אור ברסלב
שלחנו של אברהם יורה דעה › סימן כא

שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי

יורה דעה · סימן כא

סימן כ

א' דין א' שיחתכו ב' הסי' וכו' בין בעוף וכו' כ"ד הר"מ והר"ן והרא"ש דפ' להחמיר בשניהם דס"ל דב' התי' דבגמ' ל"פ וכ"כ הרמב"ן בחי' בר"פ השוחט וכ"ן מדברי התוס' דכ"ט ע"ב בד"ה למה שכתבו אע"ג דבחולין בעי' ב' הסי' לכתחי' מ"מ כיון שיש דוחק וכו' וא"א דלאבע"א בתרא סי' א' בעוף לכתחי' נימא דהגמ' פריך לאבע"א בתרא והרי"ף פ' כל"ב כיון שהוא מדרבנן כמ"ש הרא"ש והמרדכי כ' שכ"ד רש"י ממ"ש בדכ"א גבי מולק ואינו מבדיל בסי' א' דכל הסי' בעי' לכתחי' אבל בסימן ב' ליכא מצוה אפי' לכתחי' ע"ש ותמהני דמדברי רש"י בד"ך סע"ב בד"ה כל מבואר להדיא דלכתחילה בעי' כולהו בעוף ולהכי מצות הבדלה נוהגת בהם וע"כ דמ"ש בדכ"א דסי' ב' ליכא מצוה הוא מדאורי' דקאי אהא דבעי לעי' דאינו מבדיל היינו אסור להבדיל ואי מדאורי' ברוב סגי ודאי אסור להבדיל ולהכי קאמר דמדאורי' מצוה בכל הסי' אבל סי' ב' דמדאורי' ליכא מצוה אסור להבדיל והתוס' שהקשו אפרש"י שם מפ' השוחט ס"ל דמדאורייתא בעי' כל הסי' דלא כהרא"ש וכמו שצדד הרמב"ן בחי' וכן דקדק התב"ש מדברי מרן הכ"מ ועיין להט"ז מ"ש על קו' הדריש' ע"ש אבל רש"י בד"ך קאי אהא דבעולת העוף מצוה להבדיל קאמר שפיר כיון דמדרבנן בעי' כל הסי' החמירו רבנן לעשות הבדלה גם בסי' ב' מיהו ק' ממאי דפריך בד"ך והא מיעוט סי' וכו' דנראה דאף מדרבנן א"צ כל הסי' ורש"י בדכ"א כ' דבעי' כל הסי' אפי' מדאורייתא ונ"ל בדעת רש"י דס"ל דגם לשינויא דבעי לכתחי' כל הסי' ולא סגי ברובא דוקא בבהמה בב' הסי' או בעוף בסי' א' אבל להחמיר ב' חומרי בעוף ב' סי' וכלן לא החמירו והשתא א"ש דבדכ"א דקאמר דבעי' כל הסי' היינו סי' א' אבל בד"ך קאי על ב' הסי' להכי לא בעי אלא רובו באופן דדעת רש"י דבעי' ב' הסי' אפי' בעוף כדעת הר"מ ודעמיה אלא דמיקל רש"י בסי' ב' דלא בעי אלא רובו והתב"ש כ' בדעת הר"מ לפ"ד הכ"מ דבסי' ב' סגי ברובו אבל דעת שאר הראשונים דבעי' כל ב' הסי' אפי' בעוף כפ' מרן בש"ע ועיין לה' תורת יקותיאל והתוס' בר"פ השוחט הביאו תוס' דקתני עד שישחוט הושט והוורידין ופי' דלכתחי' הוא דבוורידין בדיעבד כשר עי"ש וק' דא"כ דלכתחי' הוא א"כ אמאי ושט לחוד דהא לכתחי' בעי' כל הכ' סי' לשינויא קמא דגמ' וי"ל דבדיעבד מיירי אלא שעדיין לא צלה אותו ואוסר לצלותו דכ"ז לכתחי' מקרי לענין וורידין כמ"ש התוס' שם ועיין להר"ן בהלכות ובהכי ניחא מ"ש מהרש"א במ"ב בתוס' בד"ה שנים דהא רבנן לית להו שחי' וורידין אפי' לכתחי' ע"ש די"ל דגם רבנן דלכתחי' ישחוט הוורידין אלא דס"ל אי שחט יצלה לכתחי' ובהא הוא דפליגי אר"י ומה שהוכיחו התוס' דלכתחי' הוא דקאמר ר"י מדאמ' בגמ' אי ס"ד דרישא בקדשים אמאי פליגי רבנן ולא משני רבנן בע' לכתחי' שחי' הוורידין ע"ש דמש' דאי ר"י לכתחי' קאמר ניחא ולא משני דר"י מחמיר לצלות אם שחט ורבנן שרו לצלותו ומודו דלכתחי' בעי' שחי' הוורידין היינו משום דאי מיירי רישא בקדשי' א"כ ר"י לא אמרה למלתיה אלא בקדשים וא"כ ע"כ הטעם משום לדם הוא צריך וא"כ אם כבר שחט ודאי דשרי לצלותו וכ"מ מדברי הרשב"א בחי' דכ"ט דאהא דקאמר בגמ' הי בחולין הי בקדשי' הק' דמאי נ"מ וכ' דנ"מ דאי רישא איירי בקדשי' א"כ ר"י לא אמרה אלא בקדשי' משום לדם הוא צריך ע"ש ולפ"ז הו"מ הגמ' לאוכוחי דרישא בחולין מברייתא דמייתי הגמ' דכ"ח ע"ב דר"י לא אמרה אלא בעוף ואי ר"י בקדשי' הוא דאמרה משום דלדם הוא צריך מ"ל עוף מ"ל בהמה אלא דניח"ל לאוכוחי ממתני' גופה ולפ"ז אי מיירי בקדשי' ליכא ב' גווני לכתחי' אמנם למסקנא דריש' בחולין י"ל שפיר דפליגי באם יצלה לכתחי' ולעולם דמודו רבנן דלכתחי' ישחוט הוורידין והרשב"א בחידו' כ' דאפי' בדיעבד פוסל ר"י אם לא שחט הוורידין ע"ש וצ"ל לדעתו דמאי דפריך הגמ' אי ריש' בקדשים אמאי פליגי רבנן דהיינו משום דאי בקדשים הוא דאמר' ר"י ע"כ ר"י לכתחי' הוא דקאמר דהא אם לא קבל כל הדם כשר ואע"ג דבגמ' דכ"ט קאמר הו"א בקדשי' עד דעביד כוליה היינו לצריכותא בעלמא אבל התוס' ס"ל די"ל דקנסי' ליה וא"ל לא יזרוק וממילא נפסל הזבח וכ"הג כ' התוס' בפ' הניזקין דנ"ה ע"ש ועיין בחידושים דכ"ד ע"ב וע"כ מ"ש דר"י אוסר לצלותו ניחא דר"י קאי ע"ד ת"ק דבדיעבד אם שחט מיירי ואצ"ל דאדיוקא קאי והרא"ש כ' דר"י אדיוקא קאי ואלכתחי' קאי ע"ש ונר' מדבריו דאפי' אי ר"י פוסל בדיעבד אם צלאו מ"מ אדיוקא קאי ונר' שהכריחו לזה משום דאי ר"י קאי אדיעבד הול"ל אם שחט הוורידין ולא הול"ל עד שישחוט ועפ"ז ניח"ל מ"ש הרשב"א בתה"א דס"ח ע"א על ס' רבינו משולם והראב"ד דס"ל דאפי' רבנן מודו דבעי' כל הסי' בעוף משום דם ואם לא חתך כל ב' הסי' אסור עד שינתחנו דמפ' מ"ש בפ' השוחט דלשון דיעבד קאי לא' בעוף היינו משום דם ולא משום מצות שחי' ותקשה דר"י קאי אדיעבד א"כ ת"ק בלא חתיכה מיירי דאי בחתיכה אמאי בעי ר"י וורידין ע"ש ועפי"ה ניחא דר"י אדיוקא קאי דהיינו לכתחי' ות"ק לא בעי לכתחי' אלא ב' הסי' ועליה קאי ר"י והא דקאמר ר"י בברייתא דמייתי הגמ' די"א עד שישחוט הושט והוורידין י"ל דלא נקט ב' הסי' משום דקאי על פיסול דפוסל אפי' אם צלאו וכדתני' בתוספתא לשון פיסול ושחי' ב' הסי' אינו מעכב אם כבר צלאו והר"ן ר"פ השוחט הביא ס' ר"מ והראב"ד הלזו וכ' שאין ראייתם מכרעת ומרן בב"י ס"סי כ"ב הביאו וכ' ולא ראיתי להפו' שהזכירו ס' הלזו ונ"ל קצת ראיה דהתוס' ס"ל כן ממ"ש בר"פ השוחט בד"ה שנים דל"ק משום וורידין דר"י גופיה לא אמר אלא בבהמה ע"ש והשתא קש' בשינוייא קמא דמשני אבע"א בעוף דנר' דבעוף בעי ב' הסימנים דאמאי לא משני משום עוף ולכתחי' בעי וורידין אלא ע"כ דס"ל כיון דבעי' וורידין משום דם גם ב' הסי' משום דם. מיהו ק' לפ"ז מאי מק' התוס' בדכ"א ע"ב בד"ה ואינו אפירש"י נימא דלכתחי' בעי משום דם ולא משום שחי' וא"כ בחטאת העוף דאסור להבדיל לא ישחוט ב' הסי' ומנתחה אח"כ לאיברים מיהו רש"י גופיה בר"פ השוחט כ' דבעי ב' הסי' דילמא לא אתי למעבד רובא וכ"כ הרמב"ן בחי' דלאו משום דם אלא משום מצות שחי' וכ"נ מדברי הר"מ וכל הראשונים דבעו ב' הסי' בעוף משום מצות שחי' ולא משום דם כס' ר"מ והראב"ד ועיין לה' כנ"הג הגהב"י ס"סי כ"ב:

ב' רוב א' וכו'. כתב הש"ך בשם מהרי"ו קנה או קרום שבפנים הגרגרת המחובר לטבעות ובעי' רוב הקרום ההיא ולא סגי ברוב הטבעת ע"ש ומ"ש דאי איכא רוב החלל אפי' ליכא רוב אם נצרף הטבעת כשרה דרוב הקנה אמרו וטבעת לאו קנה הוא אבל רי"ו נט"ו ח"ג כ' דבעי' רוב חללו ורוב היקפו דהיינו רוב עם צירוף הטבעת והבשר שלמטה מהטבעת המחברם ע"ש מיהו רי"ו אזיל לשי' דלעיל מזה גבי פסוקת הגרגרת כ' דבעי' דנפסק כללות כל הגרגרת עם צירוף הטבעות והבשר והיינו למ"ד רוב חללה ומ"ד רוב עוביה היינו רוב הטבעת בלא צירוף הבשר המחברם ע"ש אבל רש"י והרשב"א והר"ן כ' גבי פסוקת הגרגרת דרוב עוביה היינו עם צירוף הטבעת והבשר ומ"ד רוב חללה דקי"ל כוותיה היינו רוב החלל בלא צירוף התנוך והב"ח ר"סי ל"ד כ' דכדבריהם עיקר וא"כ גבי שחי' נמי אם נתהפך הסי' ושחט רוב החלל בלא צירוף הטבעת כשרה מכ"ש דלא בעי' שיהא צד של עובי הטבעת שחוט אלא כיון שנשחט רוב החלל כשרה והר' תב"ש סק"ג כתב דאם נתהפך הסימן ושחט רוב החלל ורוב העובי ואף דלענין פסוקת הגרגרת ברוב החלל לבד טרפה היינו לחומרא והוכיח כן מדברי רי"ו ע"ש וכבר כתבתי דרי"ו לשי' אזיל וגם בפסוקת הגרגרת ס"ל כן ומה שהוכיח מדנקט הרשב"א רוב חלל והקף ע"ש אין מזה ראיה דבעי' שיהא שחוט אלא דבעי רוב החלל בצירוף גוף הטבעת ואף גם זאת אינו מוכרח כ"כ ומ"מ אפילו לדברי התב"ש אינו אלא חומרא מס' בין לענין שחי' בין לענין טרפה והפר"ח בר"סי ל"ד כתב בפשי' דטרפה ודאי וה' שפתי דעת שם כ' דמ"ש התב"ש חומרא לאו מס' קאמר אלא דכך אגמריה רחמנא למשה דגבי טרפה ברוב חללה סגי ע"ש ואין זה במשמע' דבריו גם הרשב"א בתה"א דל"ח פי' דמאי דאמרי' בגמ' דמ"ד למדתנו רבינו רוב חללה היינו גבי שחי' ע"ש הרי דילפי' לה משחי' ולא מיגמר גמר לה ממשה גם מגמ' דל"ב ע"ב דמשני כאן ששחט במקום חתך וכו' נר' דאי הוי פסוקת הגרגרת תו לא מהני ביה שחי' הרי דרוב זה דנזכר בשחי' ופסוקה דין א' להם וה' פרי הארץ חיו"ד סי' ז' כתב משם ה' בני חיי שמצא בתשו' אשכנזית שפי' הגרגרת הוא הקרום הדק שבתוך חלל הקנה ונ"מ דאם שחט רוב ב' והגרגרת שהוא אותו קרום דק קיים שחי' פסולה דהא עדיין כל הנשמ' קיימת וכ' עליו שאין מקום להטריף בזה דמה בכך שעדיין לא נשחטה הגרגרת הלא לא מטריפין בגרגרת אלא בשנפסק רוב חללה וכיון שכן הכא שעדיין לא נשחטה רובה דייני' ליה כאלו לא נפסקה רובה וישחוט עד שישלים השחי' ע"ש ולפי מ"ש י"ל דלענין פסוקת הגרגרת ברוב הקנה לחוד אבל לענין שחי' בעי' גם שחי' הגרגרת וא"ש תשו' האשכנזי' הלזו והוא תנא המסייע לה' תב"ש ומ"מ בפי' גרגרת וקנה נחלקו דלתשו' האשכנזית הטבעת היא הקנה והקרום שלפנים ממנה הוא הגרגרת אבל רש"י בדי"ח ומהרי"ו שהביא הש"ך להפך דקרום הוא הקנה והטבעת היא הגרגרת וכל האחרונים העתיקו דברי מהרי"ו ומ"מ נר' דיש להחמיר גבי שחי' לשחוט גם הגרגרת שהוא הטבעת וכמ"ש התב"ש כיון דלפי' התשו' האשכנזית היא הקנה עצמו:

ג' אם שחט רוב א' מהם בעוף וכו'. מש' בין רוב הקנה בין רוב הושט וכן מסיק בגמ' אבל הכולבו כ' לכתחי' בעי' הב' הסי' אפי' בעוף ואם שחט רוב א' בדיעבד כשר ויש שפ' דדוקא ושט ולא קנה ע"ש והיינו דפ' כרב אדא ב"א נר' מדבריו דהפו' ההם פוסלין אפי' בדיעבד בשחי' הקנה לבדו דלא כהב"ח והפלתי הוכיח דלכתחי' הוא מגמ' ספ"ב ד"מ דפריך למ"ד עשה בה מעשה אסרה מברייתא דהשוחט חטאת וכו' ומשני בחצי קנה פגום ור"א ב"א ס"ל בע"א דנ"ד עשה בה מעשה אסרה ותק"ל בריית' דהשוחט חטאת ולא מצי לשנויי בחצי קנה פגום דהא איהו ס"ל ושט ולא קנה ע"ש ונ"ל דל"מ שהרי בגמ' פריך ארב אדא מחטאת העוף ומשני ש"ה דאיכא שדרה ומפרקת ושם בגמ' לעיל פריך למ"ד א"ש לעוף מ"ה ממתני' דמלק בסכין וקאמר נהי דבי תבר שדרה ומפרקת הוי טריפה וכו' וכתב מהר"ם לובלין לחד תי' דלרווחא דמילתא הוא דהאמת דלמ"ד אשלמ"ה לא הוי טרפה דכולה חדא שחי' היא ע"ש ולפ"ד מתני' דלעיל ד"ט דקתני השוחט מן העורף שחי' טריפה אפי' אי מוקמת לה בדלא מהדר כמ"ש בגמ' שם מ"מ לא אתיא אלא כמ"ד יש שחי' לעוף מ"ה דלמ"ד אשלמ"ה כשרה והגמ' הומ"ל מינה למ"ד אשלמ"ה דבעוף מיירי דומיא דמולק אלא דבלא"ה פריך ממתני' דמלק בסכין וא"כ למ"ד אשלמ"ה אפי' שחט מן העורף ותבר שדרה ומפרקת בשרה ובשחוטי חוץ כ"הג מחייב דהא דרך הכשרו בחוץ הוא וא"כ איכא לאוקומי לראב"א ההיא ברייתא דהשוחט חטאת ושחט מן העורף ותבר שדרה ומפרקת והיה חצי קנה פגום ובהדי הדדי קאתו מיהו מדברי התוס' ד"ך בד"ה ולא אמרן נר' דגם למ"ד אשלמ"ה טריפה מיהא הוי ועפירש"י שם במס' ע"א שנר' מדבריו דמאי דאמר ראב"א עשה בה מעשה אסרה היינו מדרבנן ע"ש:

ד' כחוט השערה כ"ד הר"מ והרשב"א והר"ן והרמב"ן בחי' וע"ש שכ"כ גם לדעת הרי"ף וכ"כ הטור והא דאמרי' בגמ' רוב הנראה לעינים היינו רוב מצומצם דהא בטריפה איירי ועוד דלאפוקי מע"מ קאי ואע"ג דבכ"מ דהוזכר רוב הנראה לעינים הוא רוב הניכר היינו למאי דקי"ל מע"מ אינו כרוב ע"כ רוב הנראה לעינים לטפויי רוב הניכר אבל הגמ' קאי למ"ד מע"מ ברוב לא אתא לטפויי אלא רוב מצומצם ומ"ש הפר"ח דכיון דלמ"ד בגמ' מע"מ כרוב אמרי' התם דבעי רוב ממש מדרבנן א"כ לדידן נמי בעי' רוב הניכר דילמא לא אתי למעבד רובא ע"ש ליתא דהנה יש להבין בגמ' גופה דקאמר לא אתי למעבד פלגא הא בגמ' בפ' העור והרוטב דקכ"ג פריך עולת העוף לראב"ש לגזור וכ' הרשב"א בחי' שם הא דלא הוק"ל משחי' גופה משום כיון דבידו לשחוט כל הסי' לא גזרי' דדוקא בעולת העוף דלא מהני מבדיל דילמא חס עלה וכמו טלית דהתם ע"ש בתוס' ובדכ"א ע"ב בתוס' וא"כ אמאי גזרי' הכא דילמא לא אתי למעבד פלגא כיון דלא חייש עלה דאפי' יחתוך כל המפרקת שרי כמ"ש בסי' כ"ד ואפי' אי הך מתני' דחצי א' בעוף מיירי בקדשי' כמ"ש התוס' דכ"ט בד"ה אבל מ"מ אכתי תק"ל מא' וחצי בבהמה ועוד אי בקדשים מיירי הא אמרי' שם בפ' העור והרוטב דכהנים זריזין ואפי' שחי' כשרה בזר מ"מ במקום זריזין הן ולא גזרי' וכדאי' בפ' כ"ש ועוד ק' מחצי א' בעוף דמליקה דאינה כשרה בזר ומאי משני אלא ע"כ דדוקא בפלגא הוא דגזרי' דכיון דעל הרוב א"א לצמצם להכי בקל גזרי' דילמא לא אתי למעבד פלגא דבין פלגא לפחות מפלגא אפילו בזריזין גזרי' ודוקא ברובא דאמרי' דלא גזרי' אלא היכא דחייש עלה וא"כ אדרבה שמעי' דל"ג ברוב מצומצם בעלמא ואין להקשות כיון דחצי אחד כעוף איירי בקדשים היכי גזרי' ומביאין קדשים לבית הפיסול דכ"הג אי' בפ' הניזקין דנ"ד וכ' התוס' דאמרי' לא יזרוק וממילא הזבח נפסל ומהרש"א כ' ע"ד התוס' שכ' דהך סיפא איירי בקדשי' דהא דפריך הגמ' מינה למ"ד מע"מ כרוב ולא משני קדשים משום דלדם הוא צריך היינו משום סיפא שמעי' דסיפא דקתני רוב הוא רוב ממש וא"כ דומיא דידה רוב דרישא דאיירי בחולין רוב ממש ע"ש ולפמ"ש הרמב"ן והרשב"א בחי' דהא דלא פריך הגמ' למ"ד מע"מ כרוב מריש' דרוב דאיכא לאוקומי דהיינו רוב משוייר ע"ש ליתא לתי' מהרש"א דכיון דעיקר קושית הגמ' היא משום דומיא הא ע"כ רוב דסיפא רוב שחוט היא דהא שחי' כשרה קתני וא"צ להכריח מבבא דחצי והתוס' ע"כ דס"ל כדברי מהרש"א ולא ס"ל לפרושי ברוב משוייר וכ"נ גם מדברי התוס' בר"פ שכ' דבבא דחצי שמעי' לה מרישא דרוב ע"ש הרי דלא ס"ד לפרושי ברוב משוייר ומ"מ אזדא לה ראיית הפר"ח מס"ד דגמ' וכמו שנתבאר ומה שהוכיח הפר"ח דבעי' רוב הניכר מדאמרי' בפ"ק דחולין בעולת העוף ב' או רוב ב' ומוקמינן לה מאי ב' הדומין לב' ואי הוה תני רוב ב' הו"א רובא דמינכר ש"מ דכ"מ שהוזכר רובא הוא רובא דמינכר ע"ש לא ראה דברי רש"י שם שכ' לכתחי' רובא דמינכר ובדיעבד סגי ברוב מצומצם וא"כ צריכי תרוויהו ובלא"ה י"ל דדוקא בעולת העוף הוא דהו"א רובא דמנכר דגזרי' דילמא לא עביד רובא דחייש שמא יבדיל גם מ"ש מפ' העור והרוטב כבר כ' הרשב"א דדוקא בעולת העוף כמ"ש ומהרש"א שם בתוס' כ' דבשחי' דעלמא בעי רובא דמינכר ע"ש ודבריו תמוהים דא"כ ליבעי כולהו ב' ואמאי סגי ברובא דמינכר הא גבי בגד בעי' דליקרעיה כוליה ולא סגי ברובא דמינכר כמ"ש מדברי רש"י שם ומשנה שלימה שנינו ב' או רוב ב' גבי שחי' בר"פ השוחט אלא עכ"ל כמ"ש הרשב"א וא"כ אפי' רוב מצומצם והר"ן בחי' כ' על תי' התוס' דלא מחוור די"ל אה"ן ע"ש וק' הא אמרי' בפ"ק דחולין ב' או רוב ב' ומוקמי' ליה ברוב מצומצם והו"ל לפסול משום גזירה כמ"ש גבי מטלית אפי' בדיעבד ולענין הלכה הפר"ח הסכים דבעי' רוב הניכר בס' המרדכי ואגודה והק' הפ"ת מדקתני חצי א' ולא קתני ריבותא אפי' רוב מצומצם ולפמש"ל ל"ק דההיא סיפא איירי בקדשים ובקדשים לא גזרי' דכהנים זריזין הן כדאמרי' בפ' הע"והר ומדברי התוס' בד"ל ע"ב בד"ה החליד שכ' דליכא שהייה בקנה בעוף אפי' מדרבנן נר' דברוב מצומצם סגי אפילו מדרבנן ראי איתא משכחת לה ברוב מצומצם דמדאורי' כשר ושהה ואח"כ גמר רוב הניכר דמדרבנן פסולה אלא ע"כ דברוב מצומצם סגי והחצי הוא בכלל המיעוט ועיין למהר"ם לובלין שם ומ"מ יש להחמיר כדעת מהרש"א והפר"ח וכ"פ התב"ש להחמיר דלא כהפ"ת:

ה' אם שחט רוב הקנה ועור החיצון של הושט ועור הפנימי לא נשחט כתבו הפוסקים דשחיטתו פסולה והפלתי הוכיח מדלא אשכחן כל שהו כשחיטת בהמה בספ"ב דחולין ר"מ ע"ש והע"הש נר"ו דחה דהוי מום ע"ש ומדברי רש"י שם מוכח דמאי דלא אשכחן לה בבהמה משום דבעינן שני סימנים ולפ"ד ה' סגי אפילו בסי' אחד הוי מום אלא ע"כ דלא הוי מום דבעי' מומין שבגלוי כמ"ש מדברי הר"מ בפ"ב מהלכות א"מ ע"ש וחצי קנה פגום מכוסה בעור והוי מום שבסתר ומ"ש מדברי הרא"ם היינו דענין השחיטה הוי בגלוי אבל הכא בשעה שקרע העור נשחט תכף ובהדי הדדי אתו וכ"נ מדברי התוס' בחולין דכ"ט ע"ב בד"ה כגון שהק' לוקמה בבהמה ובחצי קנה פגום וא"א דהוי מום לא מק' מידי ואחז"ר נראה בעליל ס' בית אפרים וראיתי לו סי' שעמד בזה אי חצי קנה פגום ומסיק דלא הוי מום מט"א ע"ש וכ"נ להוכיח ממ"ש רש ד"ל ע"א בשוחט בשנים ושלשה מקומות דשחט מיעוט ואח"כ שחט במ"א רוב ע"ש בתוס' ופריך בגמ' משנים אוחזין וההיא בקדשים מוקי לה בגמ' בדכ"ט וא"א הא הוי מום במיעוט קמא ששחט אלא ע"כ דלא הוי מום:

ו' דין ג' כשיש רוב אפילו במקום הב' וכו' רש"י פי' מימרא דרב בכה"ג ואם כן לשמואל פסול ויש קצת פוסקים כשמואל וכתב מהרש"ל ביש"ש דוקא רובו אבל שחט כולו במקום הב' כשר לכ"ע ע"ש ולפי זה מאי דפריך מכ' אוחזין ולא מוקי לה בכולו משום דסתמא קתני ולפמ"ש התב"ש סק"ח דההיא דב' אוחזין לכתחילה הוא מדקתני עלה שמא יטרפו ולא תני שמא טרפו ע"ש א"כ בכולו מיירי דלכתחי' בעי' כולו ומאי פריך לשמואל וי"ל ראי ברובו פסולה לשמואל לא הו"ל למשרי לכתחיל' בכולו דליגזור דילמא אתי למעבד רובו כמו שגזרו בשחיטה דעלמא דבעינן לכתחילה כולו דילמא לא עביד רובא:

תוכן העניינים

שלחנו של אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה