שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
אורח חיים · סימן תריב
אבל אוכלין וכו'. כ' הר"מ והסמ"ג כגון פיגול : ונותר וכו' וכ' רש"ל שם נ"מ אם אכל ח"ש פיגול וח"ש נותר וכו' ע"ש ואע"ג דאמרי' כמעילה די"ז דלענין אכילה מצט' היינו למלקות אבל לקרכן ל"א מצט' כמ"ש התוס' בזבחים דע"ח ע"א ע"ש ועיין להתי"ט שם אכל מהגליון שכ' רש"י ככריתות די"ד ע"א דאין הקטרה פחותה מכזית נר' דאפי' לקרבן מצט' עיין להח"ן שם ותמהני הא משנה ערוכה היא בר"פ אמרו לו מב' מינין אן מצט' נר' דאין מצט' לענין קרבן וע"ש בתוס' ונ"ל דמאי דאמרי' לענין אכילה מצט' היינו משום דבקדשים היתר מצט' לאיסור כדאי' בפ' א"ע ע"ש וכ"ש איסור ואיסור ומאי דמייתי הגמ' מדתניא ר"א וכו' היינו משום דנקט ר"א לישנא דמצט' ועיקר קרא דר"א ליתן ל"ת על אכילתו אבל עיקר טעמא דמצט' משום דהיתר מצט' לאיסור בקדשים ובגמ' כנזיר דל"ז ע"כ מבואר דמאי דהיתר מ"ל היינו שא כלן בב"א אבל בזאח"ז ח"ז אפי' בתוך כדי אכילת פרס אין מצט' ומעתה י"ל דמתני' בר"פ א"ל מיירי בזאח"ז ולכן תנן מב' מינין פטור ומ"ש הגליון מצט' היינו בב"א וניחא בזה מה שהק' התוס' כר"פ אמרו לו ע"ש וא"ש דברי מהרש"ל אבל ק' ע"ד מהרש"ל דכותבת ב' זיתים כדאי' בגמ' דכריתות די"ד ע"א ונר' דכוונתו ח"ש פיגול או ח"ש נותר ושאר הכותבת חולין וקמ"ל דאכילת פיגול הוי אכילה וגם בכרייתא דפ' יו"הכ י"ל ע"ד ואופן שכתבתי מיהו לשונו דמהרש"ל ל"מ כן ע"ש בדבריו: :