שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
אורח חיים · סימן תקפו
דין ג' אבל אם נתכוון לזכות בו לא יצא כ"כ התוס' והרא"ש והטור ומשמע דבעי' שיזכה בהם ישראל וכן הסכים מרן בב"י בי"ד סי' קמ"ו ופ' בש"ע שם ולפ"ז נר' דדוקא בע"א של הפקר אבל ע"א שביד הגוי אע"פ שנתכוון ישראל לזכות בה לא זכה דהא של גוי היא ודלא כמו שנר' מדברי מרן בב"י כאן שכ' שגזלו הישראל ע"ש וק' אמאי הוי ע"א של ישראל הא בעי לאהדורה ואפשר לישב במ"ש הר"ב בש"מ ספ"ק דכתובות בשם הרא"ה והרא"ש והרמב"ן דגוי ל"ל חזקה דממונא ע"ש וא"כ אפי' בעי לאהדורה אינו מחויב אלא דמיה ולא היא עצמה מיהו לפמ"ש ה' הלכות יו"ט בפ' דבכורות ד"פ דהסו' כן סברי דגזל הגוי דרבנן הוא דאסור דמדאורייתא נכסי הגוי הפקר הם אבל להסו' גזל הגוי אסור מדאורייתא א"ל חזקה דממונא ע"ש וא"כ לפמ"ש מרן בש"ע בח"מ סי' שמ"ח דגזל הגוי אסור מדאורייתא דוקא בדבר הפקר אבל ביד גוי ל"ל זכיה לישראל בגוויה וכ"נ מדברי מור"ם בהגה בא"ה סי' כ"ח שכ' קדשה בגזל הגוי מקודשת דא"צ להחזיר אלא מפני ח"ה משמע דאי מדאורייתא אסיר ל"ל זכיה לישראל בה וצריך להחזיר היא עצמה וכ"פ הב"ח כאן וסותר עצמו דבי"ד סי' קמ"ו פ' דאפי' גזל מגוי הוי ע"א של ישראל ודבריו כאן עיקר וכ"פ הפר"ח וה' מטה יהודה ודלא כהמג"א שכ' דמהגמ' בע"א דמ"ב נראה דלא כהב"ח דאין משם ראיה כלל ואדרבה מדברי רש"י שם משמע דבשל הפקר מיירי ומה שהוכיח מדברי התוס' בסוכה ויבמות מלבד שהב"ח הרגיש בזה וישבם לפי דרכו י"ל דהתוס' ס"ל גזל הגוי שרי מדאורייתא אמנם למאי דקי"ל דגזל הגוי אסור מדאורייתא הדר דינא דלא אמרי' מדאגבהה קנאה אלא בשל הפקר וכן עיקר:
דין כ"א וע"י עכ"ום מותר. כ' רש"ל בתשו' סי' ח' דוקא ביום א' דמצוה דאורייתא היא אבל כיו"ט ב' לא דמאי אולמיה דהאי שבות מהאי שבות ע"ש ואין נר' כן ממ"ש הג"א בפ' משילין דמותר לומר לגוי לנגן בכלי שיר בבית החופה דשבות דשבות במקום מצוה לשמח חתן וכלה שרי ומרן בש"ע סימן של"ח הזכיר סברה זו ע"ש הרי אפילו בשביל מצוה דרבנן שהיא לשמח חתן וכלה שרי שבות דשבות וכ"כ המג"א והט"ז סי' תרנ"ה וכ"נ מסתמיות דברי הפו' ואפי' חוץ לי"ב מילין די"א שהיא מדאורייתא התירו האחרונים ועיין להב"ח סי' תרנ"ה:
דין כ"ב וה"ה אם עשה עכ"ום שופר כ"כ המרדכי וכ' המג"א דמיירי בעשאו מקרן שלו דלא הוי נולד דגמרו בידי אדם ועיין למהרשד"ם בחא"ח סי' כ"ב שהוכיח מדברי המרדכי אלו דמותר לצאת בערבה שנקצצה ביו"ט היכא דלא אפשר דלא העמידו דבריהם במקום מצוה ע"ש: