שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
חושן משפט · סימן נח
דין ב' בהגה אבל בפני ע"א לא אמרי' איתרע שטרא וכו' והא דלא אמרינן מתוך שאי"למ משום דשבועה דרבנן היא כ"כ בע"הת שי"ט בשם הרמב"ן וב' הש"ך דאחר הפרעון בפני עדים תובעו ע"פ העד והוי ש"ד ואמרי' מתוך שאי"למ וכ"כ הרשב"א בחי' בפ' הא"מ דמ"ב ובגמ' בפ' הכותב דף פ"ה אמרי' אי פקח הוא מייתי ליה לידי ש"ד ופריך הגמ' ותימא ליה ב' כתובות יש לי עליו ומשני דמודע ליה ופירש"י דמודיע להעד קודם הפרעון דאז לא הוי העד מסייע לה ולב' כתובות לא חיישינן דלא שכיח ע"ש משמע דוקא משום דב' כתובות לא שכיח אבל בטענת סטראי דשכיח לא אתי לידי ש"ד דאפי' אחר הפרעון יכול לו' סטראי ולא אמרינן מתוך שאיל"מ ולהרשב"א צ"ל דכיון דמודיע להו לא הוי העד מסייעו ואינה יכול לטעון ב' כתובות אלא אמרי מתוך שאיל"מ וה"ה לטענ' סטראי ומ"מ בעי' מודיע להעד כי היכי דלא להוי מסייע ובע"הת שם פי' במאי דמשני מודיע להו דר"ל שהודית בב"ד שאין לה אלא כתובה א' ע"ש משמע אפי' מורע לסהדי לא מהני ויכולה לטעון ב' כתובות ולא אמרי' מתוך שאי"למ. והטור א"הע סי' צ"ו כתב טעמו דלא שכיח הרי דרש"י ובע"הת והטור ס"ל דיוכל לטעון סטראי אפי' אחר הפרעון ולא אמרי' מתוך שאי"למ ולדעת הרשב"א אמרי' בבה"ג מתוך שאי"למ: