שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
חושן משפט · סימן רסט
דין ו' ואין המגביה נאמן וכו' כ"ב הטור ובגמ' דס"ד דתנה לי כזכי לי ומוקי מתני' דראה את המציאה דאמר תחי' היינו ר"ל באמר תחילה בפני עדים וסיפא אפילו אמר בפני עדים ל"מ משום דאמרי' כשנתנה לו במתנה נתנה לו וכדפירש"י במתני' ודברי הש"ך בזה תמוהים הם איברא דממ"ש רש"י בגמ' גבי מאי דמוקי מתני' באמר תחי' ובסיפא ה"ט משום דבשנתנה לו גלי אדעתיה דלצרכו הגביה ע"ש נר' מדבריו דבסתם מיירי ולא באמר לפני עדים וא"כ ברישא נאמן אפי' בזכי לי לפום ס"ד דתן כזכי וכ"מ מתשו' הרשב"א ח"ה סי' קפ"ו שנשאל בשנים שנשתתפו בכל הריוח שיגיע לאחד מהם מבית המלך והשיב וז"ל אפי' בלא שבועה נר' שחייבין לחלוק כיוון שהתנו וראיה מאותה ששכרו ללקוט מציאות וכו' אבל אין להביא ראיה ממגביה מציאה לחבירו למ"ד דקנה חבירו וקי"ל כוותיה דאי מההיא נאמן לומר לעצמי הגבהתיה וא"צ לה"ר ואדרבה על חברו הראיה כיון שלא נשתעבדו ז"לז אלא לשעתן הן זוכין ומנ"ל לזה התובע שחבירו זכה לו לשעתו ע"ש מתבאר מדבריו דאפי' א"ל חבירו הגביה לי נאמן לו' לצרכי הגבהתיה שהרי נדונו בא"ל חבירו הרי מדברי רש"י והרשב"א מוכח דנאמן לו' לעצמי דלא כהטור וכ"מ מתשובת הרשב"א ח"ב סי' ק"ג והביאו מרן בב"י בסי' נ"ח וסי' קכ"ה בקיצור שנשאל בראובן שחייב לשמעון מנה ונתן לשמעון מנה ליתנו ליהודה ב"ח ולאחר שקבלו אמר שמעון לעצמי זכיתי והשיב דנאמן שמעון והוכיח בן מגמ' דמציעא דמוקי מתני' דראה את המציאה באמר אני זכיתי תחי' אלמא כל כה"ג לא אמרי' שתיקה כהודאה ע"ש הרי דנאמן לומר לעצמי וכ"מ מתשו' הרשב"א ח"ג סי' צ"ז ע"ש ועיין למהרש"ח סי' נ"ח ולהמח"א ה' שלוחין סי' ח"י: