דין י' נפרד הושט מן הקנה וכו' הוא פי' ר"ח אמ"ש בגמ' נדלדלו הסי' ברובן טריפה והפר"ח בסי' כ' ובזה הסי' סק"ה הוכיח דסי' שנדלדלו ברובן נבילה ממ"ש הר"מ בספ"ט סי' שנדלדלו ברובן טריפה ואפילו שלא מחמת נפילה וכן אם נתקפלו שהרי אין ראויין לשחי' וכיון דאין הסי' דאויין לשחי' הוי נבילה ע"ש וכבר כתב מרן הכ"מ שם דמ"ש שהרי אין ראויין לשחי' קאי אנתקפלו אבל נדלדלו לא הוי אלא טריפה וכ"נ מהגמ' דפריך ברפא"ט אתדרי"ש וליחשוב סי' שנדלדלו וא"א מאי פריך נימא נבילות לא קא חשיב ואפילו דכתבו התוס' בדל"ב בד"ה ורמינהי דכל הנבילות לא נפקי מטריפות ע"ש הר"מ לא ס"ל כן כמ"ש בחי' ברפא"ט דלא כהפ"מ ח"ב סימן קכ"ז וכ"ד הרשב"א בתה"א דכ"ז הביאו הש"ך סק"ד ועיין להפר"ח: