שלחנו של אברהם· רבי אברהם הכהן יצחקי
אורח חיים · סימן שצד
דין א' ס' עירוב כשר והוא שיהיה לו חזקת כשרות כן איתא בעירובין דל"ו כיצד אר"י ס' עירוב כשר עירב בתרומה ס' נטמאת מבע"י ס' משחשיכה עירוב אבל עירב בתרומ' ס' טמאה ס' טהורה אינו עירוב ע"ש והנה התוס' בפ' במה מדליקין דל"ד הוכיחו דבע"ת אם עירב בי"הש אינו עירוב מדאמרי' בעירובין דבעי חזקת היתר ובי"הש ליכא חזקת היתר ומימרא דרבא דשניהם קנו עירוב בע"ח מיירי דמערבין בי"הש ע"ש ומשמע מדבריהם דבע"ח לא בעי' חזקת היתר וק' דא"כ בדיבור הקודם הי"ל להכריח מכח זה דע"ת חמירי מע"ח וכן ראיתי למהרש"א שעמד בזה ונ"ל ברור דבע"ח דמערבין לכתחי' בי"הש אפילו דבעי חזקת היתר מ"מ חכמים תקנו זמן קניית העירוב בי"הש ואין זה נכנס בגדר הספיקות דכך עיקר מצותו דכל עוד דאינו ודאי חשיכה יכול לערב אבל אי אמרי' א"י לערב כי אמרי' דבדיעבד כשר נכנס בגדר הס' ולכך הוכיחו דבע"ת כיון דלכתחי' א"י לערב בי"הש הא בעי' חזקת היתר אבל בע"ח הגם דבעי חזקת היתר לא איכפת לן כיון דמערבין לכתחי' ולפ"ז י"ל דס"ל להתוס' דגם בע"ח בעי' חזקת היתר וא"ש לפ"ז מה שהוכיחו התוס' מפ' הדר דבע"ח איירי וק' נימא דהגמ' יליף מיניה דינא דרחבה במכ"ש ועפי"ה י"ל דהתוס' שללו דל"ל דמיירי בע"ת וא"כ ע"כ מאי דמשני הגמ' כאן בע"ת דע"ת קילי דאל"ה הא בעי' חזקת היתר ושללו לזה דא"כ מאי יליף מינה לע"ח ועפי"ה ניחא אצלי מה שהק' ה"ה בפ"ו מה"ע אמ"ש הרשב"א דע"ת בי"הש בדיעבד ל"מ מדבעי חזקת היתר ובע"ח כ' דמערבין בי"הש וכ' דבעי חזקת היתר והק' ה"ה דגם בע"ח נילף בי"הש מחזקת היתר ועפי"ה ניחא באופן שדעת הרשב"א והתוס' שפה אחת ודברים אחדים דגם בע"ח בעי' חזקת היתר דלא כמהרש"א ומן האמור ניחא פסקי מרן בש"ע דבסי' זה כ' דגם בע"ח בעי' היתר ובסי' שלפני זה הביא מימרא דרבא לענין ע"ח וא"צ למ"ש המג"א דס' הינוח קיל טפי איברא דנר' דדברי המג"א מוכרחים ממ"א והוא דבסי' תט"ו כ' מרן בסתם דע"ת בדיעבד מהני בי"הש וכ' מימרא דרבא שם בע"ת והרי אפילו בע"ח כ' בסי' זה דבעי חזקת וכ"ש ע"ת וכ"ש למ"ש הלבוש שם דטעם היש חולקין שכ' בסי' תט"ו משום תרי קולי אלא ע"כ דס' הינוח שאני דקיל טפי מבי"הש וילה"ר לזה ממ"ש התוס' בר"פ ס' אכל דלמ"ד בעי' חתיכה מב' חתיכות דבעי איקבע איסורא ושבת ויום חול דקתני היינו בעשה מלאכה בי"הש של מ"ש דאיקבע. איסורא כל היום ע"ש ומינה הכא בע"ש מקרי איקבע היתרא כל היום וא"כ ודאי דיש לחלק בין בי"הש לס' הינוח ועיין להמש"ל בפ"ד מה' בכורות וראיתי לו שמיישב עפ"ז ההיא דהשולח עירובו ביד חש"ו דפריך בגמ' ודילמא לא ממטו ליה ומאי פריך הא ס' עירוב כשר ע"ש ואי מהא י"ל דבתר הכי מתני במתני' פלוגתא דר"מ ור"י בס' עירוב למר כשר ולמר פסול ואי הוה משני רישא משום דס' עירוב כשר הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת והלכה כהמחלוקת והגמ' ס"ל דהלכה ס' עירוב כשר ולכך משני משום דחזקת שליח עושה שליחותו ודעת הר"מ בפ"ו מה"ע דאפילו בע"ת לא בעי' חזקת היתר וע"ש בה"ה וצ"ל לפ"ז דהגמ' בעירובין דל"ו דפריך תרומה ונטמאה וכו' הוא לשינויא דלעיל דר"י סבר תחומין דאורייתא אבל לשנויא דתחומין דרבנן לא בעי חזקת היתר: