שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
חושן משפט · סימן סו
דין ב' יש מי שאומר שצריך שתבא לידו וכו' הע"הש הביא דברי רבי' האיי שכ"כ ע"ש וכן ראיתי להרדב"ז ח"ב סי' פ"ט שכ"כ שצריך שיבא לידו עיקר השטר וגם השטר של המכירה ומהניא מסירת עיקר השטר אפילו אחר הכתיבה כ"ז שלא הגיע שטר המכירה ביד הקונה אותו ע"ש וכ"נ מדברי הנ"י ר"פ הספינה שכתב משם הרשב"א דבעי' מסירת הנייר מקמי כתיבת השעבוד וכו' אע"פ שמוסרו לו אח"כ כיון שלא קנה בשעה שמסר לו שטר הכתיבה השתא במאי קנה וכו' ע"ש משמע דעיקר הקנין בשפה שמוסר לו שטר הכתיבה הוא ומ"ש דבעי' מסירת הנייר מקמי כתיבת השעבוד היינו ר"ל מקמי מסירת כתיבת השעבוד ומ"ש ואח"כ יכתוב לו שטר השעבוד ל"ר דלעולם מהניא מסירת השטר אחר כתיבת השעבוד כיון שהיא קודם מסירת שטר המכר כמ"ש הרדב"ז ועיין להעה"ש אות טו"ב וגם דעת מרן נר' דהכי ס"ל ואע"ג דכ' בל' יש מי שאומר כך דרכו בכ"מ בדין שלא נז' בדברי שאר הפו' בהדיא כמ"ש הסמ"ע סי' י"ו סק"ח וסי' ל"ה סק"י וע"ש להכנ"הג:
דין ה' בלא כתיבה לא קנה. כתב מהרשד"ם סי' י"ט בחלוקת שותפין בשטרות צריך כ"ומס ועיין להש"ך ונ"ל מדברי הרא"ש דלא בעי כ"ומס והוא ממ"ש כלל פ"ה סי' י"א בשטר שכתוב ע"ש אביהם ואחר מיתת אביהם מת א' מן האחים ונמצא השטר בעזבונו דלא טעני' ליתמי שמא חלקו האחים וזה הגיע לחלק אביהם כיון שאביהם גופיה אינו נאמן לומר חלקנו והביאו ב"י ס"סי ס"ב ופ' מור"ם בהגה שם ע"ש וא"א דצריך כ"ומס למ"ל למי' טעמא כיון דאביהם לא היה נאמן ת"ל דלא טעני' ליתמי שטר הי"ל ואבד דלא שכיחא כמו דלא טעני' שאביהם הי"ל מלוה עליו כמ"ש הרא"ש כלל ק"ח סי' ח' וכן הוכיח הע"הש דקי"ד ע"ב ע"ש אלא ע"כ דא"צ כ"ומס:
דין ט"ו ואם המוכר חי וכו' עמ"ש בא"הע סימן צ"ח:
דין ט"ו בהגה מוציאה מידו וכו' כ' הסמ"ע דס"ל דכ"ע מודו בזה ומדברי המבי"ט ח"ב סי' קפ"ז מתבאר דאפילו לא א"ל קני לך אם גבה אין מוציאין מידו ע"ש:
דין כ"ב לפי ששמעון הוא נוגע בעדות וכו'. ודוקא בחוב בשטר דל"מ פרעתי אבל בחוב בע"פ או בב"י בלא נאמנות דל"מ פרעתי לא הוי נוגע בעדות כ"מ מדברי בע"הת שנ"א ח"ד ועיין בחי' בפ' חזקת דכ"ט ע"א ע"ש:
דין כ"ג ואפילו יורש המוכר יכול למחול אם יש ב' יורשים. דעת הרמ"ה בפ' מ"ש סי' פ"ג דיכול א' מהם למחול חלקו והכ"מ הוכיח מדברי רש"י בפ' הגוזל דא"י למחול והע"הש אות ל"ו הוכיח מדקי"ל יש לבכור למכור קודם החלוקה. ובחלק פשיטות כל הפו' חלקו על רשב"ם בפ' י"נ דקכ"ו וס"ל דיכול למכור לכ"ע ורבינו האיי והרשב"א ס"ל דיכול למכור ע"ש וכבר כתב רמ"א בתשו' ס"סי צ"ב דאפילו דקי"ל דיכול למכור קודם חלוקה דוקא בממון שעתיד לבוא לידו וליורשו אבל הכא זה הממון לא יבא לידו לעולם דכבר נמכר לאחרים והוסיף עוד דאפילו חלקו א"י למחול עד שימחלו שניהם דקי"ל האחין שחלקו לקוחות הם ולא יורשין ומ"מ דעת הרמ"ה להדיא דיכול למחול חלקו וכ"נ מלשון בע"הת ופ' מר בא"הע סי' ק"ה דין ו' וז"ל מכרה כתובתה ומת הבעל ואח"כ מתה בנה יכול למחול וכו' ואפילו אין לה יורש אחר ע"ש משמע דביש לה יורש אחר פשיטא דיכול למחול חלקו:
כתב רמ"א בתשו' הנ"ל אם מכר שטר חוב לבנו ומת אין בנו הב' יכול למחול להפסיד הבן הקונה כיון דבירושה זו ידו כידו ודמי למכנסת שט"ח לבעלה דא"י למחול משום דידו כידה והביא ראיה לד"ז ע"ש:
דין מ' אם קנו מידו שיתחייב וכו' כתב מרן בב"י דוקא לענין תשלומין אב לשבועה ל"מ קנין והיינו משום דהוי ק"ד כמ"ש הש"ך ועיין למהר"א ששון סי' ע"ג שהוכיח מגמ' בפ' הזהב דנ"ח דפריך מההיא דבני העיר ששלחו שקליהם ולא מוקי לה בשקנו מידו דבכ"הג הוי ק"ר ע"ש והמח"א בה' שומרים סי' כ"ב כתב דמדברי הר"מ בפ"ז מהל' סנהדרין שכתב המחייב עצמו בשבועה שאינו מחוייב בה וקנו מידו א"י לחזור משמע דככה"ג לא הוי ק"ד ע"ש ולפי מ"ש הב"ח בסי' כ"ב דמ"ש בשקנו מידו היינו מיד שכנגדו דכשישבע זו יפרענו או יפטרנו ע"ש אין ראיה משם ומ"מ נראה דדוקא בשבועת השומרים דהיא מספק אבל אם הלה תובעו בברי שנגנבו והשומר אומר שנאנסו מחוייב לישבע שהרי חייב עצמו בתשלומין אם נגנבו וזה טוענו ברי שנגנבו מחוייב לשלם לו ודאי ולהכי צריך לישבע לפטור את עצמו וכ"מ בדברי מהרא"ש שם ע"ש: