שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
אורח חיים · סימן תח
דין א' ואם היה מביתו ע"ס העיר פחות מאלף וכו' כ"כ הר"מ בפ"ו מה' תחומין משמע דאם היה מביתו ע"ס העיר אלף מצומצם היתה נמדדת כל העיר דבעי' שיכלה החשבון מחוץ לעיר ונ"ל שזה דעת התוס' בעירובין דמ"ב ע"ב בד"ה וכלתה שכ' וז"ל וא"ל דהתם מיירי. בשכלתה מדתו בסוף המערה מדקאמר בגמ' סוף העיר אצט"ל ע"כ. ואי איתא דס"ל דלא בעי' שתכלה מדתו חוץ לעיר היכי ס"ד לאוקומה בכלתה מדתו בסוף המערה א"כ היתה כל המערה כד"א ומהלך חוצה לה ומתני' שם קתני אלפים אמה עד מקום סיום מדתו ותו לא אלא ע"כ דס"ל כדעת הר"מ דבעי' שתכלה מדתו חוץ לעיר וא"כ איכא לאוקומא בכלתה מדתו בסוף המערה ממש דליכא למגזר ואשמועי' ר"ה אפי' בחצי חצר ודחו דמ"מ מדקאמר הגמ' סוף העיר וכו' מהאי לישנא משמע דבאמצע המערה מיירי כ' מרן בב"י בשם הר"י מה שאנו אומרים כל העיר נמדדת כד"א כשמודדין להשלים לעיר אינו מודד בציר מד"א העיר אלא דכל העיר אינו נכנס במדידה כלל ע"ש נר' דיש סמך לזה מהגמ' דאמרי' בד"ס ע"ב מה שנשכר הוא מפסיד ותו לא והתנן וכו' ומוקי לה בכלתה מדתו בסוף העיר ואי איתא אכתי מפסיד אותן ר"א רעיר ומ"מ כל הפו' חלקו עליו בזה ע"ש. כ' הטור כיון דתחומין דרבנן התירו עירוב משמע למ"ד תחומין דאורייתא לא התירו לערב והוא תימה והא"ר חילק בין מערב ברגליו דמהני אפי' למ"ד דאורייתא ובין מערב בפת דלא מהני ע"ש. וליתא דבהדיא כ' הרמב"ן הביאו ה"ה בפ"ו מה' עירובין דין ו' דבכל גוונא מהני אפי' למ"ד תחומין דאורייתא ע"ש: